חיפוש באתר

דבורי הדבש נחשבו עד כה לאחד המאביקים המרכזיים של גידולים חקלאיים. במקרים רבים המגדלים מציבים כוורות דבורים בשדות ובמטעים בעיקר כדי לקבל מהדבורים שירותי האבקה. 

מאביק חשוב של צמחי אבטיח בישראל. דבורת הבר Lasioglossum malachurum. צילום: גדעון פיזנטי, הפקולטה לחקלאות, האונ' העברית

 

על אף ההתקדמות הטכנולוגית העצומה בעשורים האחרונים, עולמנו תלוי היום יותר מאי-פעם בחקלאות. לא רק הלחם, הירקות ודגני הבוקר מגיעים אלינו בזכות החקלאים, אלא גם כל מוצרי הבשר, החלב והביצים תלויים לחלוטין בתנובת השדות המגדלים מזון לבהמות ולעופות. גם תעשיות אחרות כמו טקסטיל, תרופות וכיום יותר ויותר גם תעשיית האנרגיה, נסמכות על החקלאים ותוצרתם.

הגידולים החקלאיים עצמם תלויים בשורה ארוכה של גורמים סביבתיים: מים, קרקע, טמפרטורה וכן במאביקים – חרקים (ובמידה מועטה בעלי חיים אחרים) המעבירים את גרגרי האבקה מפרח זכרי לפרח נקבי, ומאפשרים את התפתחות הפרי ויצירת הזרעים.

 

דבורי הדבש מעניקות לנו רשת ביטחון, אך המחקר מגלה כי איננו תלויים בהן. דבורת דבש על פרח אבטיח. צילום: גדעון פיזנטי, הפקולטה לחקלאות, האונ' העברית

 

דבורי הדבש נחשבו עד כה לאחד המאביקים המרכזיים של גידולים חקלאיים. במקרים רבים המגדלים מציבים כוורות דבורים בשדות ובמטעים בעיקר כדי לקבל מהדבורים שירותי האבקה. הכוורנים (או דבוראים, על פי מונחי האקדמיה ללשון) מרוויחים מכך את תנובת הדבש. ואולם, מחקר בין-לאומי ראשון מסוגו מגלה כי התפקיד של דבורי הדבש במערכת הזו פחות בהרבה ממה שסברו עד כה. הנטל העיקרי של האבקת גידולים חקלאיים נופל על חרקי הבר: חיפושיות, זבובים, פרפרים ובעיקר – דבורי בר.

עולם של דבורים

דבורת הדבש (Apis Mellifera) היא מין אחד של דבורים, ככל הנראה הנפוץ ביותר בשל היותן דבורים מבוייתות המשמשות בייצור דבש ובהאבקה. אבל קבוצת הדבורים (על-משפחת Apoidea) כוללת אלפי מינים, בהם דבורים החיות ברמות שונות של ארגון חברתי (דומה למערכת החברתית של דבורי הדבש), וגם דבורים יחידאיות, שבהן כל נקבה בונה קן לעצמה. יש דבורים המקננות בחורים באדמה, או בצמחים, ויש דבורים טפיליות שכלל אינן טורחות לבנות קינים, אלא מטילות את ביציהן בקינים של דבורים אחרות. בישראל לבדה יש יותר מ-1,000 מינים של דבורי-בר. חוקרים סבורים כי מספרם של חרקי הבר-בטבע, בעולם כולו, מצטמצם והולך בשנים האחרונות, בין השאר בשל צמצום שטחי הבר הפתוחים והשימוש המוגבר בחומרי הדברה נגד חרקים מזיקים לחקלאות, הקוטלים גם חרקים שאינם מזיקים.

מחקר חובק עולם

במחקר החדש ביקש צוות חוקרים בין-לאומי, בראשות פרופ' לוקאס גריבלדי (Garibaldi) מאוניברסיטת ריו-נגרו בארגנטינה, לנסות לבחון את חשיבותם של חרקי בר בחקלאות העולמית, ולבדוק אם הצמצום במספרם משפיע על היקפי היבול. הם אספו דגימות ב-600 שדות של 41 גידולים שונים, ב-20 מדינות בכל שש היבשות שיש בהן שטחים חקלאיים. משדות לפת בניו-זילנד, דרך מטעי קפה בהודו, מטעי שקדים בארה"ב, חלקות אוכמניות בקנדה, מטעי שקדים בגרמניה ועד פרדסי אשכוליות בארגנטינה. כמו כן הם ניסו לבדוק את חשיבותן של דבורי הדבש למערכות החקלאיות. ב-14% מהשטחים החקלאיים שנבדקו היו באזור כוורות ודבורי הדבש פקדו את היבולים. במחקר השתתף גם צוות חוקרים מהפקולטה למדעי החקלאות, המזון, ואיכות הסביבה של האוניברסיטה העברית. בראש הצוות עמדה ד"ר יעל מנדליק (Mandelik), ועמה ד"ר אוהד אפיק ותלמיד המחקר גדעון פיזנטי. הם דגמו בישראל דבורי-בר בכמה מקשות אבטיחים, וגילו כי את עיקר ההאבקה בגידול הזה עושים בעיקר שלושה מינים של דבורי בר.

 

אין תחליף לטבע

במחקר העולמי מצאו החוקרים קשר ישיר בין תכיפות הביקורים של חרקי בר בשדה או במטע, לתנובת הפרי והזרעים של היבולים. למעשה, חרקי הבר הגדילו את התפוקה של השדה פי שניים לערך מאשר דבורי הדבש לבדן. עם זה, במאמר המתפרסם היום בכתב העת Science, החוקרים מדווחים כי שילוב של חרקי בר ודבורי דבש הביא לעוד גידול בתנובה, ולכן הם מסיקים כי הדבורים המבוייתות יכולות לסייע לחרקי הבר, אך אינן יכולות לשמש לבדן תחליף להאבקה של אוכלוסיית החרקים הטבעית. "הממצאים מראים שלמאביקי-בר יש תפקיד חשוב בהרבה ממה שסברו עד כה, והם מפריכים את הדעה הרווחת כי אפשר למלא את כל צרכי ההאבקה החקלאית באמצעות הצבה של כוורות-דבש", אומרת ד"ר מנדליק. "סביר להניח שאנו צריכים להמשיך להשתמש בכוורות של דבורי דבש, אך יש למצוא דרך לנהל טוב יותר את השטחים הפתוחים הסובבים את השטחים הפתוחים, כך שהאוכלוסיות של מאביקי הבר יוכלו להתקיים בהם, וכן לנהל באופן יעיל את השטחים החקלאיים עצמם – בעיקר בכל הנוגע לריסוס בחומרי הדברה. אם נמצא דרכים להפוך את התנאים באזורים החקלאיים ובסביבתם לידידותיים יותר בעבור החרקים המועילים, זה יכול לפעול לטובת החקלאים ולהרחיב את היקף הגידולים".

ממצא אופטימי

בשנים האחרונות, מגדלי דבורים ברחבי העולם אינם מלקקים דבש. נוסף על הפרעות כמו צמצום שטחי החקלאות ושטחי הבר, זיהום אוויר, וגורמי סביבה נוספים, נאלצים המגדלים להתמודד עם שורה ארוכה של מחלות דבורים. בארצות הברית הושמדה כמעט מחצית מאוכלוסיית דבורי הדבש במחלה מסתורית, שכונתה "קריסת המושבה" (Colony Collapse Disorder או CCD), ואחר-כך התברר כי נגרמה ככל הנראה מנגיף התוקף את הדבורים. התופעה התפשטה בהיקף קטן יותר גם לאירופה, והיו דיווחים גם על פגיעות דומות בכוורות בישראל. נוסף על כך מתמודדים הדבוראים כבר כמה שנים עם מגיפת הוורואה – אקרית הנטפלת לדבורים ומשמידה בסופו של דבר את אוכלוסייתן בלי הדברה מתאימה. המגיפות הללו הטילו צל כה כבד על ענף הדבורים, עד שבתקופות מסויימות העריכו כי הוא על סף קריסה מוחלטת. "ממצאי המחקר מעודדים בהקשר הזה", אומרת ד"ר מנדליק. "הדבורים אמנם מספקות לנו רשת בטחון להאבקה, אבל אנו יודעים כעת שההאבקה החקלאית אינה תלויה בהן באופן מוחלט, והחקלאות לא תרד לטמיון במקרה של קריסת אוכלוסיית הדבורים".

 

Pin It