רשימת צמחי הגן

על הפריחה
צמח בלתי ידוע עדיין די צורכו. הוא המטפס טראכלוספרמום דמוי יסמין Trachelospermum jasminoides ממשפחת ההרדופיים (Apocynaceae). מוצאו מדרום סין. פורח ממחצית אפריל, בערך, ועד יוני. העלים קשים ומבריקים (מבי ריקים), גונם ירוק כהה. הצמח מכיל חלב", בדומה לצמחים אחרים ממשפחת ההרדופיים, כמו, למשל: ההרדוף והתבטיה (Nerium oleander, Thevetia). הפרחים דומים לפרחי היסמין הרפואי גדול הפרחים (Jasminum officinale var. grandiflorum) ריחם חריף יותר. אך

הגידול צפוף מאוד. גבעולי המטפס אינם זקוקים לקשירה, אלא מתקינים להם חוטים שעליהם עולים הענפים ומתפתלים סביבם.

בזמן הפריחה מכוסה הצמח כולו שפע תפרחות צפופות. מטפס זה, שנשתל בתחנת עמק חפר בשנת 1953 ע"י בניין , מכסה כיום שטח בגובה 3 מ' וברוחב 1.20 מ', על גבי הקיר המזרחי. השנה הוא נכנס לפריחה מלאה.

אכסמפלאר יפה ראיתי בארמון ויצמן ברחובות, מקום שם הגיע עד לקומה העליונה, בקיר המערבי של הבניין.

נראה לי שסיבת מיעוט התפשטותו של הטראכלוספרמום נעוצה בקשיי ריבויו. בדרך כלל אין מצליחים להשרישו בעונת הריבוי הרגילה אצלנו, היינו בסוף החורף. על סמך הסתכלויות בגידולו, אפשר לייעץ לנסות לרבותו בראשית הקיץ, עם התחלת החום. במשתלה של תחנת עמק חפר, הצליח ריבויו ע"י יחורים עשביים למחצה בחודש אפריל, אולם עדיין מוקדם להסיק מסקנות, ועוד נחזור על הניסיון הזה.

צמחי בר לגננות
בשנת 1951 אספתי מחוף הים בעכו כמה צמחים של האכם (אכם – [כנראה הכוונה ל"אוכם"]) האמיתי Suaeda vera, ממשפחת הסלקיים (Chenopodiaceae). הוא גדל בר בארץ, באזור חוף הים והשפלה.

כיום הוא משמש בתחנת עמק חפר כצמח כיסוי, שהסתגל בלי קושי לתנאי השקיה ואדמה חקלאית. האוכם האמיתי הוא בן־שיח נמוך, בעל ענפים משתרעים כמעט. אצלנו אין גובהו עולה על 40 ס"מ, ורוחבו מגיע ל־60 ס"מ בערך. העלים בשרניים, קצרים וגליליים, אורכם 10–5 מ"מ. גונם מכחיל. הפרחים קטנטנים, צהובים ואינם בולטים, יש גבעולים (גבעו־ לים) שגונם אדום.

גדל ברוב האדמות, בהשקיה רגילה, ואף בתנאי צמצום השקיה. מראהו רענן תמיד, והוא מגיב יפה על גיזום קצר לשם חידוש הנוף.

הריבוי ע"י יחורים עשביים, ונקל לרבותו במשך כל השנה כמעט.

שימוש נאה באוכם האמיתי ראיתי אשתקד בגן העצמאות בתל־אביב, וכן הוא מצוי בכמה גנים אחרים. בדרך כלל רצוי לגדלו בשמש, אך הוא מתפתח גם בצל, ואז הענפים יותר ארוכים (עד 70 ס"מ) וזקופים. הוא מסוגל לעמוד גם בתנאי מליחות.

בחירת זנים
ידוע לנו הצמח הרב־שנתי פיזוסטגיה וירגינאה ממשפחת השפתניים (Physostegia virginiana, Labiatae). הוא פורח בסוף הקיץ בתפרחות ורודות חיוורות על גבעולי פריחה הנוטים להתעקם ואף ליפול, אם אין סומכים אותם. ערכו הדקורטיבי אינו רב בדרך כלל, ואולי הוא נפוץ בגלל ריבויו הקל והנוח: ע"י נצרים מרובים הצומחים באביב בקרבת צמחי האם.

בשנת 1952 הוכנס מהולנד לתחנת עמק חפר הזן וויוויד (Vivid). עוד באותה שנה יכולנו לעמוד על תכונותיו החיוביות המיוחדות: גוון הפרחים ורוד בהיר, הצימוח נמוך, התפרחות יותר צפופות והפרחים יותר גדולים. גבעולי הפריחה אינם עולים על 20 ס"מ, הם זקופים ואינם זקוקים לתמיכה כלשהי.

מהנצרים שהופיעו באביב זה בשפע, הכינונו צמחי אם לשתילה נוספת, ואני מקווה שזן זה יופץ בעתיד הקרוב, ויתפוס מקומו של המין הקודם, פחות הערך.

כאן ראוי להזכיר, שאדריכל הגנים ש. אורן ז"ל, באחד מביקוריו בחוות הנוי, הביע את שמחתו על הכנסת זן זה ארצה, שכן הוא המליץ עליו משכבר כעל אחד הגידולים הנאים והנודעים בגננות שבחו"ל.

אימוץ צמחים
בעיית צמחייה מתאימה לגידול בצל עצים גבוהים מעסיקה אותנו יותר ויותר, ככל שגנינו מתבגרים. לאוסף של צמחי צל, נוכל עתה להוסיף עוד צמח: חתשפה זוחלת Ajuga reptans ממשפחת השפתניים (Labiatae) שהוכנסה לתחנת עמק חפר לראשונה בשנת 1949 ממשתלות וילמורן בצרפת. מולדתה אירופה.

כיוון שהחתשפה משמשת באירופה צמח כיסוי רגיל, היא נשתלה לכתחילה גם אצלנו בתנאים רגילים (רגיי – [כנראה שיבוש קל]) וללא הצלחה. רק לאחר שניסינו לגדלה בצל, התחילה להתפתח בצורה המניחה את הדעת. ריבינו מהצמחים המקוריים (האוריגינליים), ואח"כ שתלנו חלקות קטנות בגן בצל, ובצל למחצה.

העלים גלוניים דמויי ביצה, גודלם 3–5 ס"מ. הם דקורטיביים מאוד בגונם הירוק כהה ובעורקיהם האווריריים (האווריריים – [תיקון נדרש בהיגיון ההקשר]). הצמח גדל בצורת שושנת עלים, ואינו עולה לגובה. הוא מצמיח שלוחות כדוגמת תות הגינה, ומהווה כעבור זמן קצר כיסוי מצוין לשטח.

הפרחים אף הם יפים מאוד: עמודי התפרחת קצרים (כ־15 ס"מ), וצבע הפרחים כחול עמוק, בחודשים מרץ–אפריל–מאי.

מרבים את החתשפה ע"י השלוחות האמורות, ואין קושי בהעתקה, בגלל רשת השורשים השטוחה. אחרי שהצמח התאזרח בשטח, הוא אף זורע את עצמו.

החתשפה הזוחלת זקוקה להשקיות קצרות ותכופות, בגלל שורשיה השטחיים ובגלל שטח העלים הגדול באופן יחסי. סימנים מעידים שהיא תתאים גם לאדמות סידיות.

שיא צמיחתה בחודש מאי, עם גמר הפריחה. השם העממי הגלוי הוא "Carpet Bugle Weed".

ריבוי
עדיין מתלבטים בבעיית הריבוי של מורן החורש Viburnum tinus ממשפחת היערתיים (Caprifoliaceae). צמח זה גדל בר בארץ, בחורש של הכרמל והגליל העליון. גם בחו"ל הוא ידוע כצמח נוי חיוני, ומסתבר שחלק מצמחי המורן המצויים כיום בגנינו, הוכנסו ממשתלות חו"ל.

מרבים את מורן החורש מזרעים. הקושי הוא בכך שתקופת נביטתם ארוכה למדי (למוי – [שיבוש כתיב]), ותוך זמן זה צפויות תקלות רבות לארגזי ההנבטה. אמנם בזמן האחרון מצאו פה ושם שיטות לזרז את תהליך הנביטה ע"י קירור, קילוף וכו', אך העובדה היא שהמשתלות אינן מספקות את כמות הצמחים הדרושה.

התחלנו, איפוא, בתחנת עמק חפר, יחד עם שתלנים אחרים, לחפש דרך של ריבוי וגטטיבי.

התוצאות אינן ניתנות עדיין לסיכום. בשלב זה אפשר לציין רק כמה תצפיות מעניינות, שיש בהן משום עידוד וכיוון גם ליתר השתלנים:

1. סוג היחורים:
   
   

• א) יחורים עציים לא הצליחו בשום זמן.
  
  
• ב) לידי השתרשות טובה הגיעו יחורים עציים למחצה עם עלים, וכן יחורי ראש.
  
  

2. תקופת הריבוי:
   
   

• א) היחורים לא השתרשו לגמרי באמצע יוני ובאמצע דצמבר.
  
  
• ב) ההשתרשות הייתה טובה ביותר באמצע אפריל, באמצע אוגוסט ובאמצע אוקטובר 

הייחורים נשתלו לשם השתרשות בסוכת צל בקיץ, ותחת חלון בחורף.

ושוב: פרטים אלה סוכמו מהסתכלויות ראשוניות בלבד, אך דומה שיש בהם עניין. כאן ראוי להוסיף, כי באנגליה מרבים את מורן החורש מיחורים עשביים, בעונת הצמיחה, תחת חלון.

הגדרת צמחים
בגנים מצוי צמח נאה ממשפחת הביגנוניים (Bignoniaceae) – מטפס למחצה, תדיר ירק ובעל פרחים גדולים ויפים, גונם ורוד עם פסים אדומים. הוא מכונה בשם "קומטסה שרה", ויש הקוראים לו ביגנוניה, או טקומה.

בעת ביקורי בגנים בחו"ל השתדלתי לברר מה שמו הנכון של צמח זה. לאחר שפגשתיו בגנים בוטניים ובגנים פרטיים, ולאחר שעיינתי בספרות המקצועית, העליתי ששמו הוא Podranea ricasoliana. מולדתו דרום אפריקה.

אכסמפלאר נהדר ראיתי בגן הפרטי הגדול לה מורי (La Mortola) בריביירה האיטלקית, שם הוא בלט מרחוק בפריחתו וכיסה שטח של 10 מטר מעל לפרגולה, בחודש אוקטובר. צמח כזה מצאתי גם בתחנת הניסיונות "סן רמו" בדרום צרפת (San Remo, Stazione Sperimentale per Floricoltura).

רות שטיינר

רשימת הצמחים המופיעים במאמר