משפחה compositae asteraceae מורכבים

רב שנתי נמוך פריחה בצבעים שונים

זהו פרח רב שנתי נמוך , בעל עלים אפורים ובעל פרחים גדולים , הפרחים החל מנובמבר בערך עד אפריל מאי.

בשנים קודמות , ראינו בגנים כמעט רק את הזן הוורוד סגול , ואילו השנה כבר נפוצים גם הזנים האחרים - לבן , צהוב , כתום וצבע מתכת . כולם פורחים יפה רק בשמש מלאה ובאדמה מנוקזת היטב . הם רגישים לעודף מים ולסיד , שבנוכחותם העלים נעשים צהובים .

מן הראוי לציין שהתפתחות הצמחים שונה בזנים השונים - הוורוד בעל גידול אחיד ביותר צפוף ונמוך . לעומתו הלבן מתפשט מאוד לפחות מטר מרובע אחרי שנה ובטיםול טוב , ואילו הצהוב יוצר צמח גבוה כעין כיפה קטנה .

הריבוי מיחורי ראש , בחורף עם ראשית הצמיחה החדשה , ולפני שהפריחה מתחילה .

רות בנימין , ינואר בחוות הנוי , גן ונוף , ינואר 1960



מוצא הצמח מדרום אפריקה, שם הוא גדל בר, וממקומות שונים אחרים, שם תירבתו ממנו זנים חדשים. היום הוא נפוץ בארץ בזנים מגוונים שונים, שכמעט אי אפשר לקבוע בדייקנות את מינם הבוטני, ביניהם הכלאות של : A . stoechadifolia , A . acaulis - laevis ועוד.
היות שהצמח מתרבה קל מזרעים, וגם נמצא תמיד ספיח רב בקרבת צמחים מפותחים, אין כמעט גבול לגוני צבע וצורות גידול נוספים. לשם הנוחיות נכלול את כולם בהגדרה:
A . hybrida , שכולם דומים בתכונותיהם.
הצמח מרגיש טוב באקלים חם, וחייב להישתל במקום פתוח לשמש. הוא מסתפק בהשקייה מצומצמת, אך אינו סובל אי־יציבות במשטר מים,
עלוותו אפורה וזה מסביר את צניעותו בקשר למים. כאשר הניקוז גרוע או האדמה סידנית, מקבל הצמח ייכלורוזה", ז.א. העלווה נעשית צהובה ומתנוונת. בתנאים רגילים הוא מתפשט ללא בעיות ופורח בשפע, החל מדצמבר ועד חודשי החום: מאי-יוני בערך. הצמח יכול לכסות שטח גדול בענפיו השרועים, שרק בחלקם הם משתרשים בקרקע. העלווה מגיעה לגובה של כ-30 ס"מ. ישנם גם הבדלים קטנים בין הזנים, שהם מתבטאים, מלבד בשוני הצבע, גם בהבדלי גובה ומידת ההתפשטות. רצוי לקבוע שטח של כמטר מרובע לכל שתיל. בין צבעי הפריחה אפשר למצוא: צהוב, כתום, סגול, חום-ורוד, אדום, לבן, והרבה גוני ביניים.
הריבוי מייחורי ראש לפני התחלת הפריחה, (נובמבר בערך); ההשתרשות קלה וניתן לשתול, ישר בשטת המיועד, ייחורים בלתי מושרשים.
כאשר מרבים את אוזן־הדוב מזרעים, מקבלים גוונים שונים ולפעמים גם חדשים.
בגיזום רצוי להסתפק במינימום - הצמח רגיש להפרת שיווי משקל של עלוותו. הזמן המתאים, כמעט הבלעדי, לגיזום, הוא בחורף, לפני הפריחה.
בסוף הפריחה, בחודש יוני בערך, הצמח לא נראה יפה בגלל ריבוי הקרקפות היבשות שאינן נושרות מאליהן במשך זמן רב. רצוי לעבוד בגיזום עליון קל, שאפשר לבצער במספרי דשא, וע"י כך להסיר את רוב הפרחים הנבולים מבלי לפגוע בעלווה. גיזום כזה סמוך לסוף הפריחה עשוי להאריך את עונת הפריחה.
הפרחים יפים לקטיף ומתקיימים זמן רב באגרטל, פרט לכך שהם נסגרים בשעות אחה"צ, כמו הפרחים הגדלים בחוץ. אך מעניין, שלאחר כמה ימים בחדר, חולפת תכונה זו - הפרחים כאילו יימתרגלים" לתנאי החדר ומפסיקים להיסגר.
אוזן־הדוב חשובה בעיקר למסלעה הגדולה, מקום שם מאפשרים לה לכסות מישטחים של כמה מייר בעלוותה הקישוטית ובשפע פרחיה מרהיבי־העין לתקופה ארוכה. במסלעה קטנה רצוי להשתמש בה לשוליים בלבד, שם תוכל להתפשט בלי להפריע לשכנים. התפשטות הצמח היא לכל הצדדים, לא מהירה, וענפיו חזקים. (אין להחליף את אוזן הדוב בת־הכילאיים עם אוזן־הדוב החד-שנתית – פרת חורפי לבן עם מרכז כחול־סגול, הדומה לקודמו במקצת, אך יותר גבוה, וכמובן פחות מתפשט).
• ראה מדור חוף הים.

מתוך סיפרה של רות בנימין הצמח הנכון במקום הנכון

 

 

Pin It
Joomla SEF URLs by Artio