חיפוש באתר

גנן ובעל גינה שחושיו ערים לנעשה בגן לומד להכיר את הצמחים ואת אורח חייהם במרוצת חודשי השנה; הוא שם לב למועדי ההתעוררות והלבלוב, לעונות הצמיחה, הפריחה, הבשלת הפרי והשלכת; הוא עוקב אחר התפתחותו של הצמח ולומד להבחין בקשרים שבין תנאי הגידול המקומיים והתרחישים האקלימיים לבין התפתחות הצמחים ותגובותיהם.

את כל הידע והניסיון שצבר, יכול הגנן לנצל הלכה למעשה לטובת הצמחים וחזות הגן ובין השאר - לריבוי קל וזול של צמחים.

נלך מן הקל אל הכבד, ונתחיל משיטוט בגן:

 

כשאנו משוטטים ברגלינו ובעינינו בגן אנו יכולים לראות מי מהצמחים הבשיל פירות, מי הצמיח שלוחה שהשתרשה או מיהו זה שזרעיו נבטו. הגן מציע לנו הרבה צמחים מן המוכן - צריך רק להתארגן - להוציא מן הקרקע ולשתול או ללקט זרעים ולזרוע - למשל:

1. ספיח, זריעים בעונת החורף יש סיכוי טוב להוציא זריעים של עצים (זריע = עץ או שיח שנבטו מזרעים) ושיחים ולהעתיק אותם למקום הרצוי בגן, על פי שיקולנו, ולחלופין - לשתול אותם במכלים לצורך גידול, ובמועד המתאים לשותלם בגן. גם ספיחים של צמחים עשבוניים אפשר להעתיק למקום הרצוי לנו (ספיח = נביטה המונית של צמח בגן ). שימו לב - ספיח יכול ליהפך למטרד - למשל שלטיח, קולרוטריה, אדר סורי, גאורה קיפחת ועוד..)

2. צמחים קלי השרשה כגון צמחים עשבוניים או בשרניים המשתרשים בקרקע - די להוציא קטע מושרש ולשתול אותו במקום הרצוי, או לקחת אפילו חלקי צמח בלתי מושרשים ולשתול אותם בשטח עצמו (יהודי נודד, גרמית, ארקטוטקה, ציפורן חתול, אוזן דוב, מיני אהל, ניצניוז, פלרגון).

3. חלוקת גושים צמחים רב-שנתיים עשבוניים או בני שיח, יוצרים במרוצת השנים גושים צפופים של צמחים המתחרים על מזונם ומתחילים להתנוון. לפיכך, רצוי להוציא (במועד הנכון כלומר, לפני התחדשות הצמיחה) את הגוש מן הקרקע, לפרק אותו לצמחים בודדים או לגושים קטנים ולשתול את הצמחים באותו שטח (לאחר טיובו) או בשטח חדש ואת העודפים - לתת לכל דיכפין (המרוקליס, אגפנתוס, דיאטס, אירוס כרתי ועוד..)

בני שיח כמו מיני מרוזה או חרציח הודית, מצמיחים לאחר פריחה הרבה נצרים הכובשים את שטח הגינה. כשהפרחים נובלים, גוזמים את ענפי הפריחה עד בסיסם. תוך זמן קצר אפשר לראות את הנצרים העולים סביב ולאחר שאלה יכו שורש, אפשר להפרידם מצמח האם ולשתול אותם בחלקה חדשה, שטופת שמש.

ריבוי מזרעים וריבוי וגטטיבי

הנבטת זרעים היא הדרך הטבעית לריבוי צמחים, בעוד שהריבוי הווגטטיבי מנצל את היכולת הגלומה ברוב הצמחים להשריש חלקי צמח שונים כגון גבעול, ענף, עלה, שורש או אפילו להצמיח איברים מתא בודד לכדי צמח שלם, חדש.

לריבוי הווגטטיבי יש יתרונות על פני הריבוי מזרעים: חל קיצור משמעותי במשך תקופת התפתחותו של צמח בהשוואה לתהליך הגידול מזרע - בעיקר כשמדובר בצמחים מעוצים מקבלים צמחים זהים לצמח האם זו הדרך היחידה לריבוי צמחים שאינם חונטים זרעים (בארץ)

ריבוי מזרעים

אנחנו יכולים להפיק הנאה רבה מגידול צמחים מזרעים, גם אם לא עומדים לרשותנו התנאים המצויים במשתלות המקצועיות.

כלים מתאימים לזריעה: ארגז בנוי, מגשי חישתיל, מגשים לא מחולקים (כמו מגש קלקר של תות שדה) , אריזות שקופות של פירות או עציצים.

מצע מתאים להנבטה: כבול, נציץ, קוקוס, תערובת עדינה של נציץ וכבול או חול שטוף. את המצע מרטיבים טיפין טיפין ולשים עד שהוא הופך להיות לח באופן אחיד.

כיצד זורעים ? ממלאים את כלי ההנבטה במצע הלח ומישרים. בעזרת קיסם פותחים חריצים לא עמוקים, ובהם מפזרים את הזרעים. זרעים קטנים בוזקים בחריץ כמו מלח ומכסים בשכבה דקה של מצע .זרעים גדולים יותר מפזרים עם מעט רווח בין זרע לזרע. במגשי חישתיל טומנים 1- 2 זרעים בתא. מכסים כנ"ל. רצוי להשקות במשפך מאוד עדין. עד הנביטה חשוב לשמור על לחות הקרקע באופן רצוף.

על מנת שלא להפסיק את תהליך הנביטה שהתחיל בזרע, יש להתמיד בכך עד שבוע לאחר הנביטה ולאחר מכן רצוי לרווח בין השקיה להשקיה מבלי לגרום להתייבשות המצע , ולא - עלולים הנבטים להינזק. עם הופעת עלים אמיתיים, מדללים את הנבטים ומשאירים מרווח של 3-2 ס"מ בין נבט לנבט. השתילים מוכנים לשתילה כאשר הם מגיעים לגובה של 10-7 ס"מ ומערכת השורשים מפותחת.

טיפים בזמן הכנת המצע אפשר להוסיף כמות צנועה של דשן איטי - תמס וכן אבקת פחם (המפחיתה התפתחות של ריקבונות) יום לפני השתילה משקים את השתילים במי סוכר - השתיל קשוח ועמיד יותר בזמן השתילה.

ריבוי וגטטיבי

א. צמחים קלי ריבוי - צמחים רבים "אימצו" לעצמם שיטות ריבוי וגטטיביות בנוסף לריבוי המיני, כגון השתרשות במפרקים או לאורך הגבעול הנוגע בקרקע, הצמחת נצרים ל עליםושלוחות על-קרקעיות ותת-קרקעיות, בצלים, פקעות וקני שורש וכמו כן השתרשות וחלקי צמח המנותקים מצמח האם. וכבר הצענו לעיל - קח ושתול!

ב. צמחים קשי ריבוי - אנו יכולים לנסות כמה דרכים שעיקרן המשותף - גרימה להשתרשות, בעוד הענפים מחוברים לצמח האם:

1. הברכה - כיפוף ענף, גרימת חתך (לא הכרחי) והטמנת אותו קטע בקרקע כשאמירו, או יותר מכך, גלוי) בוגנוליאה, אלמון הודי, פטראה משתרגת(

2. תילול - פירושו, הערמת אדמה סביב בסיס השיח המצמיח ענפים חדשים. התגובה טובה במיוחד כאשר מחדשים צמח מסוים מבסיסו, כלומר, כשגוזמים אותו עד פני הקרקע. התילול ייעשה עד מחציתו של צימוח חדש שאורכו כ -40 ס"מ (ספיראה, אדמום גדול פרחים, פרוסיתיה נטויה, מיני לילך)

3. "ייחורי אוויר" - באמצעות תחבושות סביב פרק של ענף שנעשה בו חתך מעל העין, מכניסים קיסם דק בחתך כדי לרווח אותו וממלאים את חלל החתך וסביבו כבול או מצע לח אחר; עוטפים את המצע סביב הענף בבד / רשת ושומרים על לחות המצע; השורשונים הצעירים יופיעו לאחר שבועות מספר; כאשר אלה יתחזקו - נחתוך ונפריד את הענף המושרש מצמח האם ונשתול אותו בגינה או במכל (מיני פיקוס, מגנוליה).

ג. השרשת ייחורים - גידול צמחים מקטעי ענפים, גבעולים או עלים. ייחורים מעוצים נלקחים בדרך כלל מעצים ושיחים משליכי עלים בחודשי החורף נובמבר - פברואר. עובי הייחור : 20-8 מ"מ; אורכו: כ-20 ס"מ; חיתוך: חלק, ישר, בסמוך ומתחת לעין בבסיס. מעל העין השנייה או השלישית העליונה, הגלויה, עושים חתך באלכסון מתון .כלי השרשה: עציץ, שקית או מכל אחר (לוודא חירור התחתית). מצע - מאוורר ! מיקום: בחוץ, במקום מואר, בצל חלקי.

ייחורים מעוצים למחצה נושאי עלים - אלה ייחורי אמיר או חלקי ענף ירוקים גמישים הזקוקים לאור + לחות ואוורור. עובי הייחור: 8-4 מ"מ; אורכו:: 8-5 ס"מ, חיתוך כנ"ל; כלי השרשה : מגש או כוורת תאים; מצע כנ"ל. אפשר ליצור ערפל או להניח בחלל מוגן היוצר מיקרו-אקלים אופטימלי להשרשה.

ייחורים עשבוניים ירוקים מוצקים אלה ייחורי ראש או גבעול נושאי עלים. הכנתם וכל הנחוץ להשרשתם - כנ"ל; בסתיו ניתן להשריש גם בלי ערפל.

ייחורי עלים: יש צמחי בית וצמחים בשרניים אותם אפשר לרבות מעלים או חלקי עלה: מנתקים עלים מצמח האם ומצניעים את הפטוטרת או בסיס העלה במצע הגידול; עלי ביגוניה רך העורקים ולהצניע את החלקים במצע, עד מחצית אורכם; אפשר גםלמשל, ניתן לגזור לא לחתוך חתכים בעורקים, בצדו התחתון של העלה ולהניחו על המצע תוך הידוק קל (סגל אפריקאי, פפרומיות, בגוניות, כפניות, צוריות)

תוך כדי העבודה בגן, כשאנו קוטמים או גוזמים צמחים, אנו יכולים לנצל את החומר הצמחי ולהכין ייחורים לסוגיהם, במועד ובתנאים המתאימים. אבקת השרשה מעלה את אחוזי ההשתרשות של הייחורים.

ד. תרביות רקמה - זו שיטה המשתמשת ברקמות של צמחים, לגידול צמחים חדשים בתנאי מעבדה משוכללים. יתרונותיה: שכפול מדויק של צמח האם. אפשרות לייצור צמחים בכמויות מסחריות. ריבוי צמחים נדירים או קשים לריבוי.

אזהרות, דגשים וטיפים לדרך: כל חומר צמחי שקוטפים או מוציאים מן הקרקע לצורך ייחור או שתילה - חייב באופן מיידי להיות מוגן מפני התייבשות. אם עלים, גבעולים ו/או שורשים חשופים לאוויר ולחום אפילו זמן מועט - הפגיעה ודאית! לכן, עוטפים בעיתון / סמרטוט רטוב ומכניסים לשק ניילון במקום מוצל.

אם בכל זאת התרשלנו במעט, ניתן לתקן: צמחים בעלי שורשים - טובלים במים לפרק זמן לא ארוך; ייחורים - משקיעים במים לפרק זמן קצר - עדיפים מים פושרים. זה מסוכן: ייחורים משחירים ומתים, שורשים נרקבים ! לחות במצע - כן! עודף מים - לא שים שכבת חצץ בקרקעית המכל, להבטחת ניקוז ואוורור. לחות באוויר - מצוין! לחות יתרה לא מתאימה לצמחים מסוימים, כגון אזוביון אמיתי, צתרה ורודה; הם עלולים להיפגע.

אוורור - הכרחי . יובש - אסון !

לחות במצע - חשובה. עודף מים +חום - מרשם מואץ לריקבונות. הכנת מצעי גידול : לערבב היטב את המרכיבים השונים, תוך כדי הוספת מים, עד לקבלת תערובת לחה ואחידה - לא מעבר לכך ! טוב לערבב אבקת פחם במצע ההשרשה או לטבול את בסיס הייחור באבקה - פחם עשוי להפחית אילוח החתך.

ועד להשרשה : קח עשה לך חממית - ממש מאולתרת, כי אתה אוחז בידך עלה או בדל גבעול המ מכל פלסטיק שקוף של פירות, ודא שיש בתחתיתו חורים לניקוז, מלא 2/3 ממנו במצע השרשה לח ותקע בו את הייחורים שהכנת; קח מכל שני והפוך אותו על הראשון באופן שנוצר חלל סגור; הכנס את החממית לשקית פלסטיק מתאימה וקשור. שים את החממית במקום מואר אך לא בשמש. זכור: לחות מתאימה חשובה מכול! פתח את החממית ובדוק לחות המצע מדי כמה ימים!

כותבת המאמר היא שרה אדר, גננית נוי משנת 1966 ובוטנאית, עורכת "גן ונוף" בשנים This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. 1987-1992

Pin It