חלקת הוורדים בחוות הנוי

חלקת הורדים בחווה

חלקת הורדים בחווה מכילה אוסף עשיר ומגוון של כמה מאות מינים וזנים. ניתן להבחין בשני חלקים עיקריים. החלק העליון על הגבעה מעוצב כגן ורדים מובהק, אם כי בצורה מאופקת. הוא כולל ערוגות מטופחות יפה של כלאי תה, עם שבילים ופסי דשא חוצים ומקיפים. במקום ניתן למצוא סוכה, פרגולות וקשתות עם ורדים מטפסים. בפינות מעניינות בשיפועי הגבעה משולבים ורדים ננסיים, וכן פוליאנתה שוריאנה כצמחי כיסוי. בפינות אחרות משולבים פוליאנתה, תות ופלוריבונדות למיניהם.

במורד הגבעה משתרע שדה ורדים, ובו המשך האוסף, מטע האם, חלקה ניסיונית (זרעים והכלאות) וחלקה שעדיין לא הושלמה – החלקה ההיסטורית. ליד כל ורד קבוע שלט הנושא את שמו ומוצאו, וזה דבר חשוב מאוד לכל גנן המבקר במקום, לא רק לשם התרשמות אלא לשם לימוד.

מצב הצמחים והטיפוח:

הצמחים נמצאו בריאים ומטופחים. השטחים נקיים ומעובדים היטב, והעובדים – המועטים באופן יחסי לגודל השטח – שוקדים על המלאכה.

הערכה כללית:

אינני יודע אם כבר הגיע הזמן לקבוע היכן הכתר של הגננות בישראל, מכל מקום חוות הנוי היא פנינה יקרה, והיא זוהרת בכל יופייה.

גן הורדים של ד. גלעד בגנות הדר:

גן הורדים של ד. גלעד בגנות הדר הוא גן במלוא מובן המילה. אף על פי שקשה למזג יחד אוסף ורדים וגן ורדים, הנה מצאתי כאן מיזוג בידי  אנוש.  התרשמתי מיופיו, צבעיו, מגוון זניו

2.1 הקמת חוות הנוי כמרכז אקלום לאומי

הטקסט המקורי מתייחס לחוות הנוי בעמק חפר כנקודת המוצא שממנה צמחו וחונכו בכירי ענף הוורדים, ובראשם דוד גלעד ושלמה תמרי1. אימות הנתונים מאשר כי חוות הנוי נוסדה בשנת 1949, בסמוך למדרשת רופין, כפרי יוזמתו של דוד צירקין צפריר ז"ל2. צירקין, שמונה עם קום המדינה למנהל המדור לגננות ושתלנות במשרד החקלאות, ראה בחווה מרכז לאומי לפיתוח צמחיית נוי ותרבות, הדגמה, ואיקלום של צמחים שהובאו מכל קצוות תבל3. החווה, שהשתרעה על פני 46 דונמים, אכלסה כ-2,500 מינים של עצים, שיחים ומטפסים, והיוותה כור היתוך מקצועי לגנני ישראל4.

במסגרת תפקידו הממלכתי, צירקין הוא שהתווה את החזון הכלכלי של ענף הוורדים, כאשר שלח את דוד גלעד לארצות הברית כדי לקנות ידע בגידול ורדים במגמת ייצוא5. גלעד, ששב עם ידע טכנולוגי ובוטני מתקדם, השתלב בצוות המקצועי של החווה. לצדו עבד שלמה תמרי (המוזכר במפורש בטקסט המקור, תוך הדגשה כי שמו תמרי ולא תמירי, עובדה המאומתת לחלוטין במסמכים ההיסטוריים)1. השניים, יחד עם גננים נוספים כאפרים ליבני ורות בנימין, הופקדו על טיפוח "הוורדיה" – חלקת הוורדים המיתולוגית של חוות הנוי, שהפכה לאתר עלייה לרגל לחובבי בוטניקה ואנשי מקצוע2.

2.2 מורשת בית הספר החקלאי "אהלם"

מרכיב קריטי בהבנת הדיסציפלינה המקצועית שהונהגה בחוות הנוי טמון ברקע ההכשרתי של צוותיה. הטקסט מזכיר כי שלמה תמרי, שעבד מתכונת של חצי יום במדרשה וחצי יום בחווה, רכש את השכלתו בחוות ההכשרה "אהלם" (Ahlem) בגרמניה שלפני השואה, יחד עם חלוצי גינון כשלמה אורן ויינברג, יחיאל סגל וחיים לטה1.

הנתונים ההיסטוריים מצביעים על כך שבית הספר החקלאי באהלם, השוכן ליד הנובר, היה מוסד יהודי שפעל משנת 1893 ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה7. מוסד זה לא רק לימד חקלאות לשמה, אלא הנחיל תפיסת עולם סדורה של אדריכלות נוף (Landschaftsarchitektur), אשר שילבה בין הסדר והמשמעת הגרמניים לבין החזון הציוני של עבודת כפיים7. בוגרי מוסד זה הם שהניחו את היסודות המדעיים של הגינון הישראלי

השפעתהשל אסכולת אהלם על תמרי התבטאה בעבודה קפדנית, דרישה לסטנדרטים גבוהים בחיטוי קרקע, גיזום מדויק והשקיה מבוקרת. תפיסה זו השפיעה רבות על מקומו של הגן בנוף הארצישראלי, והפכה את חוות הנוי ממודל ניסיוני למרכז הפצה של צמחים שעברו תהליך קפדני של דרוויניזם אגרונומי תחת עינם הפקוחה של בוגרי אהלם1.