טבלת צמחים המופיעים בחוברת 

 

עשרים וחמש {25} שנה לחוות נוי - תחנות בדרכה

רות בנימין

בהתחלה

האם באמת כבר עברו 25 שנים? לי עצמי קשה להאמין שחלפה תקופה כה ארוכה מאז אותם ימים רחוקים, בהם עלינו על שטח ריק לחלוטין, סמוך למדרשה לחקלאות שהוקמה חצי שנה קודם לכן, בהשראת חזונו של דוד צירקין (כיום צפריר) מעין חרוד.

25 שנים חלפו. בתחילה – חיפושי דרך, לבטים, בעיות – ומעל לכל, אתגר עצום: להקים מפעל ראשון מסוגו בארץ. לא הייתה קיימת מסורת, לא היה תקדים, לא היה מומחה שניתן להיוועץ בו.

ראשית התוכנית הייתה פשוטה אך נועזת: להקים מקום להדגמה, איקלום, תצפיות; מרכז ייעוץ לגננים ומקור להפצת חומר ריבוי. לא חסרו רעיונות, והדרישות – רבות ומורכבות.

אין מקום לאשליות: תוכנית פעולה סדורה וברורה מראש – לא הייתה קיימת. הכול היינו צריכים ליצור יש מאין, צעד אחר צעד.

מהיום הראשון התרכזנו בשני נושאים עיקריים: איסוף החומר הצמחי שהיה מצוי אז במשתלות ובגנים, לצד ליקוט צמחי בר מתאימים לנוי; וכן איקלום של צמחים חדשים, שהתאמתם לתנאי הארץ הייתה בגדר ניסוי. רק בשלב מאוחר יותר צורף נושא הריבוי, בסיוע המחלקה לבוטניקה של האוניברסיטה העברית בירושלים.

את ההיכרות הראשונה עם דוד צירקין (צפריר) עשיתי בקורס שתלנים על הר הצופים, בו השתתפתי כשהייתי עדיין במדי הצבא הבריטי. לאחר מכן – מקוה ישראל, מלחמת השחרור, ואני שוב, בפעם השנייה, חיילת משוחררת המחפשת את דרכה.

היה בי אז דחף חזק לעסוק במשהו יוצא דופן – משהו חדש.

בתחנת נסיונות" של רחובות, המקום שמשך אותי אז, לא קיבלו אותי, כי - הייתי בחורה, ובחורות לא מתמידות בעבודה" (כך אמרו לי).

ואז שמעתי לראשונה על חוות נוי העתידה לקום. וכשצירקין נזכר בי, והציע לי את התפקיד, היתה לי הרגשה כי זהו"! ובמשך כל שנות עבודתי הרגשתי יותר ויותר שלא טעיתי - ואני רוצה לקוות, שגם הגננים מרגישים כך, ובאים על סיפוקם מקיום החווה, ועבודתי בה.

דוד זיידנברג

אחרי הצעדים הראשונים וההיסוסים שליוו אותם, התגבשה התוכנית והתבססה העבודה.

כאן המקום להזכיר את השפעתו הרבה של מר דוד זיידנברג, מנהל הגן הבוטני במקוהי ישראל. הוא היה פעיל כאחד היועצים של החווה בראשית צעדיה וחבר הוועדה לאינטרודוקציות, אבל לא לכך כוונתי. תפיסתו של מקצוע הגננות וכל הקשור לנושא, מבחינה אסתטית ובוטנית במובן רחב יותר, היתה משותפת לכולנו, כיוון שעברנו את מקוה ישראל והיכרנו את דוד מעבודתנו איתו.

תקופתי הראשונה במקוה היתה במסגרת חיילים משוחררים מהצבא הבריטי, כפרקטיקני תית" בגן עצי הפרי. במשך שנה עברתי מדי יום, פעמיים הלוך וחזור, דרך הגן הבוטני: איך אפשר היה שלא להיות מושפע מכל העושר שראיתי ומן הפגישות עם מנהלה, השיחות, ההערות, ההתיעצויות - שהפכו במשך הזמן לקשר מקצועי וידידותי, שהעשיר את כל דרכי אחר־כך, מאז ועד היום ?

במקוה ישראל גם נפגשנו - קבוצת נויניקים" עתידים - שכולנו עשינו בה חלק מדרכנו. יותר מאחור, כאשר ניהלתי את משתלת הנוי במקוה, הגיע יוסף זליגמן מקיבוץ לביא - להכשרה. שם גם היכרתי את התלמיד הצעיר המצטיין דוד גלעד - וכן גרה יחד איתי השתלנית בגן הבוטני, חנה שואיו משבי ציון - כיום חנה בן-דרור, שעבדה

תקופה בחוות נוי, והיתה אח"כ אחת הגננות הוותיקות בקיבוץ דורות

הצוות מלפני 20 שנה

מימין לשמאל:

רות חייקין, עובדת הנוי בעין חרוד.

לאה פרוזבול, עבדה בניסויי ריבוי.

יצחק יחזקאל, ממשיך עד היום הזה.

יוסף זליגמן, כעת אדריכל־גנים של נתניה.

הוגו ראונר, מנהל משתלת עירית נתניה.

ש. תמרי ז"ל.

יוסף דפנה, ממשיך במשתלת החווה.

ויקטור, כעת גננה של המדרשה.

עמוד 5

 את עבודתנו ליווה מר ח. לטה, אשר לא חסך מאמצים כדי להדריך אותנו, עם נסיונו העשיר, עוד מזמנים שטרם ידענו מה זה צמח! 

אסף גור

החווה התפתחה והתרחבה. האוסף גדל וגננים נהגו לבקר בה וקיבלו חומר מצמחים חדשים, צירקין מנהל את החווה כאבא גאה, בעזרת ",טריאומווירט": לאה קרופניק (היום ל. קרוא), מנחם כ״ץ ז״ל, ודוד זיידנברג. ב,,אולימפוס" - במשרד החקלאות בקריה - מנהל המחלקה, מר אסף גור, משקיף מרחוק

על המתרחש, ונותן כל עזרה אפשרית למפעל שרוחש לו אהבה והבנה רבה. תמיד היתה לו אוזן קשבת, ומצא פתרונות לבעיות, שלא חסרו.

 ויסלי, אנגליה

בשנת 1955 נשלחתי להשתלמות באנגליה, מטעם ארגון המזון וחקלאות (.F.A.O). זו היתה הפעם הראשונה שאישרו השתלמות בנושא גננוּת־נוי. חוסר תקדים בשטח זה איפשר לי לארגן לעצמי תוכנית השתלמות לפי רוחי.

במקום סיורים לימודיים כפי הנהוג, שכנעתי את המוסדות המטפלים להסכמה להשתלמות ",עובדת": רוב הזמן שהיתי בגן ההדגמה ,ויסלי" באנגליה, כשאני פעילה במחלקת הריבויים וחלק זמן, יותר קצר, באיטליה בעבודה של איסוף זרעים והטיפול בהם. תקופה זו היתה עוד לפני שישראל התפרסמה בעולם, שבה רבו ביקורים דו־סיטריים של תיירים ובעלי מקצוע. 

אותו זמן הסתכלו בי באנגליה כעל יצור מוזר קצת, שטרם נפגשו בכמותו: גם יהודיה, גם חקלאית, גם עובדת, ממש, בידיים ... לפעמים היתה לי הרגשה שהסתכלו בי בסתר, אם אין לי  קרניים באיזה מקום נסתר, או כל סימן אחר מיוחד ומשונה. לאט־לאט התרגלו אלי ונתנו בי אמון. מזה התפתחו יחסים טובים ויפים עם מנהלי גן ויסלי

ממשיכים מהצוות הוותיק של החווה (מימין לשמאל): יצחק יחזקאל, יוסף דפנה ומשה חגה.

עמוד 6

 

ונפתחו בפני דלתות בכל מקום - ועד היום אני שמחה לקבל ידיעות, ששם ישראל בחוגי הגננוּת באנגליה נהיה להמלצה הטובה ביותר!
בחוזרי ארצה הבאתי איתי מטען עשיר של ידיעות ובעיקר: תפיסה יותר מעמיקה ומבוססת על כיוון העבודה בחווה.

הצוות הוותיק

25 שנה! כל כך הרבה התרחש במשך שנים אלו. ודאי כבר נשכח מאז הרבה - וחבל! מי יכול לזכור את כל השמחות הקטנות של הצלחות, ואת כל הצער והאכזבה בזמן משברים?
לעתים היתה הרגשה, שמשרד החקלאות לא ידע מה לעשות אתנו - לאן אנו בעצם שייכים? זה לא מטעים, ולא גידולי שדה ... אולי בכלל לא נחוץ ...? הזיזו את החווה מבחינה מנהלית, מאגף המטעים למרכז המקצועי - אח״כ למשרד אזורי - וכמעט חיסלו אותה ... וכמעט החליטו פשוט ל.,יבש" את כל השטח. כל זה היום כבר היסטוריה.
ובכל זאת, העבודה נמשכה, לפעמים בצורה תקינה, ולפעמים בקושי רב. אנו לא הפסקנו בפעולה העיקרית: הבאת אינטרודוקציות ושתילתם בגן. והצמחים עשו את שלהם: החזקים החזיקו מעמד והתפתחו והחלשים נעלמו. הצוות הנאמן שמר על הקיים במסירות בלתי רגילה, שבלעדיה לא היתה קיימת החווה.

בלי תנאים, בלי משכורות מתאימות, עם תחבורה גרועה, וסיכויים קלושים להתקדמות - המשכנו לטפל בכל הצמחיה. החזיק את כולנו הקשר והאהבה למקום, ההתחייבות המוסרית לשמור על ההתחלה, שקל היה לאבדה.

עובדי החווה הוותיקים: יצחק יחזקאל, משה חגה ויוסף דפנה - אין דרך אחרת להודות לכם על מסירותכם במשך כל השנים, על אף הקשיים - אלא לאחל לכם, שתבואו על סיפוקכם המלא ובהקדם!

משרד החקלאות, חדרה

תקופת ה,,רה־אירגון" בשנת 1963 הביאה איתה שינויים יסודיים בחיי החווה. הבעלות על החווה עברה למשרד האזורי בחדרה, ושני עובדים, שהיו שנים רבות איתנו, יצאו: הוגו ראונר - כיום מנהל המשתלה של עיריית נתניה, ורוחה - כיום רחל מרגולין, בעלת משק בכפר מונאש.

תקופה זו הביאה גם שינויים נוספים: משרד החקלאות דרש להקים משתלה ולמכור שתילים לשם איזון התקציב. ללא איזון התקציב היתה סכנה של סגירת החווה. עד אז היינו נוהגים לחלק חומר ריבוי לכל דורש, וללא תמורה.
השתדלנו לארגן את המשתלה בצורה כזו, שאפשר יהיה להשיג בחווה כל אותם הצמחים החדשים, שלגנן בדרך כלל קשה להגיע אליהם, וזאת מבלי להיהפך לגורם מתחרה למשתלות המסחריות בארץ.
אני מאמינה שהצלחנו בכך, דבר שלא קל היה, כי ההנהלה תבעה מאתנו לכסות את כל הוצאות החווה, ע״י הכנסה מהמשתלה. כאן נעזרנו באופן קובע בנסיונו של האחראי על המשתלה, יוסף דפנה, שהגיע לחווה כבר כשתלן מנוסה מאילנות.

מכירת שתילים מהחווה מלווה תמיד ייעוץ, ולא פעם סירבנו למסור שתילים לאיזור או מטרה בלתי מתאימים, וכן גם אם הוזמנו ע״י קונה בלתי מנוסה. ברור, שבשיטה זו לא הגענו אף פעם להכנסה גדולה, ביחוד כשגם עסקנו בצמחים קשי־ריבוי או נדירים. רוב ההכנסה כיסתה בקושי
את שכר העובדים בשטח החווה - ולא הרבה יותר מזה. זה היה גורם חשוב למניעת חיסול החווה.

7 עמוד

יצוּא קישוט צמחי

במשך התקופה ה,חדרתית" הוחל גם במבצע של ,,יצוּא קישוט צמחי". הרעיון נולד תוך חיפושים למצוא נושא ליצוּא, ביוזמת מר פ. פישר. בעזרת עובדים מבין ",פועלי דחק" דאז, אירגנה החווה איסוף חומר מכל הארץ, ועסקה במשלוחים נסיוניים לחו״ל. חלק ממשלוחי הצמחים נמכר בהצלחה וכתוצאה מפעולה זו נכנסו אלה לגידול שיגרתי לצורכי קישוט ושיזור.

כך נזכיר קודם־כל את חשיבותה של עצבונית החורש ,(Araucaria) כירק קישוטי. גידולים נוספים התפשטו מאז בכל הארץ: עלי אראוּקריה (Ruscus)
פרי הציפור (Proboscidea), עגבניות ופלפל לנוי (.Solanum sp) ואחרים. מה שלפני התקופה הזאת רק שימש לקישוט אצל ",משוגעים לדבר" - נהיה מאז לנחלת הכלל: קוצים, עלי שרך (Nephrolepis), תרמילי הרדוף, ועוד, אותם רואים היום בכל החנויות, עם או בלי טעם!

ההעברה למרכז ווּלקני

הנהלת משרד החקלאות מינתה ועדה לדיון על העברת החווה למינהל המחקר החקלאי, ובאפריל 1973 נכנסה החווה למסגרת מרכז ווּלקני. נפרדנו ממשרד החקלאות בחדרה. במשך כמה שנים תרם המשרד האזורי הרבה לשיקום החווה מחדש, בתחילה בהנהלת מר יעקב אבני (היום מנהל משרד החקלאות האזורי ברעננה). עד היום זוכרים אנו בהוקרה את עידודו ויחסו הטוב לעובדים שהרגישו עצמם עזובים, מקופחים ומאוכזבים מכל ההחלטות הקשות של משרד החקלאות.
בהמשך הזמן קיבל את הנהלת החווה מר פישר, אשר טיפל הרבה בענייני החווה. קשרים עם חו״ל לפני שאסיים פרק זה של ",היה היה" ברצוני עוד להזכיר משהו על הקשרים עם חו״ל, ולאו דווקא בקשר לאינטרודוקציות, עליהן אספר בפרק הבא.
החווה היתה גם חלוץ היצואנים של פירות קישוט יבשים. כאן דוגמה אחת מיני רבות: "פרי הציפור" proboscidea jussieui שכבש את הארץ ...

 עמוד 8 

 במשך השנים הגיעו אלינו פניות רבות ושונות, בקשות למידע, וסתם מכתבים ,,גנניים" שנשלחו ישר אלינו, או הועברו אלינו ממשרדי ממשלה אחרים. מלבד שאלות ",ישר לעניין" על צמח זה או אחר, היו מפעם לפעם גם פניות מוזרות ויוצאות דופן, שלא תמיד היה קל לענות עליהן.
עדיין זכורים לי מכתבים אלה:
,מר (בן)־גוריון היקר, אני סתם בעלת בית מארה״ב, ואני מעריכה מאוד את ארצך, והייתי רוצה איזה שהוא צמח ישראלי שאוכל לגדל אצלי".
או: ",לכבוד משרד החקלאות, אני מבקש לדעת מהו הצמח שגדל על שפת הכנרת ואשר ישו הקדוש טייל בצילו. אם אפשר, שלחו לי זרעים ... "
ועוד שאלה: ".נא להודיע לי מאיזה צמח בנו את תיבת נוח" ... לא קל היה לענות על פניות אלו! תשובה רצינית דרשה ממני חקירה בספרות מיוחדת, ולא פעם נדרשה התיעצות עם מומחים לדבר.

הנושא של צמחי תנ״ך מעניין ומסובך גם יחד, בגלל הסיבה, שרוב הנתונים מתורגמים. ולפעמים אף מתורגמים מהתירגום - והרי לא נשארה עדות שיכולה להוכיח למה התכוונו בדיוק במקור! כל מתרגם השתמש במושגים המבוססים על נסיונו הוא - במקרה זה על צמחייה שהוא הכיר.
נוסף ל,,קוריוזים" רבים קיבלנו ממקומות שונים בקשות לעזור בהקמת גנים תנ״כים. זאת, כמובן, עשינו ברצון, כולל עזרה מעשית לנציג גן כזה בארה״ב, שבא ארצה לאסוף כאן בעצמו מצמחי תנ״ך, לפי הצעתי!
מקשרים מועטים בשנות התחלת קיום החווה התפתחו קשרים מעניינים ורבים, ומדי פעם מתקשרים אלינו מארצות שלא היה איתם קשר עד כה.

הקונגרס הבין לאומי להורטיקולטורה

התקיים בישראל בשנת (2)/ 1971. משתתפי הקונגרס ביקרו בחווה, וקיבלנו מחמאות על אוסף הצמחים במקום וצורת הדגמתם. כן סיירנו איתם בכמה גנים (עין־החורש, רמת־הנדיב) ולקחתי אותם להכרת צמחי־בר על הכרמל - ושוב נוספו לנו ידידים גנניים חדשים מכל רחבי העולם.

במינהל המחקר החקלאי

עכשיו, בשנה השנייה לעבודת החווה במסגרת מינהל המחקר החקלאי, יש הרגשה, שסוף־ סוף הגיעה החווה לביסוס מקצועי - הדבר ששאפתי אליו במשך כל שנות עבודתי. עברו על החווה עליות וירידות, תקלות רבות, סכנת חיסול, ושוב ,רה־אירגון" - והנה, סוף־סוף יש הרגשה ש,,הגענו"! הקשר עם ד״ר י. בן־יעקב, מנהל המחלקה לפרחים במרכז ווּלקני והגדלת הצוות ע״י חוקרים בעלי השכלה גבוהה ממחלקתו, עשוי להוות את הגיבוי לתוכניות יותר
מתקדמות, שהחווה חייבת לבצע בשביל ציבור הגננים - אם אנו רוצים לעמוד באתגרי החקלאות המתקדמת, כפי שזה כבר נעשה בארצות מתקדמות אחרות.
ההעברה למרכז ווּלקני, כאילו פתחה בפני החווה חלון לאופקים חדשים. אנחנו, צוות החווה, נעשה הכל כדי להיות ראויים לאפשרויות החדשות, לעזרה ולהבנה ובעיקר ליחס הטוב והמעודד מצד כל מי שאני באה בקשר אתו במינהל המחקר, המנהלים והעובדים. עכשיו אנו מתקדמים לקראת השנים הבאות ביתר בטחון ובאמונה שמאמצינו עד כה לא היו לשווא! 

עמוד 9

 25 שנה לחוות - נוי  
  דוד צפריר (צירקין)

בשנת 1949, בהיותי מנהל המדור לגננוּת ושתלנות במשרד החקלאות, העליתי הצעה לפני משרד החקלאות להקים תחנה להדגמת צמחי־ נוי ולכל הבעיות הקשורות בפיתוח הנוי וריבוי צמחים בארץ. במשרד החקלאות, בזמן המנדט הבריטי, היו תחנות לכל ענפי החקלאות, לעומת זאת לא עסקו בניסויים כלשהם בנוגע לפיתוח הנוי, מחוץ לייעור.
בהתקבל ההחלטה החיובית להקים תחנה לנוי, התעוררה מיד במשרד החקלאות שאלת מיקומה. היות שבסרפנד היתה תחנה ממשלתית לענפים
שונים, הועלתה הצעה להקימה שם. אני הת־ נגדתי למקום זה והצעתי שתחנה זו תוקם ב־ מדרשה לחקלאות ע״ש רופין, הנמצאת במרכזם
של יישובים יהודיים. נימוק נוסף היה בכך, שהמדרשה עורכת כינוסים מקצועיים לבני המשקים ותחנה זו תוכל לשמש מקום הדגמה למשתתפי
הקורסים המקצועיים להכרת צמחי־נוי ואופני ריבויים. בסיכום הוחלט להקימה במדרשה לחקלאות, ואנשי המדרשה קיבלו הצעה זו בהערכה רבה וברצון לעזור. על כן נעזרנו בהקצאת שטח אדמה, בשלב ראשון 10 דונם, בהנחה, כי שטח זה יוגדל להבא, להרחבת התחנה. בשלב הראשון של הקמת התחנה היתה קיימת, בראש וראשונה, בעיית העובדים המקצועיים להפעלתה.

קושי מיוחד לקבלת עובדים בעלי עבר גנני, היה חוסר דיור במדרשה, והיה הכרח לחפש פתרון לדיור בשטח התחנה בליפטים המיוחדים שבהם היו מביאים לארץ מכונות גדולות. הליפטים האלה היו לצריפוני דיור, וכל גנן אשר בא לעבוד בתחנה החדשה, הסכים גם לתנאי דיור כאלה, מתוך גישה חלוצית לעבוד בתחנה זו, שצפוי לה תפקיד חשוב בפיתוח הנוי בעתיד, בארץ. 

הראשון שנתקבל לעבודה, היה גנן מבאר־שבע, ושמו אפרים ליבני, אח״כ נתקבל תמרי ז״ל, אשר גר בנתניה; חצי יום עבד במדרשה בענף הנוי וחצי יום בתחנה. הוא היה גנן מסור ואהב את הגננות. כל השטח היה בראשיתו כעין מדבר חולי, עם הרבה גבעות. מסביב לא היה שום צמח תרבותי. כעבור זמן־מה פנתה למדור לגננות ולשתלנות, הח׳ רות שטיינר (כעת הגב׳ בנימין). היכרתיה בין המשתתפים בקורס לשתלנות, שאירגנתי באוניברסיטה למשך שבועיים. זה היה קוּרס רחב, בו השתתפו הבוטנאים מהאוניברסיטה העברית, הפרופסורים פאהן, ואבן־ארי. לבד מהרצאותיהם היו הרצאות מעשיות על ריבוי
צמחים והכרת צמחי־נוי, וכן טיולים במקומות שונים. רות שטיינר התבלטה בקוּרס הזה כשתלנית טובה, ובמיוחד הצטיינה בהכרת שמות צמחי־נוֹי רבים וברצון לוהט ללמוד את המקצוע הזה.
היא נתקבלה בתור בעלת מקצוע וכבר מתחילה שימשה בתפקיד המנהלת המקצועית בתחנה. גם היא הסתדרה לגור בתחנה בליפט, וסידרה אותו בפנים בצורה נעימה. על הקיר מעל מיטתה, היה תלוי רובה, וכחיילת ותיקה ידעה להשתמש בו. היה צורך בו, כיוון שהמקום היה שומם לגמרי. הודות למידה הגדולה של חלוציות לענף הזה, ומתוך תקווה כי כאן תקום תחנה חשובה לפיתוח הנוי בארץ, הסכימה רות
להיכנס לעבודה בתנאים אלה, ולגור בליפט בשטח התחנה.

עמוד 10

;פרט לעובדים אלה, השתלבו בתחנה עולים חדשים מיישובי הסביבה, אשר למדו יפה את מקצוע הגננות, ביניהם יצחק יחזקאל ומשה חגה, אשר עובדים עד היום הזה כבעלי מקצוע מעולים. כן נזכיר את הוגו ראונר, שהניח את היסוד לגידול צמחי־בית ולענף הריבוי. היום הוא מנהל משתלת עיריית נתניה. עם ראשית הפעולה ביקרה בתחנה הגברת לאה קרוא לעיתים קרובת, כמדריכה ראשית של המדור לשתלנות ולגננות, ובתפקיד זה יכלה להעניק מידיעותיה בצמחי־נוי, ובעיקר בכל הקשור להזמנת זרעים וצמחים לאינטרודוקציות.

קבענו תוכנית פעולה לתחנה בראשית

צעדיה. בעיקר בשני נושאים: אוסף צמחים להדגמה וריבוי צמחים.

 א) נטיעת אוסף הצמחים שטח האדמה היה בהתחלה 10 דונם, וידענו כי שטח זה לא יספיק לפיתוח נרחב, לכן החלטנו, קודם־כל, לרכז את הצמחים שישנם ב ארץ לסוגיהם השונים: עצים, שיחים, בני שיח ומטפסים. לכל סוג קבענו שטח מיוחד עם רזרבה להרחבה ע״י צמחי איקלום שהכינונו מזרעים, או צמחים שהחלטנו להזמין מחו״ל. הנטיעה הראשונה היתה, בערך, בנובמבר 1949. לא היה טקס מיוחד. השתתפו בנטיעה כל אלה שעבדו בתחנה והנוגעים בדבר מהמדור. בין השאר השתתף מר אסף גור, שהיה מנהל אגף המטעים, שהמדור היה קשור אליו. מר גור. בכלל. היה אוהד למקצוע זה, ונתן הרבה מעזרתו. כן השתתפו הגב׳ ל. קרוא, המדריכה הראשית לנוי במדור, רות שטיינר, אפרים ליבני, תמרי ז״ל וכותב הטורים האלה. נטענו בעיקר שיחים ורב־שנתיים, שקיבלנו מצרפת, מינים שעוד לא היו בארץ. כנאמר, לא היה טקס מיוחד להתחלה זו. אבל כל אחד מהמשתתפים הרגיש שמהתחלה זו יצמח מפעל חשוב לפיתוח הנוי בארץ. לצערנו, מאחר שהשטח היה מידרוני מאוד. הרי עם הגשם החוק הראשון נשטפה כל הנטיעה החדשה. מזה למדנו, כי לפני הנטיעה היה הכרח להכשיר את הקרקע, שלא תיפגע משטפונות הגשם. על־כן פנינו לאגף שימור הקרקע שע״י משרד החקלאות, והאגף קבע את מר ד. פוקס, מומחה לנושא זה, והוא תיכנן מחדש את השטח ע״י טרסות, ובין הטרסות קבע תעלה שתולה בדשא. אחר תיכנון זה - שום גשם שוטף לא הרס את הנטיעות והכל נשמר יפה עד הזמן הזה. התחנה המשיכה לקבל זרעים מחו״ל, בעיקר צמחי־נוי - עצים, שיחים, בני־שיח, מטפסים ועוד. וכאשר השתילים גדלו במשתלה העבירו אותם לשטח, למדור המיועד להם. היתה קיימת ועדה לאינטרודוקציות של המדור, ומתוך התיעצות מוקדמת הוכנה הזמנת הזרעים והשתילים.
חברי הוועדה היו: ד. זיידנברג, ד״ר קוניס ז״ל (עוזרו של פרופ' אבן־ארי), הגב׳ ל. קרוא, רות שטיינר, פרופ' הלל אופנהיימר ז״ל, וכותב השורות האלה. ועדה
זו התקיימה בערך שנתיים ואחר־כך הפסיקה פעולתה.

באותו הזמן כבר עזבתי את משרד החקלאות.
בשנת 1954 נשלחה רות בנימין להכשרה לאנגליה, בתחנת ההדגמה לנוי בוויסליי (Wisley) ע״י לונדון. לפני זה ביקרתי בתחנה זו, שהיתי שם כמה שבועות והתרשמתי רבות ממנה. כמקום הכשרה מתאים לרות. היא ביקרה הרבה בגן הבוטני בלונדון (Kew Gardens) ולמדה גם שם על הרבה צמחים, כמו־כן נעזרה ע״י מנהל התחנה בקבלת כתובות מארצות רבות ובבואה לארץ ולתחנה - יכלה להשתמש בהן להחלפת זרעים הדדית.
בשובה לתחנה לאחר הכשרתה, הרחיבה רות בהרבה את עבודת האינטרודוקציות באופן שיטתי יותר, ופיתחה קשרים לחילופי זרעים עם 77 ארצות.
שטח שתילי האיקלום (האינטרודוקציות) גדל משנה לשנה, וכיום הוא מגיע לכ־60 דונם. 

שתולים בו יותר מ־1000 מינים וזנים של צמחים מסוגים שונים. מתוך יוזמה של התחנה
ובשיתוף עם אירגון הגננים, העבירו מכאן שתי־ 

עמוד 11 

א) איקלום צמחים, פרסום ומינהל

חלק מהם ידוע שהסתגלו יפה, אבל חסר האיש, אשר יפקח וירשום את הפנולוגיה של הצמחים ודרכי איקלומם באזורים השונים. פעולה זו מחכה עדיין לגואלה, וע״י עשייתה אפשר יהיה להכיר צמחים חדשים ואופן איקלומם באזורים השונים.

מדי חודש מעבירה רות בנימין ל"גן ונוף" כתבות על צמחים שהתאקלמו בגן, ורשימותיה הן נכס חשוב להרחבת הידע על צמחים אלה. היא גם מסרה לפירסום ב"גן ונוף" (כרך י״ח, אפריל 1963) את הצמחים שהוכנסו לצורך איקלום והנמצאים בגן, לסיכום פעולת האינטרודוקציה בשנים 1949–1962 על יותר מ־200 צמחים חדשים ומעניינים, המצביעים על אפשרות להרחיב את מבחר הצמחים ולגוון את זמני הפריחה כל ימות השנה, לרבות בעונה שבה הפריחה מועטה או חסרה לגמרי.

רות בנימין עסקה לא רק בשטח המקצועי, אלא גם בעבודות אדמיניסטרטיביות שונות, ובכלל היתה הרוח החיה בכל פעולות התחנה. לפי בקשתה נתקבל בשנת 1953 כמנהל אדמיניסטרטיבי של התחנה אדם מוסמך - אדריכל הגנים יוסף זליגמן, אשר פעל הרבה לפיתוח הגן ולכל העניינים האדמיניסטרטיביים שלו, ועי״ז שיחרר את רות לעסוק יותר בעניינים המקצועיים.

לגננים באשר הם שם כדאי מאוד לעבור על רשימות הצמחים שהתפרסמו ב"גן ונוף", שמהן יוכלו ללמוד על צמחים מעניינים, ואולי גם להזמין אחדים מהם ממשתלת החווה.

ב) ריבוי צמחים

עם ראשית הקמת התחנה טיפלו בריבוי ע״י זרעים וייחורים, כנהוג במשתלות מסחריות. בד בבד עם זה ערכנו ניסויים, הן בזרעים קשי־נביטה והן בייחורים קשי־השרשה, ע״י טיפול בהורמונים בסוגי ייחורים שונים (אמיריים, תת-אמיריים, בסיסיים). פעולות ניסויים אלה הודרכו זמן מה ע״י ד״ר אבן־ארי (כעת פרופ׳) באוניברסיטת ירושלים, וד״ר קוניס ז״ל, אשר התעניינו בבעיות אלו במסגרת עבודתם בבוטניקה שימושית. הם גם סיכמו את הניסויים. אח״כ התעניינו בנושא זה שתלנים ואירגון הגננים.

לאחר שובה מהכשרתה באנגליה, העלתה רות בנימין הצעות להרחבת הניסויים בצורה הכי מודרנית. לפי יוזמתה נבנה בית־גידול עם סידורי השקייה בערפל, טיפול בהורמונים שונים, כמו־כן עלה אלקטרוני, אשר מפעיל לפי הצורך את ההשקייה. ביוזמתה נבנה גם בית־זכוכית משוכלל לצמחי־בית, וזה העשיר בהרבה את התחנה בסוגי צמחים שונים ושיטות ריבוי מודרניות.

ג) ספרייה לגננות ושקופיות

עם הקמת התחנה נבנה בית כמשרד ובו גם חדר עם ארונות ומדפים לספרייה מקצועית לגננות. נקנו ספרים וגם נוספו ע״י מתנדבים שתרמו להעשרת ספרייה זו. יש לטפח ספרייה זו ולהגדילה, עד להיותה ספרייה מרכזית לנוי, אשר תשמש את הגננים לקריאה ולמחקרים שונים בגננות וריבוי צמחים.

במשך זמן קיום התחנה צולמו הצמחים בצבעים וכן בשחור־לבן, וע״י כך הצטבר אוסף די גדול של שקופיות המסודר לפי סוגים שונים. אוסף זה יגדל ואולי יש גם לצרף אליו שקופיות שיתקבלו ממתנדבים. הוא עשוי להיות לעזר למרצים הזקוקים להדגמת צמחים בהרצאה, או לצורכי הכנת גלופות לעיתון וספר.

ד) צירוף התחנה למינהל המחקר החקלאי בבית־דגן

יש לברך על צירוף התחנה למינהל המחקר החקלאי בבית־דגן, וע״י כך נוסף לתחנה מכשיר מחקר חשוב לנוי, שישמש בסיס למחקר על צמחים שאוקלמו בחווה והתאמתם לגננות הנוי באזורי הארץ השונים.

אכן, בדמות חוות־הנוי קם לנו מפעל רציני לפיתוח הנוי בארץ, שצמח מתוך גישה חלוצית וחזונם של ראשוני העובדים, והנה חזונם התגשם והיה למפעל משגשג לתועלת ולקידום הגננות בארצנו.

עמוד 12

המחקר החקלאי בגננות נוי ונוף

ד״ר י. בן־יעקב*, ד״ר א. הגלעדי*, רות בנימין** וס. איבקר*

• המחלקה לצמחי־נוי, מינהל המחקר החקלאי
  ** חוות־נוי, מינהל המחקר החקלאי

לענף גננות־הנוי והנוף אספקטים שונים — אדריכליים־הנדסיים, סוציולוגיים, חקלאיים וכר. מבחינת החקלאות שבגננות־הנוי, דומה הענף לשאר הענפים החקלאיים. המחקר החקלאי הוא חלק חיוני בקידומו של כל ענף חקלאי. המחקר מטפל בבעיות השעה — כיבוי שריפות" במשק החקלאי ובמחקר בעיות לטווח ארוך יותר — פיתוח גידולים חדשים, השבחה, אגרוטכניקה וכן חקר תופעות בסיסיות יותר של החי והצומח. תפקידיו של המחקר החקלאי בארץ הם לא רק בביצוע מחקרים מקוריים, חלק נכבד מעבודתנו מוקדש ליישום ופיתוח שיטות ורעיונות המקובלים בחו״ל.

ענף הנוי אף שהיקפו נרחב ותקציביו השנתיים מגיעים למיליוני לירות כל שנה, היה יוצא דופן בארצנו עד הזמן האחרון. מלבד חוות־הנוי שעסקה בעיקר באיקלום צמחים, מחקר חקלאי כמקובל בשאר ענפי החקלאות — לא נעשה. בעולם הגדול חלה הרחבה ניכרת בתחום זה של המחקר החקלאי. מספר הפירסומים המדעיים בגננות־נוי ונוף גדל משנה לשנה.

מערכת המחקר החקלאי בארץ ערוכה כך, שמדי שנה בשנה ממקדים החקלאים בשיתוף עם אנשי ההדרכה והמחקר את „יעדי הענף״ — רשימת יעדי הענף, וזוהי רשימת הבעיות המטרידות את החקלאים ואנשי ההדרכה. תפקיד אנשי המחקר הוא לתרגם את היעדים לתוכניות מחקר העוברות שיפוט מדעי במינהל המחקר החקלאי, ולאחר אישורן הן נחקרות על־ידי החוקרים.

יש חשיבות רבה לקביעת היעדים ומיקודם 

בבעיות העיקריות של הענף. לכן בקביעת היעדים יש לשתף מיגוון רחב ככל האפשר של גננים, אדריכלים וחוקרים חקלאיים, שיוכל להצליח בקביעת היעדים ההיוניים ביותר.

אנחנו נשתדל כאן להצביע על יעדי המחקר שנראים לנו כעיקריים בענף הגננות. נשמח לקבל חוות־דעת, הערות ובעיקר רעיונות נוספים מקהל הגננים, אדריכלי־הנוף והמדריכים. המחקרים בגננות־נוי נערכים וימשיכו להיערך בעיקר בחוות־הנוי, אולם יש לעודד חוקרים נוספים, במינהל המחקר החקלאי ובמוסדות מדע אחרים, לפעול בתחום מחקר חיוני זה.

1. איקלום והשבחה

בכלל ענף חקלאי החומר החי והצומח הוא יסוד היסודות; השבחת זנים בחיטה היא התרומה הגדולה ביותר של המחקר החקלאי להעלאת רְווחיותו של ענף זה. הדבר נכון על אחת כמה וכמה בגננות־הנוי והנוף. המיגוון הצמחי הרחב חיוני לגננות־נוי מפותחת. בגן יש לבחור צמחים שונים להשגת מטרות שונות. הצמחים גדלים בגן בתנאים שונים של אקלים, מיקרואקלים וקרקע. ההשפעה ההדדית של צמח אחד על משנהו רבה יותר בגן הנוי מאשר בכל גידול חקלאי אחר. מידת האינטנסיביות של הגידול שונה בהתאם לנסיבות. הדרישות הארכיטקטוניות והפונקציונליות הנדרשות מצמח — רבות ושונות. בגלל סיבות אלה, יש להעמיד לרשות החקלאי, והגננים מיגוון רחב ככל האפשר של חומר צמחי.

פעולות האיקלום חייבות להיות מכוונות ולהתבסס על הצרכים בארץ, על נסיונן של ארצות בעלות אקלים דומה לשלנו ועל נסיוננו אנו באיקלום.

א) איקלום צמחים בהתאם ליעדם

1. צמחים לתנאי גידול מיוחדים: לאזורים קשים, למים מלוחים, עמידים להשקייה מינימלית, לתנאי זיהום אוויר ומים, עמידים בפני מחלות ומזיקים.
2. צמחים להשגת מטרות פונקציונליות מיוחדות: עצי־שדרה; צמחים בעלי קצב גידול מהיר; צמחי־כיסוי למניעת סחף; כיסוי למקומות לטסים, הסוואה וכדומה; צמחים יעילים להקטנת רעש, אבק, ריחות רעים; צמחים למדשאות.
3. צמחים בעלי תכונות אסתטיות וארכיטקטוניות מובהקות.

ב) איקלום צמחים מאזורים דומים בעולם

ברור, שרצוי לייבא צמחי־בר או תרבות מאזורים הדומים לשלנו. באינטרודוקציות אלה יש להקפיד בבחירת אקוטיפים („טיפוסים") התואמים את דרישות האקלים, הקרקע והמים אצלנו.

ג) איקלום צמחים על סמך נסיוננו בעבר

מספר משפחות וסוגי צמחים הוכיחו את התאמתם לתנאי הארץ. בין סוגים אלה יש לציין את הקליסטמון, מללויקה, כסיה, מורן, חבושית, ספיראה, ערער, שיטה ואחרים. יש להרחיב ולייבא עוד צמחים מאותן משפחות וסוגים.

ד) שיטות האיקלום

יש להמשיך באיקלום ע״י יבוא זרעים, אך בעת ובעונה אחת יש להרחיב גם יבוא חומר וגטטיבי מבורר.

האינטרודוקציה ע״י זרעים פשוטה בביצועה ומקטינה את הסיכון בהכנסת מחלות ומזיקים. כמו־כן ביסודה מאפשרת היא קבלת מיגוון גנטי רחב, אשר מתוכו נוכל לברור את הטיפוסים המתאימים לנו.

יבוא „קלוֹנים" (זנים שריבויים וגטטיבי)...

ינבוט לבן (Prosopis alba) מתבלט בגן החווה, הודות לקליפת גזעו הכהה וגידולו הנמרץ. ניטע בשנת 1961.

עמוד 14

המשך: 1. איקלום והשבחה

יבוא „קלוֹנים" (זנים שריבויים וגטטיבי) מבוררים בדרך ריבוי וגטטיבי, מאפשר טיפוט יעיל בסלקציה שנעשו בחו״ל. הטיסה של שימוש ב״קלונים״ מבוררים הינה טובה מובנת מאליה במטעים. יש להרחיב את השימוש בה במסגרת גננות־הנוי כמקובל בחו״ל.

הגדלת מיגוון ואיכות החומר הצמחי

הגדלת מיגוון ואיכות החומר הצמחי העומד לרשות המתכנן והגנן יכולה להתאפשר בעזרת מספר פעולות נוספות:

א) בירור שיטטים מעולים מאוכלוסיות הצמחים הקיימים בארץ, וחיפוש דרך לריבויים הווגטטיבי.

ב) רישום החומר הצמחי־גנני הנמצא בארץ על כרטיסיה מסוכמת. במסגרת זו ירוכז החומר הצמחי הנמצא בארץ בצורה הניתנת ליישום ע״י השתלנים, הגננים ואדריכלי־הגנים בארץ. בשלב זה נרשם החומר הצמחי בחוה בכרטיסיה מסוכמת.

2. הערכת תרומתו של הצמח לשיפור איכות הסביבה

במסגרת המחקרים והעבודות הנעשות היום בנושאי איכות הסביבה, יש לבחון כיצד משתלב הצמח כמרכיב התורם לאיכות הסביבה. כרוני מה — יש לבחון כיצד מבנה מורפולוגי של צמח, כסוי עלווה שונה, תורם לצמצום רעש, זיהום ואבק. או, באיזו מידה משפיעה צורת נוף העץ על מידת החום והלחות בגן; מהי יעילותם של צמחי־כיסוי בהשוואה למדשאות על שיפור תנאי האווירה בגן, וכדומה נוספת: הערכה כושרם של סוגי נוף ומערכות טופוגרפים שונים במניעת סחף.

יש לבחון ולמדוד ערכים אלה תוך שימוש במדדים כמותיים, שיאפשרו שימוש יעיל ומרבי בניצול מיגוון התכונות הטמונות בחומר הצמחי.

3. ריבוי ושתלנות

א) למצב השתלנות בארץ

ענף השתלנות הקיים בארץ מספר רב של שנים ושלומותיו יש לזקוף את עמל הגננים בארץ. נראה כאילו קפא על שמריו. שיטת העבודה, האגרוטכניקה והריבוי כמעט שלא השתנו במשך השנים (מלבד השימוש בערפל). בעוד שבכל שאר שטחי החקלאות חלה תזוזה ניכרת, קשה להצביע על הגורמים המעורבים בזאת. אולם עובדת היות השוק המקומי מצומצם, אי־פיתוח ענף ליצוא, ושמרנות מסויימת, מהווים גורמים מרכזיים. חוסר התיכנון בענף מונע החדרה של שיטות חדישות. מאחר שלשתלן לא כדאי בתנאים הקיימים לייצר חומר באיכות גבוהה, דוגלת רות במשקלה של רמת איכות התוצרת הנמוכה. חוסר התיכנון בענף גורע מרמת איכות השתילים ויוצר מעגל סגור. חוסר התיכנון והיעדר תכנון מראש יאפשר ריכוז תוצרת השתילים למספר מרכזים, הוזלה בעיבוד ושיפור איכות השתילים. כן נעשית פעולת רישום החומר הצמחי (ראה לעיל) שיוכל בעתיד לסייע בתיכנון הענף.

אין ספק, שקיימת שמרנות מסויימת בענף שתלנות־הנוי. קיימת גישה האוסרת שגידול מזורז של שתילים במשתלה אינו רצוי. שתילים שגידולם היה נמרץ במשתלה יהיו פחות עמידים וקליטתם בשטח תהיה קשה יותר. יש לבדוק באיזו מידה גישה זאת נכונה ובאיזו מידה היא שמרנות הנובעת מגישה פיזיוסופית לנושא. טובי גדול מהר מקבלים מאוד בשתלנות בחו״ל. כמובן שיש לדאוג להקשיית הצמחים לפני מסירתם ושליחתם בגן.

ב) פיתוח שיטות ליצירת שתילים באיכות מעולה

ריבוי: פיתוח שיטות אמינות לריבוי צמחים, כשנדגש מתחיל מטעם־האם המטופח בתנאים מיוחדים לכך (פיתוח שיטות להגברת הריבוי ע״י טיפול בצמחי־האם). מציאת דרך ההשרשה המתאימה ביותר לכל צמח תוך כדי בחינת עונת הריבוי, ריקמת הצמח האידיאלית, טיפול בחומרי־צמיחה ושימוש יעיל במערכת הערפל. כמו־כן יש לבחון את אפשרות השימוש בדשן, חומרי־הדברה מתאימים, מצבי־השרשה, טמפרטורת־השרשה, עוצמת ואיכות האור, סיבסוד השרשה אופטימלית.

עמוד 15

המשך: 3. ריבוי ושתלנות

בשנים האחרונות החל בשימוש בטכניקת תרביות הריקמה כאמצעי לריבוי צמחים. יש לבחון את אפשרות היישום של שיטה זאת בצמחי־נוי.

שתלנות: כדי להשיג שתיל בעל סניף תוך זמן קצר, יש לדאוג לגידול בתנאים אופטימליים, כלומר בתנאי הזנה והשקייה נאותים. מאחר שסיכוי הגידול הם שטחיים לרוב, סובל הצמח מחוסר מספר מים מאוזן. השימוש בתערובות קרקע קלות, הנהוג בעולם, מאפשר את הגברת תדירות ההשקייה והדישון מבלי ליצור בעיות של חוסר ניקוז ומליחות. יש לבחון בתנאי הארץ, תוך ניצול חומרים מקומיים, מהן תערובות הקרקע האידיאליות. תערובות קרקע אלה נותנות בסיס דרגים קבועים למצע־גידול ולחישוב נתונים. שימוש במצעי גידול אלה מחייב פיתוח שיטות השקייה ודישון מתאימות.

יש לבחון, כמו־כן, בצמחים מסוימים, את האפשרות של שינוי בית הגידול, כדי לזרז את ייצור השתילים. גידול בתנאי טמפרטורה ואור אופטימליים, כדוגמת האפשרות של גידול מתמיד של הצמח במשך כל חודשי השנה (ללא תרדמה).

שימוש בחומרי צמיחה להכוונת הגידול יאפשר יצירת שתילים מאונכים ופריחה מוקדמת. חלק גדול של שיטות ורעיונות אלה מקובל בחו״ל ועם זאת נחוץ עדיין מחקר ופיתוח כדי ליישמן בתנאי הארץ.

4. אגרוטכניקה

רבות הבעיות האגרוטכניות בגננות־נוי. במסגרת עבודת מחקר בשטח זה יש לקדם ולפתח רעיונות ודרכים חדשות בשימוש אגרוטכני מתקדם. להלן כמה דוגמאות:

א) עיצוב צורת הצמח ופריחתו בעזרת חומרי צמיחה, השימוש בחומרים אלה בעצי שדרה, יסייע את הצורך בגיזומם, תוך שמירת צורתם הרצויה.

ב) השפעת הסמיכה על חוק הגזע. עבודות שנערכו לאחרונה הצביעו על כך, שגזע הגדל ללא תמיכה, יוצר עצה חזקה מזו של עץ הקשור לסמוכה. יש לבחון ולישם זאת בתנאי הארץ.

ב) יש לבחון את עמידותם של צמחים בגן. הנגזים משתילים שהתפתחו בתנאי משתלה שונים (גידול מואץ לעומת גידול איטי במשתלה).

ג) שימוש בחומרים מונעי־התאיידות, להקטנת תצרוכת המים של הצמח.

ד) שימוש בחומרים מעכבי־נביטה, לשם פיזור של פריחים וצמחים אחרים בנוף.

✱
במסגרת של פרויקטים אלה שחלקם נמצא בביצוע וחלקם בתיכנון, מקווים אנו לתת את חלקנו בפיתוח ענף הנוי בארץ.

ספרות בנושא

1. Baker, K.F. 1957. The U.C. System for producing healthy container-grown plants. Univ. of California Agri. Ext. Ser. 332 p.
2. Davenport, D.C. et al. 1973. Effects of antitranspirants on water use by Highway Oleander (Nerium oleander L.) Plantings. J. Amer. Soc. Hort. Sci. Vol. 98(5): 421-425.
3. Furuta, T. 1968. Nursery Management Handbook. Univ. of California Agri. Ext. Serv.
4. Sachs, R. et al. 1967. Chemical control of vegetative growth in woody ornamental plants. Proceeding Inter. Sym. on sub-tropical and tropical Horticulture. 426-433.

לרות בנימין ולעובדי החווה

ב ר כ ו ת  נ א מ נ ו ת !

אדריכל נוף, ד. זליגמן

לשעבר חבר בעבודה

עמוד 16

איקלום צמחים ומגבלותיו- מיכאל אבישי

מיכאל אבישי, מנהל הגנים הבוטניים וגנן ראשי של האוניברסיטה העברית ירושלים.

תהליך האיקלום

משחר התרבות האנושית עוסק האדם באיקלום צמחים. במקרים רבים החל העניין בתהליך פשוט של העברה או שמירה וטיפוח של צמח בעל סגולות מיוחדות. ואולם, כאשר העתיקו צמח ממקומו לא תמיד סיפקו תכונותיו מענה הולם לסביבתו החדשה, ואילו צמחים אחרים שמרו על סגולותיהם המיוחדות. על כן, תהליך האיקלום איננו חופף תמיד את תהליך תפיצתו של צמח בר לצמח תרבות — אם גם יש מקרים רבים בהם התהליך חופף ומקביל.

עם זאת ניתן לומר במידה רבה של צדק, כי איקלום במובן המקובל היום — כלומר, העברת צמחים חיים או זרעיהם ממקום למקום על פני העולם — הפך ליסוד במדיניות בעידן בניית האימפריות ופיתוח הסחר הבינלאומי, הרנסאנס ואחריו.

בתולדות מפעל האיקלום, אין ספק כמעט, כי הבכורה לעצים האנגלו־סאכסיים: בתחילה היו אנגלים (במאה הי״ח) ואח״כ אמריקנים ואוסטרלאים. היו אלה האנגלים אשר בארצם שיטחי העבירו מאות רבות של סוגים, מינים וזנים של צמחים בין חלקי האימפריה הנרחבת שלהם. בשניהם סופקו בראשית, אמנם גם ההולנדים, במיוחד בטיפוח צמחי נוי (בצלים ופקעות) וגם הצרפתים ובני עמים אחרים, שלחו ידם במפעל זה — אך רק האנגלים הפכו אותו למפעל שיטתי, אופנתי או ״שיגעון״ רוחני־חברתי, למפעל מקיף, למדיניות ממשלתית.

על בסיס נסיון זה הוקם לאחר מכן בארה״ב שירות האינטרודוקציה הממשלתי וסדרת תחנות הניסויים המהווה עד היום שלד חשוב של המחקר המאוגדים בהתאחדות הבינלאומית של הגנים הבוטניים בכל רחבי ארה״ב והמדינות הקשורות בה.

בימים הראשונים נהגו להעביר צמחים שלמים וזרעים חיים שיטה זו מקובלת לגבי קבוצות צמחים מסוימות (למשל קקטוסים או סחלבים). מאוחר יותר עברו לשיטה בה החומר המועבר הוא הפרי או (עדיף) זרעים חיוניים של הצמח.

השינוי בשיטה נבע משתי סיבות עיקריות:
א) העברת צמחים מבוגרים קשה ויקרה לאין ערוך ותוצאותיה מסופקות (נעמוד בהמשך על הסיבות המיוחדות לכך).
ב) בשעת ההעברה היו הרבה מקרים של העברת מחלות ומזיקים — נגעים, אשר גרמו לנזקים כבדים לחקלאות המקומית. אמנם בימים בהם לא עמדו לרשות החקלאות אמצעי ההדברה המודרניים — נזקים עצומים, ונזקים שקשה היום להבין משמעותם.

כיום השיטה העיקרית היא העברת זרעים. כי אשר אלה עוברים תהליך של ניקוי וחיטוי כשהסיכון של העברת מחלות או מזיקים ממקום למקום קטן עד למינימום.

מקורות המידע הם 900 גנים בוטניים וכתבי עת של החברה הבינלאומית של הגנים הבוטניים. חוקרים ואנשים בודדים בכל רחבי העולם. חשיבות מרכזית נודעת למספר גנים בוטניים כגון: גני קיו (Kew Gardens) ליד לונדון או הגן הבוטני של מוסקבה בבריה״מ. בהם מקיים אוסף זרעים עצום בתנאי שימור משוכללים ביותר, תנאים המבטיחים חיוניות הזרעים ואיכותם (— גורם אשר בהרבה מקרים הוא המכריע בהצלחת האיקלום).

17

בעבר לא דאגו לו ואח״כ הסיקו מסקנות...). לאור חשיבות הנושא מבחינה מדעית ומעשית יש היום בעולם נטיה לקרוא לאוספים אלה בשמות מיוחדים: אין זה עוד אוסף זרעים אלא ״בנק חומר־תירשה״ (Germ Plasm Bank). בו נשמרים בתנאים המתאימים ביותר, תוך בדיקות חוזרות ונשנות, דגמי זרעים של אלפי מינים של צמחים המתייחסים כל אחד למכלול תנאי סביבה מסויים (גם על חשיבות היבט זה נעמוד בהמשך).

כאשר מעונין חוקר או מוסד בחומר מסוים, הוא פונה לאחד המוסדות האלה כאשר הוא מסתייע ב״קטלוג־זרעים״ — רשימת הסוגים, המינים והזנים המצויים באוסף הזרעים של מוסד כזה, ומבקש לשלוח לו דוגמה. לרוב, דגימות אלה קטנות ורק במקרים מיוחדים, כאשר מדובר בתוכנית מחקר או איקלום מיוחדת, נדרשת כמות גדולה יותר של זרעים — וגם לכך משמעות בתוצאות.

רק במקרים נדירים ויוצאי דופן מתבצע תהליך האיקלום בצורת יבוא של חומר צמחי, כגון צמחים מורכבים, ייחורים מושרשים או בלתי מושרשים. במקרים אלה קיים תמיד תהליך מורכב של מעבר מספר שלבי ״הסגר״, תהליך שתפקידו למנוע החדרת מזיקים או מחלות אל הארץ המיובאת (בארץ נעשה דבר זה בבית־דגן או במחלקה להגנת הצומח ביפו).

כפי שצוין כבר׳ שלבי האיקלום העיקריים הם:

1. אינטרודוקציה; 2. הסגר; 3. שיבוח; 4. הפצה.
   שלבים אלה הם למעשה קטעי מסלול מכשולים: אותו צריך לעבור כל צמח בטרם ייהפך לחלק מהנוף התרבותי או התרבותי־למחצה בו עליו ״להתאקלם״.

האינטרודוקציה

שלב האינטרודוקציה טומן בחובו כמה קשיים שכבר הזכרנו: רק במקרים בודדים, נקלטים במיקום חדש. בתהליך ההתבגרות עברו הצמחים כמעט בלתי ניתנת לביטול לתנאי בית־גידולם הראשון ועם הגיעם לבגרות, לרוב, אין הם מסוגלים להתאים עצמם לתנאי קרקע, קרינה, רוח, לחות וכיוצא בהם תנאים חדשים.

מאלף מקרה התמרים בארץ, המועברים לצורך נטיעה בשדרות עירוניות, רק תמרים ממקור אחד יתאימו לקליטה טובה במקום מסויים ואילו דקלים ממקור אחר, מתנאי קרקע אחרים — לא ייקלטו...! למרות כל מאמצי המטפחים.

על זאת יש להוסיף עוד גורם חשוב: כמו האדם, גם צמח עובר תהליך התבגרות. בתהליך זה מספר שלבים אשר בכל אחד מהם מצטיין הצמח בסגולות אחרות (לפעמים צורת העלים משתנה, לפעמים אין להביא צמח לפריחה עד גיל מסויים...). השלב הראשון מבין אלה הוא ״שלב הנעורים״ (juvenility), כל מגדל עצים־פרי מכיר חשיבות שלב זה. (חומר נוסף: ראה ספרות, 2, 3). היעדרו של שלב זה בצמחים בוגרים המועברים לתנאים חדשים פוגע קשות בסיכויי הקליטה שלהם. לעומת זאת, זרעים העוברים שלב זה בתנאים שונים מאלה בהם שבקרו — מטיבים לפתח את עצמם בתנאים שבצמח־האם הבוגר לא היה עומד בהם.

חשיבות מוצא הבר של החומר המשמש לאינטרודוקציה כבר הודגשה. נבהיר כאן את הענין. כל צמח הוא מכלול של תכונות ולא רק צבע, פרח או צורת עלה — אלא גם תכונות כגון: תגובה על תנאי אור, לחות, מבנה קרקע, מספר לחות וכו׳. כאשר הוא מתחיל את חייו, תכונות אלה נבחנות במציאות של תנאי סביבה מסוימים, המתאים לתנאים ״ייקלט״ ״צמח ויפרח — האחר ייעלם. כלומר, בשעת אינטרודוקציה של צמח כזה כבר נבחן ונמצא תואם לתנאים מסוימים. במקום החדש רק תכונות בודדות, אלה או שיונות, המצויות בזריעים, יוכלו לעבור ברירה וסינון. בטבע תמיד קיים מיגוון (Variability) תכונות של פרטים בני אוכלוסיה אחת וחשיבות הכרעה נודעת באינטרודוקציה דווקא למלוא תחום מיגוון זה. כי דווקא בו נוכל לקוות למצוא צורות התאמות לתנאים החדשים בהם אנו רוצים לגדלם.

18

כמו כן מובן גם חשיבותה של עונת הזריעה, או מספר הפרטים המתקבלים: כיוון שהתכונות אינן אחידות באופן מיכאני, ומכיוון שקיים מיגוון הקשור למספר פרטים — הרי ככל שיגדל מספר הפרטים, כן יגדל הסיכוי, שנצליח לנצל כל תת־תחום.

בפשטות: מנת זרעים אחת או אף 2—3 ממקומות שונים ובעלת מספר זרעים קטן, עדיין אינה מבטיחה הצלחה או כשלון חד־משמעי. ההיפך הוא לעתים נכון: כאשר זורעים מספר גדול של זרעים אשר נבטים מתוונים בדרך כלל. אין כמעט ספק, שיימצאו בתוך המידגם הגדול מספר צמחים, שנביטתם יעברו את השלב הראשון וימשיכו להתפתח כהלכה.

מכאן, שניתן להגדיר מספר מבחנים בהם על הצמח לעמוד, בטרם יעמוד באינטרודוקציה ויעבור לשלב הבא של תהליך האיקלום:

1. זרעים או יחידות ריבוי אחרות במצב חיוניות מלאה ותקינה.
2. מצג נביטה או ריבוי נאה והפעלת שיטת ריבוי, מתאימה בעונה הנכונה.
3. טיפול מקצועי, נכון, בנבטים ואיבחון תופעות רעב פיזיולוגי או תגובות על רמות גבוהות מדי של מים, מינראלים וכו׳.
4. תנאי גידול, נכונים והתפתחות תקינה של הצמח, תוך מעבר לשלבי ההתפתחות המוגדרות (התפתחות הפרט בניגוד להתפתחות הסוג, או קבוצה גדולה אחרת, ז.א. אבולוציה) במועדם הנכון.
5. נסיעת הצמח הצעיר בתנאים ״מתאימים״.

המבחנים שנמנו עד כאן, כוללים כל אחד מיגבלה איכותית במרכאות כפולות. הסיבה להגדרה כזאת נובעת מההבדלים הגדולים הקיימים בין מינים ואף זנים באשר לצורת תגובתם בכל אחד מהמבחנים האלה.

יש זרעים הדורשים לנביטתם בטמפרטורות מסויימת ואילו אחרים, כמו למשל אדמוניות, דווקא תנאי חשיכה. יש הדורשים לאור, ויש הדורשים תנאים הידרופוביים כגון: טמפרטורה מסוימת ואילו אחרים צריכים תנאים גבוהים יותר. אחד הסוגים של צמחיי־היי ה(Paeonia) — אחד הסוגים של צמחיי־נוי החשובים באיזור הממוזג הגדלים אף בר בארץ (הר מירון). ובכל זאת לא נקלטו בגננות הישראלית — הזורעים מחזור ממטרך של עונת חום, עונת קור, עונת חום ועונה קור נוספת בטרם ייראו מעל פני הקרקע.

מוכרת היטב תופעת התרדמה (Dormancy) של זרעי מינים רבים של קטניות. ביניהן יש מספר גדול של מינים אשר נובטים מצוין אחרי הפריצה במים רותחים למשך 24 שעות. עם זאת בין קטניות אלה, גבוה אחוז המינים הזרעים מצטיינים בעמידותם הגבוהה ומנוקזים ביותר ורגישים בצורה קיצונית לכל מחלות או רקבונות קרקע.

דוגמה מובהקת להשפעת איבחון נכון של תופעות פיזיולוגיות ניתן למצוא בניסיונות שנעשו בארץ לאקלם כאן את הסוגים: פרוטאה (Protea) ובנקסיה (Banksia), בניסויים אלה הוברר, כי בקרקעות רבות בארץ נוצרים תנאים בהם הסוגים האלה (פרט למינים מסוימים) אינם מסוגלים לקלוט את הברזל הדרוש להם להתפתחות תקינה ומתן תוספת ברזל בצורה זמינה לצמח (צ׳לאטים) הביא לשינוי מובהק לטובה.

איבחון נכון של תכונות פעילות ומנוחה פיזיולוגית וטיפול בצמחים בהתאם למצבם — הוא תנאי הכרחי. נבטים של סוגי עצים שונים מתים אחרי נביטתם מספר מסויים של עלים ולאחר מכן עוברים למצב פעילות צמיחה איטית. בתקופה זו אין להמשיך להשקותם ולטפל בהם כאילו היו במצב צמיחה פעילה ומהירה, ותופעה זו אובחנה הן בנבטים של אלונים, אשורונים, וצמחים אחרים מאזורים ממוזגים, והן בצמחים מסור צא ים־תיכוני, כאשר מתעלמים ממנה, הפורשים נרקבים והצמח מת — למרות לבלוב טוב ויפה באביב!

לענין ההתפתחות האונטוגנטית כדאי להביא דוגמה נוספת: רבים מבין צמחי התרבות של ישראל מוצאם בחצי־כדור הארץ הדרומי — בו מחזור העונות הפוך מזה של חצי־הכדור הצפוני. למרות ההתקדמות שחלה בשנים האחרונות בהבנת הטעונים הביולוגיים, עדיין לא ברור מה החוקיות השולטת בכך, שמינים מסוימים שהם אנדמיים לאזור מסוים (למשל צמחיי היי הקיץ הדרומי), נשארים נאמנים בארץ לאביב או ראשית הקיץ הדרומי — מבחינת פריחתם. ואחרים מתנהגים בדרך שונה.

 19

אימים עצמם למחזור העונות של המחצית הצפונית של כדור הארץ. עם זאת, מינים כאלה מסוימים לקראת החורף, באיזור ההר של הארץ, נפגעים קשה לעתים קרובות.

נזכיר גם את האלון האירופי (Quercus robur) והצפיין במולדתו בפריץ צמיחה יחיד באביב ואילו בתנאי הארץ ההר וגם בעמק (הורד) בארץ — מוסיף הוא עוד שני פרצים — בקיץ ובסתיו. כך הופך עץ בעל גידול איטי במולדתו — למין מהיר־צמיחה במולדתו החדשה!
(ראה התמונות בעמוד 28 למטה)

במקביל לכך מעניין לציין, כי אף כי פריחתו מתחילה בגיל צעיר יחסית — הפירות עקרים ונושרים בקיץ בלא להגיע להבשלה בסתיו מדי שנה. הדבר לא נבדק עדיין באופן נסיוני אך ייתכן, כי זו תגובה על אורך שעות האור הקיים באדן — אורך שהוא קטן בארץ בקיץ וגדול יותר בחורף מאשר באירופה, מולדתו של מין זה. מכאן אנו מגיעים למבחן התנאים בהם ניטע הצמח המאוקלם. כאן אולי המקום לציין, כי אין בידינו עדיין שום קו מנחה או עקרון לפיו נוכל להחליט בעניין זה מראש. הכל חייבים לגמות למרות האמור קודם בעניין נטיעת עצים בוגרים: עצי אשוחית (Picea glauca), שהגיעו לידינו אחרי שינויי התוכניות בביצוע הגן הבוטני ב״רמת הנדיב״ וניטעו בירושלים. למרות העובדה שהובאו לארץ כעצים צעירים — נקלטו וצמחו — כנראה מפני שניטעו בירושלים והם נהנים מן החורף הקר, יחסית ליתר חלקי הארץ, המצוי בהרי יהודה. מי שניסה לפעול על פי קני־המידה התיאורתיים שהתוויתי במאמרי על האינטרודוקציה השימושית׳ אולי לא יופתע — אני בכל זאת שמחתי!

אשוחיות פנסילנה (Picea glauca) בחלקת צפון־אמריקה של הגן הבוטני בגבעת־רם, ירושלים.
מימין: מראה כללי. משמאל: אצטרובלים צעירים. צילם: המחבר.

20

 

הסגר

אחד ההיבטים המענינים בתולדות עבודת איקלום צמחי חוץ לארץ הוא הקשר בין הגורמים המביאים חומר צמחי חדש לארץ מסוימת וסדור ההסגר (Plant Quarantine) באותה מדינה. בארה״ב הוקם שירות אינטרודוקציה צייה ממלכתי ב־1898 ושירות הסגר ב־1912. דמויותם של שירותים אלה היא, כי מצאו את הדרך לשיתוף פעולה פורה. לא קיימות ״פילוסופיות נוגדות״ של אינטרודוקציה והסגר, והמציאות הנוכחית זאת.

למעשה כל הניסיון בארה״ב ומקומות אחרים בעולם ובארץ וגם ממצאי המחקר, מורים את הכיוון: מיזוג שתי מערכות למנגנון אחד.

כפי שתואר לאחרונה׳ מרכזי הספוציאציה או מרכזי הגנים (Gene Centers) הם לא רק בעלי עופר גדול של צורות צמחים, אלא גם מרכזים בהם צמחים אלה וביניהם צמח תרבות וקרוביהם בטבע פיתחו, כתוצאה מלחץ הברירה הטבעי המופעל, כח עמידה תורשתי (״Genotypic Resistance״) למחלות חיידקים ופטריות.

היבט זה חייב להדריך את כל העוסקים בינושא זה, גם בארץ.

שיבוח

לאחר שהחומר המיובא נבדק ע״י מומחי הגנת הצומח, הוא עובר לתחנות בהן צריכים לגדל את הצמח ולאמוד את ערכו לאור קני־מידה שונים ואז מתחיל גם התהליך, המסומן לרוב, של שיבוח ופיתוח. החומר הצמחי בטרם יוסף. תהליך זה דורש אמצעים מרובים ולא פעם מדעים עליו והצמח מוצא את דרכו לארץ במישרין.

ולא הקמת לב להיבטים הטרולוגסטיים של תהליך השיבוח והפיתוח. אשר דורש זמן רב, אמצעים יקרים ולא תמיד מוצא את תמיכתם הכספית של המוסדות הרלבנטיים לכך. ניגודים אלה הם מבין הגורמים העיקריים ביותר אשר גורמים לעיכובים ולהשהיית תורת המאורגנים והצלחתם המלאה בכך. ניסוחם של חוקים ברורים בתחום זה, ומתוך הכרה בהיקף ובחשיבותו של התהליך, היא המשימה שעומדת בפנינו.

את הצלחת האיקלום על ידי רבייה, הבאה לבסס את התיאוריה הפיטוסוציולוגית, ואת השלבים השונים בהם אנו עוסקים בספר זה, נתאר בהמשך. עיקרי התיאוריה הפיטוסוציולוגית הם שלוש הנחות יסוד:

1. הסביבה היא המעוררת את החיים, צורתם ואופיים ובה הם תלויים.
2. בנוסף לסגולות אחרות של צמחים, קיימת בהם תכונה של ״יכולת התאמה״, יכולת להתאים עצמם למסגרות המשתנות של הסביבה, תוך גרימת שינויים בפיזיולוגיה ומבנה הצמח.
3. הסביבה היא המבררת מתוך אוכלוסיות פרטים, את אלה המחוננים בסגולות גדולה יותר — כלומר, פרטים בהם, בדומה למשחק, ידנו בערק רק כך — הולך ומשתנה המבנה המורשתי הפיזיולוגי, האנטומי ותקופת הפעילות הפיזיולוגית, עד שהם מצליחים בתנאים חדשים.

על יסוד נסיונו המעשי העצום נוטה גינדל (עמ׳ 56 שם) להגביל חשיבותו המכרעת של האנאלוג האקלימי (״דמיון אקלימי״) למינים אשר אין להם סגולת היפר־פוליאסטית. לדעת גינדל — את תחומי גמישותו של מין צמחים מסויים יש להגדיר לאחר נסיונות ועי״ן פיתוח שיטות מתאימות של עיבוד וברירה, תוך תהליך האימוץ״.

אין ספק, כי גישה זו תרמה רבות להצלחת עבודתו של גינדל, אולם אין היא מתחשבת די במורכבות וגמישות הצמיחה של המכלול התורשתי של כל יצור־חי. כאשר מדובר על גמישות מין צמח, חייבים להתחשב בכך, שמושג המין הוא בסופו של דבר מושג מופשט — במציאות קיימת אוכלוסיה של פרטים המקיימים ביניהם יחסים מורכבים ואפילו עצם המושג ״מיני צמחים״ לעתים שנוי במחלוקת. רק במינים מעטים אין אוכלוסייה מין כוללת יחידות משנה — כפי שהוכרז.

מחקרים מהשנים האחרונות, תוך שימוש בשיטות מחקר חדישות שואף לגבי מינים ברורים — אוכלוסיות מורכבות מיוחדות ודויות רבות משנה׳ גנטיות כמו למשל, עם הקריפטופריה היפנית. ביער של מין זה נמצא, כי אין הפריה חדשה בין כל הפרטים, אלא מצב בו ״זרימת הגנים״ (Gene Flow) מוגבלת לאוכלוסיות־מישנה והגדלות זה מזה מבחינה גנטית, למרות דמיון חיצוני ומציאותן באותו יער! יעד שניתן לצפות ממנו להתנהגות דומה.

21

מכאן שהפוטוסינתזה אינה מספיקה לו — ביאור התופעות בהן אנו נתקלים. המכלול התורשתי מורכב יותר, והצלחת האיקלום אינה תלויה בסגולה בודדת, אלא במערכת שלמה של גורמים המצויים בשיווי משקל דינאמי וכדי להצליח, עלינו להבין היטב את יחסי הגומלין בין הגורמים במערכת. חשיבות הנושא, על כן, תהליך, בו באופן מכוון, ולעתים תוך מאמצים רבים, מצרפים תכונות לשלמות חדשה, שלמות שלא רק תעמוד בתנאים החדשים, אלא גם תענה על ציפיות שונות.

מבחינה כלכלית חייבים בכל מקרה לבחון את שיעור המאמץ שיש להקדיש לנושא.
להדגמת הדרך של צמח תרבות אחד ראה — הרקפת! (9. מ. אבישי, 1971).

עם זאת ניתן לסכם, כי סכל שמשצטרף נסיון, מתרבות חקרויות, כי שיעור ההצלחה בין איקלום הוא תוצאה ישירה של המאמץ המושקע, שהוא, במקרים מסוימים, מוגבל ובאחרים עצום, וקובע הוא תכונות לנסות, תכונות ללמוד לקחים ולא להתייאש. אין דבר מאלף יותר מאשר בדיקת מספר מינים שכבר ״נקלטו״ בארץ (מ. אבישי, 1968, 1970, 1972), על רקע מולדתם והתנאים בהם הם חיים ב״ביתם״.

מיגבלות האיקלום

האיקלום הוא מאמץ מורכב ומסובך. בארץ העסיק אנשים רבים ואף זכה להצלחות, אולם דווקא אלה חייבות ללמדנו מיגבלותיו:
— האיקלום הוא תהליך הדורש זמן.
— הוא דורש נכונות להשקיע עמל רב שרק לעתים זוכה בתמורה.

ס פ ר ו ת

לפי סדר איזכור במאמר:

1. מ. אבישי (1972) גיאובוטניקה שימושית; גרינוף כרך כ״ז, עמ׳ 204 — 210.
2. Wareing, P.F. — Phillips, I.D.J. (1970) The Control of Growth and Differentiation in Plants.
3. Leopold, A.C. (1964) Plant Growth and Development.
4. Fischer, H.H. (1969) Plant Introduction in the United States, Plant Introduction Newsletter; 22 : 13—22.
5. Leppik, E.E. (1970) Gene Centers of Plants as Sources of Disease Resistance, An. Rev. Phytopathologie 8 : 344.
6. י. גינדל (1956) אימוץ צמחים.
7. Sakai, K.I. (1971) Genetic Differentiation in a Natural Population of Forest Tree Species, Sabrao Newsletter, 3 : 71–72.
8. מ. אבישי (1973) בעיות ואתגרים בגידול חומר צמחי לעיצוב נוף וגנוף. כרך כ״ט, עמ׳ 4 — 9.
9. מ. אבישי (1971) הרקפת ממזרח בר לצמח תרבות. שם, כרך כ״ז, עמ׳ 433 — 436.
10. מ. אבישי (1968) כמה מחסומים בגינוי באוניברסיטה העברית. שם, כרך כ״ז, עמ׳ 221 — 226.
11. מ. אבישי (1968) גני האוניברסיטה ובעיותיהם. שם, כרך כ״ב 544 — 547.
12. מ. אבישי (1970) עצים ושיחים של גנינו בבית גידולם הטבעי. שם, כרך כ״ז, עמ׳ 530 — 534.
13. מ. אבישי (1972) הסיפור מאחורי העץ. שם, כרך כ״ז, עמ׳ 599 — 601.

לחוות־הנוי לחגה

לרות בנימין ולעובדים

שפע ברכות

מחלקת הגנים והנטיעות

עיריית נתניה

22