חיפוש באתר

האופייני לצמחים שאנו קוראים להם "רב שנתיים" הוא בזה שהם פורחים על פי רוב בשנה הראשונה לשתילתם ,ואילו בשנה השנייה יש לחדשם ע"י גיזום , ואז שוב יתחדש גידולם , מחלקם התת קרקעי  , ופריחתם תופיע כמו באשתקד . הכוונה היא , אם כן לא באופן המילולי לצמח ש"חי שנים רבות" , שכן זה היה כולל את רוב הצמחייה – עצים , שיחים , מטפסים וכדומה – אלא למונח גנני לאותה קבוצת צמחים  , המכונה  perennials  באנגלית

יש ביניהם בעלי צורות שונות – גבוהים ונמוכים , ולהם גם עונות שונות של פריחה . גם הגדרת המונח היא במסגרת חופשית וישנם צמחים אחדים המהווים טיפוסי ביניים – אך לעומת יתר הסוגים הגננים , כצו עצים , שיחים ומטפסים , הם מהווים קבוצה נפרדת ואופיינית . הקרבה הגננית היא לצמחי כיסוי ובני שיח , ולפעמים קשה לקבוע באופן ברור איזה צמח אפשר לשייך לרב שנתיים ואיזה לבן שיח .

היות שהמונח אינו מדעי , אל לנו לראות במסגרות אלו יותר מאשר שם דבר לצורך עבודתנו הגננית .

 

תפקיד הרב שנתיים בגן

הצמחים הרב שנתיים ממלאים תפקיד מיוחד בגן הודות לתכונתם לפתח פריחה בולטת , כבר זמן קצר לאחר שתילתם , ובדרך כלל עוד בשנתם הראשונה , ולכל המאוחר בשנתם השנייה . מסיבה זו הם מתאימים ביותר למתן אפקט צמחי קישוטי תוך זמן קצר – יחסית .  תכונה נוספת של הרב שנתיים היא בכך , שהם אינם מעמיקים שורש , ולכן בעת הצורך , כעבור מספר שנים קל להוציאם , ולהעבירם למקום אחר בגינה .

תפקיד שני של הרב שנתיים הוא במסגרת התכנון : בגלל ממדיהם המצומצמים הם מתאימים לשתילה בשולי הגידולים האחרים  , לצד שבילים , לפני רקע של שיחים גבוהים , וכמרכיב צבעוני בין צמחי הכיסוי . כמו כן הודות לפריחתם הבולטת הם משמשים להדגשת הצבע בקרבת צמחים שונים אחרים , שעיקר יופיים הוא בעלוותם הקישוטית .

הרב שנתיים הם בדרך כלל צמחים צמחים נוחים ביחס להסתגלותם לתנאים שונים , ואינם סובלים מתחרות עם שורשי צמחים שכנים . התנאי החשוב ביותר להצלחתם הוא בהתחשבות עם דרישתם למידת האור הדרושה להתפתחותם .

כמו כל צמח אחר , כן גם הצמח הרב שנתי – אם זקוק הוא לאור מלא – לא יצליח בתנאי צל .

בתוכנית השתילה יש לשקול היטב את מידת התפשטות הצמח , והקציב לו מראש מקום מחייה די צורכו . צפיפות יתר תגרום במשך זמן קצר לצורה משובשת ולניוון הפריחה .

 

ריבוי הרב שנתיים

רוב הרב שנתיים ריבויים קל ונוח בדרך הוגטטיבית .בדרך כלל ריבוי מיני (זרעים) לא ייתן את התוצאות הרצויות של אותו מין וזן , אם מעונינים שיהיה דומה בדיוק לצמח האם .

הרב שנתיים האופייניים מצמיחים נצרים לקראת השנה השנייה לגידולם , חלקם יוצאים מצוואר השורש וחלקם מחלק התת קרקעי של צמח האם , קרוב לגבעול או במרחק מה ממנו .

בדרך כלל מוצאים באביב מספר רב של שתילים צעירים כאלה סביב הצמח . אלה , אחרי ניתוקם מצמח האם , מתאימים להעברה ושתילה במקום חדש . כל שתיל כזה מהווה צמח עצמאי , שייתן את פריחתו לרוב עוד באותה השנה שנשתל .

צמחים , שצמיחת הנצרים החדשים שלהם צפופה מאד , חייבים לשתול מחדש כל שנה . ואילו צמחים , שריבוי נצריהם מצומצם , ובעיקר לא קרוב מאד לצמח האם , אפשר להסתפק בהעברתם אחת ל 4- 3 שנים .

נצרים שמופיעים במרחק מה מצמח האם , אפשר להוציא ללא כל פגיעה בצמח המקורי , ולעומת זאת , אם הם מופיעים קרוב מאד , יש להוציא באת חפירה את כל הגוש , כולל את צמח האם , ורק אז לפרקו ולחלקו ליחידות שתילה .

העתקת נצרים ופירקו גושים לשם ריבוי יעשו בסוף החורף , או באביב המוקדם . אז מוציאים מהאדמה את כל הגוש , הכולל את צמח האם (שנשתל בשנה הקודמת) ביחד עם כל הנצרים שצמחו מהחלק התת קרקעי של הצמח  , או מצוואר השורש , בכמות קטנה או רבה , לפי תכונות של כל מין ומין . להלן , מנתקים נצרים אלו על ידי תלישה קלה , וכל אחד מהם משמש שתיל עצמאי לשתילה חדשה  . ניתוק זה , ע"י תלישה , מבטיח הפרדה במקום החלש ביותר של חיבור הנצר עם צמח האם , וע"י כך לגרימת פצע מינימלי , מה שאין כך אם חותכים בסכין , מזמרה או את . את צמח האם מסלקים מהשטח ומשמידים .

אין להשתמש לשתילה חדשה בקבוצת נצרים , אפילו אם הם צמחו קרובים מאד אחד לשני . כמו כן אין לדלל גוש קיים ע"י הוצאת אי אלו נצרים בלבד מהאמצע . מוטב אז לדחות את החלוקה לעוד שנה , בייחוד במקרה שצמח האם לא הצמיח נצרים רבים בשנה הראשונה .

רצוי – אם תוכנית הגן מאפשרת זאת – לעבור למקום חדש עם הנצרים בשתילה המחודשת  ולא לחזור לאותו המקום בדיוק , משם הם הוצאו .

צמחים משתרעים המשתרשים במשך כל תקופת גידולם אינם דורשים כל פעולה מיוחדת , מלבד ניתוק החלק המושרש ושתילתו מחדש , כשאת צמח  האם משאירים במקום , למען ימשיך לגדול עד שיתחיל להראות סימני ניוון , לפעמים אחרי שנים רבות .

בהצלחה !

 

להלן דוגמאות מספר –

אכילאה קיפחת – achillea filipendulina    צמח צפוף בצורת גוש המתאים לסידורי פרחים יבשים . גדל כגוש צפוף . אין צורך לפרק גוש זה לעיתים קרובות , אלא אחת ל כ 5 שנים , ואז יש לשתול מחדש צמחים נצרים בודדים , ולא קבוצה – הזמן המתאים לכך הוא סוף החורף .

אסטר -  aster novae angliae מגדלים את זני האסטר בקבוצות , כ 4 שתילים למטר מרובע. ניתן להאריך את משך הפריחה (סוף הקיץ) אם גוזמים את הפרחים שנפלו  . האסטר מפתח נצרים רבים בחורף . מדי שנה , בסוף החורף , יש לפרק את הגוש ולשתול מחדש נצרים צעירים . שתיל הנשתל באביב  - פורח בתפרחת מלאה כבר בסתיו של אותה השנה .

המרוקליס – hemerocallis  זני ההמרוקליס רבים . דומה הוא לשושן במראהו ודרישתו האחת – שמש מלאה . בצל יפסיק לפרוח . תכונתו הבולטת היא כי כל פרח פורח בנפרד למשך יום – ולכן ניתן לקטוף גבעול עם ניצנים סגורים , ואז יפרח באגרטל במלוא הדרו . העלים הצרים יוצרים גוש עבות המתרחב ומצטופף על ידי תוספת לשתילים צעירים מסביב .  כעבור 3 עד 4 שנים רצוי להוציא ולפרק את כל הגוש הזה ולשתול מחדש שתילים בודדים שקל להפריד ביניהם . מוטב להעביר אז את הגידול לחלקה חדשה ובלתי מנוצלת ע"י אותו הצמח . בחורף העלים מצהיבים ונובלים ,ואחרי זמן קצר מופיעה צמיחה חדשה . זה הזמן המתאים לחלוקת שתילים חדשים .

מטה זהב (סולידגו )קנדי – solidago Canadensis  פריחה בצורת שרביטים גבוהים בסוף הקיץ .אם התפרחות עקומות או נופלות – הרי זה כתוצאה מצפיפות יתר או ממחסור באור השמש . אנו מקבלים מספר רב של נצרים כבר שנה לאחר השתילה , והם יוצרים רשת שורשים צפופה , שקשה להפרידם או לדללם מבלי להוציא את כל הגוש – זה החיסרון בצמח יפה זה .

 בשתילה מחדש , יש לשתול כל נצר במקומו המיועד . את ההפרדה והשתילה מחדש עושים בסוף החורף .

 

 

Pin It