עשרים וחמש {25} שנה לחוות נוי - תחנות בדרכה
רות בנימין
בהתחלה
האם באמת כבר עברו 25 שנים? לי עצמי קשה להאמין שחלפה תקופה כה ארוכה מאז אותם ימים רחוקים, בהם עלינו על שטח ריק לחלוטין, סמוך למדרשה לחקלאות שהוקמה חצי שנה קודם לכן, בהשראת חזונו של דוד צירקין (כיום צפריר) מעין חרוד.
25 שנים חלפו. בתחילה – חיפושי דרך, לבטים, בעיות – ומעל לכל, אתגר עצום: להקים מפעל ראשון מסוגו בארץ. לא הייתה קיימת מסורת, לא היה תקדים, לא היה מומחה שניתן להיוועץ בו.
ראשית התוכנית הייתה פשוטה אך נועזת: להקים מקום להדגמה, איקלום, תצפיות; מרכז ייעוץ לגננים ומקור להפצת חומר ריבוי. לא חסרו רעיונות, והדרישות – רבות ומורכבות.
אין מקום לאשליות: תוכנית פעולה סדורה וברורה מראש – לא הייתה קיימת. הכול היינו צריכים ליצור יש מאין, צעד אחר צעד.
מהיום הראשון התרכזנו בשני נושאים עיקריים: איסוף החומר הצמחי שהיה מצוי אז במשתלות ובגנים, לצד ליקוט צמחי בר מתאימים לנוי; וכן איקלום של צמחים חדשים, שהתאמתם לתנאי הארץ הייתה בגדר ניסוי. רק בשלב מאוחר יותר צורף נושא הריבוי, בסיוע המחלקה לבוטניקה של האוניברסיטה העברית בירושלים.
את ההיכרות הראשונה עם דוד צירקין (צפריר) עשיתי בקורס שתלנים על הר הצופים, בו השתתפתי כשהייתי עדיין במדי הצבא הבריטי. לאחר מכן – מקוה ישראל, מלחמת השחרור, ואני שוב, בפעם השנייה, חיילת משוחררת המחפשת את דרכה.
היה בי אז דחף חזק לעסוק במשהו יוצא דופן – משהו חדש.
בתחנת נסיונות" של רחובות, המקום שמשך אותי אז, לא קיבלו אותי, כי - הייתי בחורה, ובחורות לא מתמידות בעבודה" (כך אמרו לי).
ואז שמעתי לראשונה על חוות נוי העתידה לקום. וכשצירקין נזכר בי, והציע לי את התפקיד, היתה לי הרגשה כי זהו"! ובמשך כל שנות עבודתי הרגשתי יותר ויותר שלא טעיתי - ואני רוצה לקוות, שגם הגננים מרגישים כך, ובאים על סיפוקם מקיום החווה, ועבודתי בה.
דוד זיידנברג
אחרי הצעדים הראשונים וההיסוסים שליוו אותם, התגבשה התוכנית והתבססה העבודה.
כאן המקום להזכיר את השפעתו הרבה של מר דוד זיידנברג, מנהל הגן הבוטני במקוהי ישראל. הוא היה פעיל כאחד היועצים של החווה בראשית צעדיה וחבר הוועדה לאינטרודוקציות, אבל לא לכך כוונתי. תפיסתו של מקצוע הגננות וכל הקשור לנושא, מבחינה אסתטית ובוטנית במובן רחב יותר, היתה משותפת לכולנו, כיוון שעברנו את מקוה ישראל והיכרנו את דוד מעבודתנו איתו.
תקופתי הראשונה במקוה היתה במסגרת חיילים משוחררים מהצבא הבריטי, כפרקטיקני תית" בגן עצי הפרי. במשך שנה עברתי מדי יום, פעמיים הלוך וחזור, דרך הגן הבוטני: איך אפשר היה שלא להיות מושפע מכל העושר שראיתי ומן הפגישות עם מנהלה, השיחות, ההערות, ההתיעצויות - שהפכו במשך הזמן לקשר מקצועי וידידותי, שהעשיר את כל דרכי אחר־כך, מאז ועד היום ?
במקוה ישראל גם נפגשנו - קבוצת נויניקים" עתידים - שכולנו עשינו בה חלק מדרכנו. יותר מאחור, כאשר ניהלתי את משתלת הנוי במקוה, הגיע יוסף זליגמן מקיבוץ לביא - להכשרה. שם גם היכרתי את התלמיד הצעיר המצטיין דוד גלעד - וכן גרה יחד איתי השתלנית בגן הבוטני, חנה שואיו משבי ציון - כיום חנה בן-דרור, שעבדה
תקופה בחוות נוי, והיתה אח"כ אחת הגננות הוותיקות בקיבוץ דורות
הצוות מלפני 20 שנה
מימין לשמאל:
רות חייקין, עובדת הנוי בעין חרוד.
לאה פרוזבול, עבדה בניסויי ריבוי.
יצחק יחזקאל, ממשיך עד היום הזה.
יוסף זליגמן, כעת אדריכל־גנים של נתניה.
הוגו ראונר, מנהל משתלת עירית נתניה.
ש. תמרי ז"ל.
יוסף דפנה, ממשיך במשתלת החווה.
ויקטור, כעת גננה של המדרשה.
עמוד 5
את עבודתנו ליווה מר ח. לטה, אשר לא חסך מאמצים כדי להדריך אותנו, עם נסיונו העשיר, עוד מזמנים שטרם ידענו מה זה צמח!
אסף גור
החווה התפתחה והתרחבה. האוסף גדל וגננים נהגו לבקר בה וקיבלו חומר מצמחים חדשים, צירקין מנהל את החווה כאבא גאה, בעזרת ",טריאומווירט": לאה קרופניק (היום ל. קרוא), מנחם כ״ץ ז״ל, ודוד זיידנברג. ב,,אולימפוס" - במשרד החקלאות בקריה - מנהל המחלקה, מר אסף גור, משקיף מרחוק
על המתרחש, ונותן כל עזרה אפשרית למפעל שרוחש לו אהבה והבנה רבה. תמיד היתה לו אוזן קשבת, ומצא פתרונות לבעיות, שלא חסרו.
ויסלי, אנגליה
בשנת 1955 נשלחתי להשתלמות באנגליה, מטעם ארגון המזון וחקלאות (.F.A.O). זו היתה הפעם הראשונה שאישרו השתלמות בנושא גננוּת־נוי. חוסר תקדים בשטח זה איפשר לי לארגן לעצמי תוכנית השתלמות לפי רוחי.
במקום סיורים לימודיים כפי הנהוג, שכנעתי את המוסדות המטפלים להסכמה להשתלמות ",עובדת": רוב הזמן שהיתי בגן ההדגמה ,ויסלי" באנגליה, כשאני פעילה במחלקת הריבויים וחלק זמן, יותר קצר, באיטליה בעבודה של איסוף זרעים והטיפול בהם. תקופה זו היתה עוד לפני שישראל התפרסמה בעולם, שבה רבו ביקורים דו־סיטריים של תיירים ובעלי מקצוע.
אותו זמן הסתכלו בי באנגליה כעל יצור מוזר קצת, שטרם נפגשו בכמותו: גם יהודיה, גם חקלאית, גם עובדת, ממש, בידיים ... לפעמים היתה לי הרגשה שהסתכלו בי בסתר, אם אין לי קרניים באיזה מקום נסתר, או כל סימן אחר מיוחד ומשונה. לאט־לאט התרגלו אלי ונתנו בי אמון. מזה התפתחו יחסים טובים ויפים עם מנהלי גן ויסלי
ממשיכים מהצוות הוותיק של החווה (מימין לשמאל): יצחק יחזקאל, יוסף דפנה ומשה חגה.
עמוד 6
ונפתחו בפני דלתות בכל מקום - ועד היום אני שמחה לקבל ידיעות, ששם ישראל בחוגי הגננוּת באנגליה נהיה להמלצה הטובה ביותר!
בחוזרי ארצה הבאתי איתי מטען עשיר של ידיעות ובעיקר: תפיסה יותר מעמיקה ומבוססת על כיוון העבודה בחווה.
הצוות הוותיק
25 שנה! כל כך הרבה התרחש במשך שנים אלו. ודאי כבר נשכח מאז הרבה - וחבל! מי יכול לזכור את כל השמחות הקטנות של הצלחות, ואת כל הצער והאכזבה בזמן משברים?
לעתים היתה הרגשה, שמשרד החקלאות לא ידע מה לעשות אתנו - לאן אנו בעצם שייכים? זה לא מטעים, ולא גידולי שדה ... אולי בכלל לא נחוץ ...? הזיזו את החווה מבחינה מנהלית, מאגף המטעים למרכז המקצועי - אח״כ למשרד אזורי - וכמעט חיסלו אותה ... וכמעט החליטו פשוט ל.,יבש" את כל השטח. כל זה היום כבר היסטוריה.
ובכל זאת, העבודה נמשכה, לפעמים בצורה תקינה, ולפעמים בקושי רב. אנו לא הפסקנו בפעולה העיקרית: הבאת אינטרודוקציות ושתילתם בגן. והצמחים עשו את שלהם: החזקים החזיקו מעמד והתפתחו והחלשים נעלמו. הצוות הנאמן שמר על הקיים במסירות בלתי רגילה, שבלעדיה לא היתה קיימת החווה.
בלי תנאים, בלי משכורות מתאימות, עם תחבורה גרועה, וסיכויים קלושים להתקדמות - המשכנו לטפל בכל הצמחיה. החזיק את כולנו הקשר והאהבה למקום, ההתחייבות המוסרית לשמור על ההתחלה, שקל היה לאבדה.
עובדי החווה הוותיקים: יצחק יחזקאל, משה חגה ויוסף דפנה - אין דרך אחרת להודות לכם על מסירותכם במשך כל השנים, על אף הקשיים - אלא לאחל לכם, שתבואו על סיפוקכם המלא ובהקדם!
משרד החקלאות, חדרה
תקופת ה,,רה־אירגון" בשנת 1963 הביאה איתה שינויים יסודיים בחיי החווה. הבעלות על החווה עברה למשרד האזורי בחדרה, ושני עובדים, שהיו שנים רבות איתנו, יצאו: הוגו ראונר - כיום מנהל המשתלה של עיריית נתניה, ורוחה - כיום רחל מרגולין, בעלת משק בכפר מונאש.
תקופה זו הביאה גם שינויים נוספים: משרד החקלאות דרש להקים משתלה ולמכור שתילים לשם איזון התקציב. ללא איזון התקציב היתה סכנה של סגירת החווה. עד אז היינו נוהגים לחלק חומר ריבוי לכל דורש, וללא תמורה.
השתדלנו לארגן את המשתלה בצורה כזו, שאפשר יהיה להשיג בחווה כל אותם הצמחים החדשים, שלגנן בדרך כלל קשה להגיע אליהם, וזאת מבלי להיהפך לגורם מתחרה למשתלות המסחריות בארץ.
אני מאמינה שהצלחנו בכך, דבר שלא קל היה, כי ההנהלה תבעה מאתנו לכסות את כל הוצאות החווה, ע״י הכנסה מהמשתלה. כאן נעזרנו באופן קובע בנסיונו של האחראי על המשתלה, יוסף דפנה, שהגיע לחווה כבר כשתלן מנוסה מאילנות.
מכירת שתילים מהחווה מלווה תמיד ייעוץ, ולא פעם סירבנו למסור שתילים לאיזור או מטרה בלתי מתאימים, וכן גם אם הוזמנו ע״י קונה בלתי מנוסה. ברור, שבשיטה זו לא הגענו אף פעם להכנסה גדולה, ביחוד כשגם עסקנו בצמחים קשי־ריבוי או נדירים. רוב ההכנסה כיסתה בקושי
את שכר העובדים בשטח החווה - ולא הרבה יותר מזה. זה היה גורם חשוב למניעת חיסול החווה.
7 עמוד
