חיפוש באתר

מן הרגע שנטענו עץ, עלינו לעקוב אחר התפתחותו ולסייע לו בעיצוב גזעו ונופו העתידי. כדי לדעת איך לעשות זאת, עלינו לדעת כמה דברים בסיסיים, כגון: מהו שלטון קודקודי בעץ? אנחנו מכירים עצים רחבי נוף, שבהם הגזע המרכזי מתפצל בשלב מסוים לזרועות, ענפים, בדים ובני בדים, עליהם צומחת העלווה (זית, פיקוס, מכנף). ואנו מכירים את העצים הצריפיים, אשר להם גזע מרכזי מוביל לכל גובהו, כשענפיו נלווים אליו די בצמוד ובמקביל - (ברוש צריפי, צפצפה, ועוד). במיני העצים הצריפיים מתקיים שלטון קודקודי כלומר, מצויה אצלם בקרה הורמונלית שאינה מאפשרת לענפים צדדיים להיהפך לענפים מובילים כמו הגזע המרכזי. לעומתם, אצל רחבי הצמרת, בקרה זו נחלשת עם השנים או לפעמים היא אובדת כבר בשנה-שנתיים הראשונות, כדוגמת עץ הזית אשר גזעו מאבד את תכונת "המוביל" כשגובהו מטר אחד או פחות וענפים צדדיים מתחרים זה בזה ויוצרים עץ סבוך .  

 

בעצים שגידולם צריפי, כמעט ואין צורך בהתערבות שלנו בגידולם. לפיכך נתרכז בעצים רחבי צמרת ונעקוב אחר התפתחות הנטעים בתקופת גידולם, לעתים תכופות, לפחות פעם בחודש ! זאת כדי שנוכל להושיט עזרה בזמן-אמת אם על ידי קיטום, תמיכה או עיצוב.  

א. קיטום עץ צעיר ששתלנו, יש לו גזע מרכזי אחד עם קודקוד צמיחה אחד. לפעמים מסתעפים ממנו ענפונים צדדיים, בעונת הגידול. בעונה זו אנחנו נוהגים לקטום את הענפונים הצדדיים. כל קיטום גורם לעיכוב בגידול ובכך נותן זכות קדימה לגזע הראשי. שימו לב! אין אנו ממליצים על הסרת הענפון כולו, עד הגזע. אנו מעוניינים דווקא בכל כסות של עלווה, כיוון שעלים מייצרים אנרגיה והעץ זקוק לכל אנרגיה לצורך התעבות הגזע והגדילה.    

   הסרת ענף מתחרה דק תיעשה   עד בסיסו חשוב מאוד לעקוב אחר ענפונים אלה, מדי חודש בחודשו: לעתים  מתחיל אחד מהם לצמוח לגובה ולהתעבות במקביל לגזע הראשי ותוך זמן קצר הוא הופך למתחרה, תוך כדי גזילת אנרגיות ומזון מן הגזע המרכזי. במידה והענפון התעבה וקוטרו מתקרב לקוטרו של הענף המרכזי, מסירים את הענף המתחרה בשלבים כדי שלא לגרום לפצע גדול מדי על הגזע: מסירים את רוב הענף ומשאירים עליו  ענפונים צדדיים לתקופה של מספר חודשים ואפילו עד שנה. נוכל להסיר את הענף עד בסיסו כאשר הגזע המרכזי התעבה דיו. ב. תמיכה שתיל צעיר או עץ בוגר שנקנה עם גוש אדמה זקוקים לתמיכה עד ששורשיהם יעמיקו בקרקע. יחד עם זאת אציין עובדה בדוקה: תנועת העץ ברוח מחזקת אותו וגורמת לעיבוי הגזע. דבר והיפוכו? לא, אם תומכים בעץ בדרך הנכונה.  

לא נכון לחלוטין לתקוע את הסמוכה קרוב ביותר לגזע ולקשור אליה את העץ - על ידי כך אנו גוזלים ממנו כל אפשרות של תנועה.  

הנכון לעשותו:  1. לתקוע בקרקע שני עמודים נגדיים, במרחק 30-40 ס"מ מן הגזע, באלכסון מתון כלפי חוץ, כשאחד העמודים תקוע ממש בכיוון שממנו באה הרוח.

 2. הקשירה תיעשה בערך במחצית מגובה העץ או פחות במעט, במקום שהגזע מעוצה וקשיח. אם הוא עדיין דק וגמיש, כדאי לקשור אותו בנקודה נוספת, גבוהה ב- 20-30 ס"מ מנקודת הקשירה הראשונה. כדיגם בנושא זה חשוב שיהיה מעקב צמוד, כדי לערוך שינויים בקשירה לפי המתבקש.

 3 .להגן על קליפת העץ הרכה מפני פציעה באזור הקשירה: רצוי לבצע קשירה ברצועה שטוחה מחומר פלסטי או בד. אם קושרים את העץ בכבל או חבל דק, צריך להשחילו בתוך צינור פלסטי או לעטוף את הגזע בפיסת גומי של פנימית של צמיג אשר תמנע לחץ או שפשוף על הגזע. אסור להדק את הלולאה סביב העץ שהרי הוא מתעבה ! אסור לקשור את העץ בחוט ברזל, מחשש לחיגור ולפציעה !  

ג. בחירת ענפים להסתעפות מאוזנת, לבניית הצמרת. לכל עץ רצוי לטפח גזע של 2.80- 3.50 מטר גובה - תלוי בגובהו הטבעי של העץ בבגרותו, הווה אומר שאנו ננהג כמתואר בסעיף א' וכשיגיע לגובה הסתעפות רצוי - נבחר את הענף הצדדי הראשון: זווית הצמיחה שנוצרה בין הגזע לענף - אסור שתהיה חדה, אלא בין 40 ל50 מעלות. זווית חדה עלולה לגרום בעתיד ללחץ על הרקמות (כאשר הענף והגזע מתעבים וסוגרים רווח) ולשבר.  

אם צומחים ענפים רבים על הגזע, נבחר תוך כדי התבוננות, גם את הענף השני, אף הוא בזווית קהה, הפונה לכיוון אחר מקודמו, ולא פחות מ- 1/2 מטר גבוה מעל הראשון. אם צומחים ענפים נוספים בין הראשון לשני - צריך לקטום אותם לעיכוב צמיחתם.   ושוב - מעקב מתמיד וביצוע העבודה בזמן - יחסכו זמן וצרות בעתיד.   טיפ: אם אנו מגדלים עץ נשיר, קל לבצע בו קיטום עוד בטרם פרצו העיניים בלבלוב. אם העיניים צפופות על הגזע, אנו יכולים להסיר את חלקן לצורך דילול, באופן הבא : מחליטים מראש אילו עיניים נשארות; בוחרים להשאיר עיניים הפונות לכיוונים שונים כדי ירות אנו מסירים את העיניים המיותרות בעזרת האצבעלשמור על איזון רדיאלי. ואז, בז והבוהן.  

אורטופדיה  במקרה שהגזע עקום, אך עדיין גמיש: לוקחים מקל במבוק לא כבד או לוח צר עשוי דיקט, מצמידים אליו את קטע הגזע הטעון יישור וקושרים תוך כדי ליפוף ברצועת בד או חומר אחר שלא יפגע בגזע. "קיבוע" כזה יימשך כחודשיים או יותר, עד שהגזע מתעצה, "מיושר".  

 במקרה שאמיר העץ נפגע ( נקטם על ידי ציפור או נשבר) אנו יכולים לטפח אמיר חלופי: בוחרים מבין הענפונים שמתחת לאמיר אחד, הגדל בזווית חדה; מצמידים אליו פיסת לוח צר של דיקט שאורכה כפול ממנו, באופן שאפשר להצמיד אליה גם את חלקו העליון של הגזע - ומלפפים סביבם רצועת בד כנ"ל. תוך שבועות מספר נבחין בצמיחה, התיישרות והתעבות של ון, שתופס פיקוד כאמיר. את "הסד" נסיר עם התחזקות האמיר; ואז, בחיתוך אלכסוניהענ מתון, אנו חותכים את הגדם של האמיר המקורי ומאפשרים הגלדה סופית של הפצע.  

 במקרה שאיתרנו סדק בגזע במקום חיבורו של ענף - בטרם נשבר: פעולה דחופה ראשונה היא הקלת המשקל של הענף על ידי גיזום הסחה לענף קרוב יותר לגזע. אנו לוקחים רשת פלסטית ועוטפים בה את הקטע הסדוק; חובשים בחוזקה את המקום ומשאירים כך למשך חודשים ספורים, עד שהקרע יתאחה.  

   כותבת המאמר היא שרה אדר, גננית נוי משנת 1966 ובוטנאית,   עורכת "גן ונוף" בשנים This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. 1987-1992      

Pin It