בגננות האירופית רגילים לכנות ב,,צבעי סתיו" את גווני השלכת של העצים והשיחים הנשירים. שם, בחודש אוקטובר בערך, מתחיל הקור בלילות, והוא מספיק את רוב הצמחה בגן בכלל, מלבד כמה תדיר-ירוק והחשובים ביניהם עצי המחט. בארץ זו של הירק הנעלם בולטים גווני השלכת; העלים המאדימים והמצהיבים הם סמל לעונת הסתיו באירופה.
אצלנו, לעומת זאת, הסתיו הוא הזמן שעלות השיחים והעצים מתאוששת אחרי לחם הקיץ, והצבע הבולט או היא הירוק הרענן, שהוא אף שולט בנוף ובשדות המוריקים.
האופייני לסתיו ותחילת החורף שלנו הוא שפע של ירק, אבל מעט פריחה בגן. רוב השיחים והעצים פרחו באביב או בקיץ, וכן גם רוב הצמחים הנמוכה. לכן עלינו לדאוג בעוד מועד לכלול בשיחה צמחים כאלה, שיפרחו ככל האפשר יותר מאוחר בעונה.
לקבוצת הצמחים הידועים כאפילים, או כמשיכים בפריחתם גם בעונה זו העניה בצבע, שייכים — לבד מהנפוצים בגנים כגון טיתוניה, חלבלוב נאה וכו':
היביסקוס משתנה Hibiscus mutabilis
בודליאה משתנה Buddleja variabilis
טקומיות הכף Tecomaria capensis
דק-פרי Stenolobium stans
ההולמסקיולדיה שייכת למשפחת הוורבניים ומולדתה באיזור ההימליה. בינתיים נכנסה כפליט מרבות בחלקים של אמריקה הטרופית, והגיעה אלינו מקליפורניה דרך משתלת ארמסטרונג (Armstrong).
ריבוי: בהתחלה נהגנו בצמח זה כבצמח נשיר וניסינו לרבותו מיחורים עציים בחורף, אך ללא הצלחה. עד שהתברר לנו, כי לפי טבעו הוא תדיר־ירוק ומאבד את עליו כתוצאה מהרוחות, ואז התחלנו לקבל תוצאות טובות יותר מריבוי בתחילת הקיץ, ריבוי של יחורים עשביים מהצמיחה החדשה המופיעה קצת יותר מוקדם לאורך הענפים.
צמח שני שברצוני להזכיר הוא המטפס היפה תונברגיה גדולת הפרחים Thunbergia grandiflora. מטפס נהדר זה כמעט לא נמצא בגנים, כנראה בעיקר בגלל זה שעדיין לא פתרו את בעיות הריבוי שלו. אכסמפלאר גדול ויפה ראיתי במקוה ישראל, בבית הספר החקלאי. פרחיו הגדולים כחולים, ערוכים באשכול תלוי, כל פרח בקוטר של כ־8 ס"מ. הפריחה נמשכת חודשים רבים. המטפס היפה תונברגיה בעזרת ענפים גמישים ולופתים. מולדתה הודו, והיא שייכת למשפחת הקוציצים (Acanthaceae).
בין בני השיח הפורחים מאוחר, אציין את הצמח:
פחיסטטיס אדומה ממשפחת הקוציצים
Pachystachys coccinea (Jacobinia)
(Acanthaceae)
ברשימה בגובה של כ־1 מטר עם הפריחה, בעל גידול זקוף פחות או יותר, ופרחים בגון אדום־אש כפי שהשם מציין. הענפים הם עשביים למחצה ומוכרים בזה את הסטרובילנטס Strobilantes וכמוהו נוח לריבוי. הפרחים בתפרחות צפופות. מולדתו טרינידד ודרום אמריקה ועד כמה שידוע לי הוכנס ארצה ע"י שלמה אילן במשתלת להבות־הבשן לפי המלצת מר לטה. בחוות-נוי מצאנו שנוח לו יותר בחצי־צל, אבל לא ברור אם גם במקומות אחרים הוא נוהג כך.
ועוד צמח בר, לא ,,צבעוני", אבל עושה רושם רב: עבקנה שכיח — Arundo donax צמח חולות ממשפחת הדגניים (Gramineae) מרהיב עין בפריחתו הנמשכת מהקיץ ועד אמצע החורף, בתפרחת דמויית משי בגובה של כ־3 מטר. נמצא במקומות רבים בארץ, בחולות ועל־יד מים ואפשר לרבותו מחתיכות קנה־שורש.
רות שטיינר
המדור למשתלות וגננות
חוות-נוי
אוסף עליהם כמה מהצמחים החדשים או הפחות ידועים. המקום הראשון ברשימה מגיע כמובן להולמסקיולדיה האדומה - Holmskioldia sanguinea שזה שהוכיח במשך השנים המעטות, מאז הוכנס ארצה, את תכונותיו החיוביות. הוא פורח החל מאוקטובר בערך (לפעמים מקדים) ולפעמים עד ינואר, וזה תלוי מעוצמת הרוחות בחורף.
הפרחים, הצבע גון חלודה נאה, יושבים לאורך כל הענפים הגמישים המסועפים קרוב לבסיסם, וכך משווים צבע לשיח כולו.
גובה השיח, אצלנו בחוות-נוי, בשנה השלישית לנטיעתו, כ־1.5 מטר ורוחבו כגובהו. אפשר לכוון את צמיחתו ע"י גיזום, ואף ראינו שיח גזום מתחיל לפרוח יותר מוקדם לעומת השיחים הבלתי גזומים — אבל צורתו היפה ביותר היא החופשית, כששלשיו די מקום, ולא בצפיפות ע"י שיחים אחרים.
לפרחים צורה מענינת: פרחי צינורי כ־2 ס"מ אורך, בתוך גביע שטוח באותו הצבע, אשר נתנו לו את השם הלועזי: פרח הכובע הסיני (Chines Hat Plant). הגביעים נשארים על הענפים גם לאחר שהפרחים נושרים וממשיכים לשוות לשיח צורת ,,פריחה" עד ימות החורף המאוחרים.
במשך הקיץ השיח מכוסה בעלים גדולים בהירים, ולא מצאנו עליו עד כה מזיקים או מחלות.
