עשרים וחמש {25} שנה לחוות נוי - תחנות בדרכה
רות בנימין
בהתחלה
האם באמת כבר עברו 25 שנים? לי עצמי קשה להאמין שחלפה תקופה כה ארוכה מאז אותם ימים רחוקים, בהם עלינו על שטח ריק לחלוטין, סמוך למדרשה לחקלאות שהוקמה חצי שנה קודם לכן, בהשראת חזונו של דוד צירקין (כיום צפריר) מעין חרוד.
25 שנים חלפו. בתחילה – חיפושי דרך, לבטים, בעיות – ומעל לכל, אתגר עצום: להקים מפעל ראשון מסוגו בארץ. לא הייתה קיימת מסורת, לא היה תקדים, לא היה מומחה שניתן להיוועץ בו.
ראשית התוכנית הייתה פשוטה אך נועזת: להקים מקום להדגמה, איקלום, תצפיות; מרכז ייעוץ לגננים ומקור להפצת חומר ריבוי. לא חסרו רעיונות, והדרישות – רבות ומורכבות.
אין מקום לאשליות: תוכנית פעולה סדורה וברורה מראש – לא הייתה קיימת. הכול היינו צריכים ליצור יש מאין, צעד אחר צעד.
מהיום הראשון התרכזנו בשני נושאים עיקריים: איסוף החומר הצמחי שהיה מצוי אז במשתלות ובגנים, לצד ליקוט צמחי בר מתאימים לנוי; וכן איקלום של צמחים חדשים, שהתאמתם לתנאי הארץ הייתה בגדר ניסוי. רק בשלב מאוחר יותר צורף נושא הריבוי, בסיוע המחלקה לבוטניקה של האוניברסיטה העברית בירושלים.
את ההיכרות הראשונה עם דוד צירקין (צפריר) עשיתי בקורס שתלנים על הר הצופים, בו השתתפתי כשהייתי עדיין במדי הצבא הבריטי. לאחר מכן – מקוה ישראל, מלחמת השחרור, ואני שוב, בפעם השנייה, חיילת משוחררת המחפשת את דרכה.
היה בי אז דחף חזק לעסוק במשהו יוצא דופן – משהו חדש.
בתחנת נסיונות" של רחובות, המקום שמשך אותי אז, לא קיבלו אותי, כי - הייתי בחורה, ובחורות לא מתמידות בעבודה" (כך אמרו לי).
ואז שמעתי לראשונה על חוות נוי העתידה לקום. וכשצירקין נזכר בי, והציע לי את התפקיד, היתה לי הרגשה כי זהו"! ובמשך כל שנות עבודתי הרגשתי יותר ויותר שלא טעיתי - ואני רוצה לקוות, שגם הגננים מרגישים כך, ובאים על סיפוקם מקיום החווה, ועבודתי בה.
דוד זיידנברג
אחרי הצעדים הראשונים וההיסוסים שליוו אותם, התגבשה התוכנית והתבססה העבודה.
כאן המקום להזכיר את השפעתו הרבה של מר דוד זיידנברג, מנהל הגן הבוטני במקוהי ישראל. הוא היה פעיל כאחד היועצים של החווה בראשית צעדיה וחבר הוועדה לאינטרודוקציות, אבל לא לכך כוונתי. תפיסתו של מקצוע הגננות וכל הקשור לנושא, מבחינה אסתטית ובוטנית במובן רחב יותר, היתה משותפת לכולנו, כיוון שעברנו את מקוה ישראל והיכרנו את דוד מעבודתנו איתו.
תקופתי הראשונה במקוה היתה במסגרת חיילים משוחררים מהצבא הבריטי, כפרקטיקני תית" בגן עצי הפרי. במשך שנה עברתי מדי יום, פעמיים הלוך וחזור, דרך הגן הבוטני: איך אפשר היה שלא להיות מושפע מכל העושר שראיתי ומן הפגישות עם מנהלה, השיחות, ההערות, ההתיעצויות - שהפכו במשך הזמן לקשר מקצועי וידידותי, שהעשיר את כל דרכי אחר־כך, מאז ועד היום ?
במקוה ישראל גם נפגשנו - קבוצת נויניקים" עתידים - שכולנו עשינו בה חלק מדרכנו. יותר מאחור, כאשר ניהלתי את משתלת הנוי במקוה, הגיע יוסף זליגמן מקיבוץ לביא - להכשרה. שם גם היכרתי את התלמיד הצעיר המצטיין דוד גלעד - וכן גרה יחד איתי השתלנית בגן הבוטני, חנה שואיו משבי ציון - כיום חנה בן-דרור, שעבדה
תקופה בחוות נוי, והיתה אח"כ אחת הגננות הוותיקות בקיבוץ דורות
הצוות מלפני 20 שנה
מימין לשמאל:
רות חייקין, עובדת הנוי בעין חרוד.
לאה פרוזבול, עבדה בניסויי ריבוי.
יצחק יחזקאל, ממשיך עד היום הזה.
יוסף זליגמן, כעת אדריכל־גנים של נתניה.
הוגו ראונר, מנהל משתלת עירית נתניה.
ש. תמרי ז"ל.
יוסף דפנה, ממשיך במשתלת החווה.
ויקטור, כעת גננה של המדרשה.
עמוד 5
.
