חיפוש באתר

ערוגת הפרחים המעורבת היא למעשה המרכז לפעילות גננית אינטנסיבית ביותר של החובב והגנן המקצועי גם יחד. גידול ערוגת הפרחים מקורו בגינת האיכרים האירופית. וזו ניזונה מגינות המנזרים. לעומת זאת, בתרבויות גן באסיה - בפרס, ביפן או בסין – אין מכירים ערוגת פרחים נפרדת. הערוגה המעורבת התפתחה  בעיקר בגן האנגלי הטבעי, הרומנטי, במאתיים השנים האחרונות.  

אחד האלמנטים החשובים בגן האנגלי הוא - ערוגת- גבול בין המדשאה וגדר השיחים או העצים, או לאורך שביל המוליך לשער הבית. זו תערובת של פרחים רב-שנתיים עמידים, בתוספת שיחים, גיאופיטים ופרחים חד-שנתיים, שהגיעה לדרגה של אמנות ממש. מתקיימות תחרויות על תכנון ואחזקה של הערוגות הללו. כאן ניתן כר נרחב לביטוי החוש האסתטי והאמנותי על-ידי בחירת החומר הצמחי ושיבוצו, והדבר תובע גם מאמץ רוחני בתכנון פריחה מתמדת, המתואמת לשטח נתון.

 

קיימות וריאציות אינסופיות של ערוגות מעורבות ונביא כאן כדוגמה את הערוגה הכחולה, המורכבת מפרחים בכל גוני הכחול, המותאמים זה לזה היטב מבחינת המעבר מגוון חזק לגוונים עדינים יותר והשונים זה מזה בצורות ובמבנה הפרחים. הנוסע בדרכי  אירופה ודאי שם לב לשטיחי פרחים, המורכבים משלל צבעים, ברוב עונות השנה, מן האביב ועד לסתיו המאוחר. בגרמניה פעל בתחילת המאה שלנו גנן נודע, קרל פרסטר, מחבר הספר "גן הפרחים של העתיד" -- zukunft der bluetengarten Vom אשר הניח את היסוד להכנסת הפרח הרב-שנתי לתרבות הגן והשפיע רבות על הפצתו. כיום קיימות משתלות המתמחות במיוחד בצמחים אלה. בקטלוגים שלהן ניתן למצוא עשרות זנים מאותו המין וכמות רבה של צמחים מכל קצות העולם.  

בארץ, מקשים התנאים האקלימיים והקרקעיים על גידול ערוגת פרחים מעורבת. אם באירופה ניתן לשתול אגרטון מקסיקני, מרווה הדורה, שלהב (פלוקס), וכל אלה יפרחו ממאי עד אוקטובר, הרי בארץ חיי הפרחים קצרים בהרבה מאשר באירופה או באמריקה הצפונית. עלינו להשקיע הרבה יותר עמל מאשר בארצות בעלות האקלים הממוזג, בגלל יובש האוויר, אינטנסיביות האור והחום הרב. בארץ גם הקרקע הבסיסית אינה מאפשרת גידול של צמחים רבים, המעדיפים ריאקציה חומצית. בכל זאת אין לומר נואש, וגם בארץ ניתן למצוא מספר רב של צמחים, שאפשר לגדל בערוגת פרחים מעורבת בתנאים המקומיים.

  כמה עקרונות בתכנון הערוגה המעורבת  נציין מספר כללים, אשר יסייעו לנו בתכנון הרכב הערוגה:   1. רבגוניות בוטאנית. הדבר חשוב   לא רק מבחינה ויזואלית, אלא יש לכך השפעה הדדית טובה על בריאות הצמחים ועל פוריות הקרקע.

  2. תכנון נכון של המרחב בהתאם לגובה ולרוחב החומר הצמחי. יש להקצות תחום התפתחות מספיק לכל צמח, בהתאם לגודלו הטבעי בשלב הפריחה. באופן כללי אנו מדרגים את הצמחים לפי גובהם - לנמוכים, בינוניים וגבוהים, ושוני זה מאפשר לנו צירופים מעניינים, כאשר לרוב נמקם את הצמחים הנמוכים לפנים והגבוהים יישתלו מאחור.

  3. רצף הפריחה. יש להבחין בין גלי פריחה ורצף פריחה. קל לתכנן גל פריחה באביב, אך יותר קשה להגיע לכך באמצע הקיץ, בסתיו או בסתיו המאוחר. למעשה, ייתכן גם גל פריחה חורפי. בין גלי הפריחה יש להבטיח רצף של צמחים הפורחים זמן ממושך, כגון גרניום, גזניות, סלסלי-כסף. יש להבדיל גם בין רצף פריחה לבין פרחים הפורחים זמן קצר. כדוגמה, ניתן לזרוע בהפרשי זמן מסוימים טגטס או ציניות, על מנת לקבל פריחה רצופה. אני מציע שלושה מועדי זריעה של פרחי קיץ - מארס, יוני, אוגוסט. גם פרחי חורף ניתן לזרוע לפחות פעמיים-שלוש (אוגוסט, אוקטובר, ינואר).  

4. רב-תכליתיות של צמחי הגינה. הערוגה המעורבת אינה צריכה לכלול רק פרחים, אלא גם צמחי תבלין העמידים להשקיה מרובה, ירקות רב-שנתיים, כמו אספרג רפואי, קנרס תרבותי (ארטישוק), בטטות, כצמח כיסוי ירוק נאה, ובתוכם המרוקליס וטגטס להגנה מנמטודות; וצמחים חד-שנתיים, בעלי צורה וצבעים בולטים. ברקע ניתן לגדל שיחים ירוקים בתוספת שיחים פורחים, המותאמים לצומח הגדל לידם או לפניהם.

  הדינמיקה של הערוגה בתכנון גן מביאים בחשבון תקופה של כ-30 שנה, בתכנון יער יש לקחת בחשבון אפילו תקופה של כ-200 שנה. לעומת זאת, ערוגת הפרחים מתוכננת לשנתיים-שלוש. אלמנטים מסוימים יכולים להיוותר זמן רב יותר, אך בדרך-כלל תפשוט הערוגה צורה אחת ותלבש צורה אחרת מדי פעם. פרחים חד-שנתיים חיים בדרך-כלל כחצי שנה: חודש עד שישה שבועות במשתלה, חודש-חודשיים ללא פרחים בערוגה, ועוד חודש-חודשיים של פריחה בערוגה.

  אין הבדל מהותי בין צמח חורפי (כגון ציפורני-חתול, כובע הנזיר או מינים אחרים), הנזרע בין אוגוסט לנובמבר והפורח בין מארס למאי, לבין צמח קיצי, אשר מחזור חייו הוא מאפריל עד ספטמבר. בין הרב-שנתיים ישנם צמחים המסוגלים להחזיק מעמד זמן רב, אף עשר שנים ויותר (רוסליה שבטבטית, עדעד קנרי). לעומת זאת קיימים צמחים דו-שנתיים (חוטמית, לוע-הארי). ידועים גם רב-שנתיים, אשר מוטב להחליפם מדי שנתיים-שלוש (חרציות למיניהן), כי הם מפרישים - ככל הנראה - חומרים המזיקים להם עצמם וגורמים לניוונם. הערוגה המעורבת תהיה אפוא בתנועה מתמדת ויחולו בה שינויים, גם כתוצאה מהחלפת צמחים, אשר סיימו את תפקידם, בשתילים חדשים ורכים. יש להביא בחשבון גם את גורם עייפות הקרקע. צמחים, כגון חרצית שיחית או גרניום, מתנוונים, ויש להעבירם לאחר מספר שנים למקום אחר בגינה.

  כבר ציינו, כי מצויים צמחים המשפיעים לטובה על צמחים אחרים. ציפורני-חתול, כובע הנזיר וטגטס - אלה הם צמחים שחייבים להימצא בכל ערוגת פרחים, מפני ששורשיהם מפרישים חומרים הדוחים נמטודות. מן הניסיון ידוע לנו גם על השפעה חיובית של תבלינים שונים ממשפחות השפתניים, הסוככיים, וכנראה גם המצליבים, על מבנה הקרקע.

  צמחי-בר מסוימים עשויים להוסיף הרבה חן לגן ואף לתרום להעלאת פוריות הקרקע. נשווה לנגד עינינו את פריחתם של צמחי הפרג, החרצית העטורה, מקור חסידה גדול, מרווה דגולה, עכנאי, מחים אלה אינם יפים כשהם יבשים, ויש לתלוש אותםציפורנית מצרית ורבים אחרים! ברור ש ולהשאירם בערוגה לחיפוי. מספר צמחים נותיר לשם פיזור זרעים. אנו מזכירים כאן את תפקידם החשוב של הצמחים מסדרת הקטניתיים, המעלים את פוריות הקרקע על-ידי קשירת תנקן מן האוויר, ופרחיהם נאים מאוד, כגון טופח, תלתנים למיניהם, קדד, ארבע כנפות, תורמוס, בקיה ועוד.

  ישנם צמחי בר אשר מכונים שלא בצדק עשבים "שוטים" או "רעים". מתאים יותר לכנותם עשבים מתלווים, כי גם להם מקום במערכת, במידה שאינם משתלטים ולא מפזרים זרעים. הם ישמשו חומר גלם חשוב לחיפוי השטח ולעשיית קומפוסט.

  בערוגה מעורבת יש להימנע מצמחים תוקפניים המתפשטים יתר על המידה. על כן אין מקום לצמחים כמו וידליה ביצתית, גרמית אקלון ארקטותקה משוננת, המיועדים לכיסוי שטחים.

  צבעים, ממדים, רקע בערוגה המעורבת חשוב לשים לב להתאמת הצבעים. לפי טעמי, כדאי לשתול צמחים בעלי פרחים בצבעים משלימים- צהוב עם סגול, כתום עם כחול, ירוק עם אדום. ניתן גם לצרף גוונים של אותו הצבע, כשבמרכז ישלוט הצבע הבולט ובשוליים יהיו הגוונים העדינים יותר (כגון אדום וורוד, כחול כהה ותכלת). למעשה, אין כאן כללים נוקשים וכל אחד יכול לנהוג לפי טעמו. חשוב ליישם את עקרון החזרה. אם יש צמח או הרכב צמחים בולטים בפינה אחת, כדאי לחזור על אותו הדגם אחרי מרחק מסוים. אין לעשות מן הערוגה גן בוטאני ולשתול מכל הבא ליד.

  ניתן גם להשיג צבעים דומים על-ידי שימוש בצמחים שונים. לדוגמה, צבע צהוב: קוריאופסיס גדול פרחים, דו-זרעונית, ציפורני-חתול, כובע הנזיר, חננית הבתה, גזניה; צבע כחול: לובליה, דרדר הדגניה, מרווה קמחית, דרבנית, אסתר, בת-עופרית עופריתית. הערוגה תימצא תמיד באזור השוליים - בין מדשאה לגדר, בין מדשאה לבית, בין חורש לשטח פתוח. יש לתכנן רקע לערוגה, ולכך יתאימו שיחים תדירי-ירק מקומיים, כמו הדס מצוי, אלת המסטיק, בר-זית בינוני, מורן החורש. חשוב שהשיחים לא יהיו תוקפניים מדי ושניתן יהיה לשמור בעזרת גיזום על רוחב וגובה מסוים. לכן, אין למנות על שיחי הרקע, את טקומית הכיף למשל, המתפשטת יתר על המידה. הגזם עשוי לשמש לחיפוי בין השתילים בתוך הערוגה.

  גודל הערוגה הוא פונקציה של הזמן שאנו מוכנים להשקיע בטיפול זה. זהו האזור האינטנסיבי ביותר בגן, ומובן שזה תובע השקעת עבודה רבה. רוחב הערוגה אינו חייב להיות אחיד ומקובלות המידות בין חצי מטר לשלושה מטרים. בגינה הפרטית יש מקום למעין גינת איכרים משולבת, הכוללת פרחים, ירקות, תבלינים ועצי פרי.

  הטיפולים בערוגה בהכנת הערוגה חייבים לדאוג לניקיון השטח מעשבים רב-שנתיים: יבלית מצויה (אינג'יל- בערבית), דורת ארם-צובא (קוסאב -בערבית), גמא הפקעים (סעידה - בערבית), חבלבל. אם "נפטרנו" מן העשבים הללו, נזבל את הערוגה בקומפוסט (5-2 ליטרים ל-1 מ"ר) ונצניע אותו שטחית. שוב לא יהיה צורך בעישובים כבדים. קייצת ועשבים חד-שנתיים אחרים, נתלוש בידיים או בעידור קל, ונשאיר אותם במקום כחיפוי. הגננות האורגאנית מצדדת באי-פליחת הקרקע, על מנת לשמור של השכבה העליונה, הפורייה.

  יגם מצוי,במקום להשתמש בקוטלי חרקים, נשתול כל מספר מטרים צמח תבלין בעל ריח חזק, כמו אזוביון, רוסמרין רפואי, שום, לענה, ריחן, הדוחים חרקים ומזיקים. אם בכל זאת נתקף צמח באופן חמור - צריך לוותר עליו ולהוציאו.

  באשר למרווחי השתילה, אני חסיד הצפיפות. יש כמובן צמחים הדורשים מרחב של 1 מ"ר, כמו חרצית שיחית או עדעד קנרי, אך בדרך-כלל נוכל לשתול 4 עד 10 צמחים רב-שנתיים על 1 מ"ר. צמחים חד-שנתיים כטגטס וציניות נמוכות, די להם במרווחים של 10-6 ס"מ. עלינו לציין, כי יש להימנע מלשתול את הצמחים באופן סכמטי מדי, כדי שלא ייווצרו שורות ישרות במדרגות לפי גובה. אין להסס למקם גוש גזניות או דימורפותיקה ברצועה רחבה בין צמחים גבוהים, וכמו כן, נוכל מדי פעם לשתול צמח גבוה, כגון שושן או חוטמית תרבותית, לפנים, בין פרחים נמוכים, כאשר מקומם ההגיוני של צמחים בעלי קומה הוא בשורה האחורית של הערוגה.     ברקע הערוגה, בה שתלנו שיחים תדירי-ירק בתוספת  שיחים פורחים (עופרית הכיף, לנטנה צהובה או אדומה, אדמום גדול גביע, הרדוף) ניתן לשבץ מטפסים לא תוקפניים ולא חזקים מדי, כגון זלזלת הקנוקנות, אנטיגון דק-העוקצים, יפאורה ציפורן-חתול. את המדרגה השנייה, בגובה ו-2 מטרים, יהוו רודבקיות, חמניות, חוטמיות, דהליות וורדים בודדים. רוב הצמחים יהיו בגובה  50 סנטימרים עד מטר: חרציות, רוסליה שבטבטית, עדעד קנרי, גירדיה, מרוות, וינקה ורודה, פרגים. בשורה הראשונה נשתול צמחים נמוכים , אמנון ותמר, חיננית הבתה. כפי שציינתי כבר,(10-5 ס"מ) - סלסלי כסף, גזניה, ורבנ יש בערוגה מקום לירקות בעלי עלווה קישוטית, כגון סלק אדום, כרוב אדום, חסה אדומה, קנרס תרבותי, אספרג נאכל. ניתן לשתול פרחי חורף וקיץ באותו מקום כמעט – דרבניות וכובע הנזיר בין חרציות.  

משתלת עזר כדי לספק שתילים לערוגה המעורבת, רצוי להכין משתלת עזר קטנה. את רוב הזרעים יאסוף החובב במו-ידיו וחלק גדול מן הרב-שנתיים ישיג על-ידי חלוקת גושים של צמחים, עם סיום פריחתם. את השתילים אפשר לגדל במשך זמן רב למדי בכוסות לבן או במגשי חישתיל. כדי להימנע מפגיעת ערצבים בערוגה, אין להילחם בהם מלחמה כימית, בגלל חשש להשמדת השלשולים, אשר להם תפקיד נכבד בטיפוח  תילים גדולים, ורק אז נעבירםפוריות הקרקע. פגיעת הערצבים לא תהיה רצינית, אם נכין  לערוגה. אנו ממליצים לזרוע מדי חודשיים במשתלת העזר, כדי שיהיה מחזור מתמיד של שתילים בערוגה. את התפרחות הנבולות יש לגזום כדי לעודד פריחה חדשה, אך נותיר מספר תפרחות להבשלת זרעים. אחת לשבוע ניתן השקיה בסיסית, וכל ערב נרטיב את השטח לשם  

רענון ולהעלאת הלחות מסביב לצמחים. אנו בטוחים, כי טיפול בערוגת הפרחים יעניק לחובב רגיעה לאחר עמל היום והרבה שעות של קורת-רוח, וגם הזדמנות מצוינת לתצפיות בתופעות טבע נהדרות בגן.  

 את המאמר כתב שלמה אילן אשר עסק בגננות, ייעור, פיתוח מרעה טבעי ושימור הקרקע. היה מחלוצי הגישה האקולוגית והשיטה האורגנית בגננות ובחקלאות.  

Pin It