טבלת צמחים המופיעים בחוברת 

 

 

רות בנימין

עשרים וחמש {25} שנה לחוות נוי - תחנות בדרכה

 

בהתחלה

האם באמת כבר עברו 25 שנים? לי עצמי קשה להאמין שחלפה תקופה כה ארוכה מאז אותם ימים רחוקים, בהם עלינו על שטח ריק לחלוטין, סמוך למדרשה לחקלאות שהוקמה חצי שנה קודם לכן, בהשראת חזונו של דוד צירקין (כיום צפריר) מעין חרוד.

25 שנים חלפו. בתחילה – חיפושי דרך, לבטים, בעיות – ומעל לכל, אתגר עצום: להקים מפעל ראשון מסוגו בארץ. לא הייתה קיימת מסורת, לא היה תקדים, לא היה מומחה שניתן להיוועץ בו.

ראשית התוכנית הייתה פשוטה אך נועזת: להקים מקום להדגמה, איקלום, תצפיות; מרכז ייעוץ לגננים ומקור להפצת חומר ריבוי. לא חסרו רעיונות, והדרישות – רבות ומורכבות.

אין מקום לאשליות: תוכנית פעולה סדורה וברורה מראש – לא הייתה קיימת. הכול היינו צריכים ליצור יש מאין, צעד אחר צעד.

מהיום הראשון התרכזנו בשני נושאים עיקריים: איסוף החומר הצמחי שהיה מצוי אז במשתלות ובגנים, לצד ליקוט צמחי בר מתאימים לנוי; וכן איקלום של צמחים חדשים, שהתאמתם לתנאי הארץ הייתה בגדר ניסוי. רק בשלב מאוחר יותר צורף נושא הריבוי, בסיוע המחלקה לבוטניקה של האוניברסיטה העברית בירושלים.

את ההיכרות הראשונה עם דוד צירקין (צפריר) עשיתי בקורס שתלנים על הר הצופים, בו השתתפתי כשהייתי עדיין במדי הצבא הבריטי. לאחר מכן – מקוה ישראל, מלחמת השחרור, ואני שוב, בפעם השנייה, חיילת משוחררת המחפשת את דרכה.

היה בי אז דחף חזק לעסוק במשהו יוצא דופן – משהו חדש.

בתחנת נסיונות" של רחובות, המקום שמשך אותי אז, לא קיבלו אותי, כי - הייתי בחורה, ובחורות לא מתמידות בעבודה" (כך אמרו לי).

ואז שמעתי לראשונה על חוות נוי העתידה לקום. וכשצירקין נזכר בי, והציע לי את התפקיד, היתה לי הרגשה כי זהו"! ובמשך כל שנות עבודתי הרגשתי יותר ויותר שלא טעיתי - ואני רוצה לקוות, שגם הגננים מרגישים כך, ובאים על סיפוקם מקיום החווה, ועבודתי בה.

דוד זיידנברג

אחרי הצעדים הראשונים וההיסוסים שליוו אותם, התגבשה התוכנית והתבססה העבודה.

כאן המקום להזכיר את השפעתו הרבה של מר דוד זיידנברג, מנהל הגן הבוטני במקוהי ישראל. הוא היה פעיל כאחד היועצים של החווה בראשית צעדיה וחבר הוועדה לאינטרודוקציות, אבל לא לכך כוונתי. תפיסתו של מקצוע הגננות וכל הקשור לנושא, מבחינה אסתטית ובוטנית במובן רחב יותר, היתה משותפת לכולנו, כיוון שעברנו את מקוה ישראל והיכרנו את דוד מעבודתנו איתו.

תקופתי הראשונה במקוה היתה במסגרת חיילים משוחררים מהצבא הבריטי, כפרקטיקני תית" בגן עצי הפרי. במשך שנה עברתי מדי יום, פעמיים הלוך וחזור, דרך הגן הבוטני: איך אפשר היה שלא להיות מושפע מכל העושר שראיתי ומן הפגישות עם מנהלה, השיחות, ההערות, ההתיעצויות - שהפכו במשך הזמן לקשר מקצועי וידידותי, שהעשיר את כל דרכי אחר־כך, מאז ועד היום ?

במקוה ישראל גם נפגשנו - קבוצת נויניקים" עתידים - שכולנו עשינו בה חלק מדרכנו. יותר מאחור, כאשר ניהלתי את משתלת הנוי במקוה, הגיע יוסף זליגמן מקיבוץ לביא - להכשרה. שם גם היכרתי את התלמיד הצעיר המצטיין דוד גלעד - וכן גרה יחד איתי השתלנית בגן הבוטני, חנה שואיו משבי ציון - כיום חנה בן-דרור, שעבדה

תקופה בחוות נוי, והיתה אח"כ אחת הגננות הוותיקות בקיבוץ דורות

הצוות מלפני 20 שנה

מימין לשמאל:

 רות חייקין, עובדת הנוי בעין חרוד.

לאה פרוזבול, עבדה בניסויי ריבוי.

 

יצחק יחזקאל, ממשיך עד היום הזה.

יוסף זליגמן, כעת אדריכל־גנים של נתניה.

הוגו ראונר, מנהל משתלת עירית נתניה.

ש. תמרי ז"ל.

יוסף דפנה, ממשיך במשתלת החווה.

ויקטור, כעת גננה של המדרשה.

עמוד 5

 את עבודתנו ליווה מר ח. לטה, אשר לא חסך מאמצים כדי להדריך אותנו, עם נסיונו העשיר, עוד מזמנים שטרם ידענו מה זה צמח! 

אסף גור

החווה התפתחה והתרחבה. האוסף גדל וגננים נהגו לבקר בה וקיבלו חומר מצמחים חדשים, צירקין מנהל את החווה כאבא גאה, בעזרת ",טריאומווירט": לאה קרופניק (היום ל. קרוא), מנחם כ״ץ ז״ל, ודוד זיידנברג. ב,,אולימפוס" - במשרד החקלאות בקריה - מנהל המחלקה, מר אסף גור, משקיף מרחוק

על המתרחש, ונותן כל עזרה אפשרית למפעל שרוחש לו אהבה והבנה רבה. תמיד היתה לו אוזן קשבת, ומצא פתרונות לבעיות, שלא חסרו.

 ויסלי, אנגליה

בשנת 1955 נשלחתי להשתלמות באנגליה, מטעם ארגון המזון וחקלאות (.F.A.O). זו היתה הפעם הראשונה שאישרו השתלמות בנושא גננוּת־נוי. חוסר תקדים בשטח זה איפשר לי לארגן לעצמי תוכנית השתלמות לפי רוחי.

במקום סיורים לימודיים כפי הנהוג, שכנעתי את המוסדות המטפלים להסכמה להשתלמות ",עובדת": רוב הזמן שהיתי בגן ההדגמה ,ויסלי" באנגליה, כשאני פעילה במחלקת הריבויים וחלק זמן, יותר קצר, באיטליה בעבודה של איסוף זרעים והטיפול בהם. תקופה זו היתה עוד לפני שישראל התפרסמה בעולם, שבה רבו ביקורים דו־סיטריים של תיירים ובעלי מקצוע. 

אותו זמן הסתכלו בי באנגליה כעל יצור מוזר קצת, שטרם נפגשו בכמותו: גם יהודיה, גם חקלאית, גם עובדת, ממש, בידיים ... לפעמים היתה לי הרגשה שהסתכלו בי בסתר, אם אין לי  קרניים באיזה מקום נסתר, או כל סימן אחר מיוחד ומשונה. לאט־לאט התרגלו אלי ונתנו בי אמון. מזה התפתחו יחסים טובים ויפים עם מנהלי גן ויסלי

ממשיכים מהצוות הוותיק של החווה (מימין לשמאל): יצחק יחזקאל, יוסף דפנה ומשה חגה.

עמוד 6

 

ונפתחו בפני דלתות בכל מקום - ועד היום אני שמחה לקבל ידיעות, ששם ישראל בחוגי הגננוּת באנגליה נהיה להמלצה הטובה ביותר!
בחוזרי ארצה הבאתי איתי מטען עשיר של ידיעות ובעיקר: תפיסה יותר מעמיקה ומבוססת על כיוון העבודה בחווה.

הצוות הוותיק

25 שנה! כל כך הרבה התרחש במשך שנים אלו. ודאי כבר נשכח מאז הרבה - וחבל! מי יכול לזכור את כל השמחות הקטנות של הצלחות, ואת כל הצער והאכזבה בזמן משברים?
לעתים היתה הרגשה, שמשרד החקלאות לא ידע מה לעשות אתנו - לאן אנו בעצם שייכים? זה לא מטעים, ולא גידולי שדה ... אולי בכלל לא נחוץ ...? הזיזו את החווה מבחינה מנהלית, מאגף המטעים למרכז המקצועי - אח״כ למשרד אזורי - וכמעט חיסלו אותה ... וכמעט החליטו פשוט ל.,יבש" את כל השטח. כל זה היום כבר היסטוריה.
ובכל זאת, העבודה נמשכה, לפעמים בצורה תקינה, ולפעמים בקושי רב. אנו לא הפסקנו בפעולה העיקרית: הבאת אינטרודוקציות ושתילתם בגן. והצמחים עשו את שלהם: החזקים החזיקו מעמד והתפתחו והחלשים נעלמו. הצוות הנאמן שמר על הקיים במסירות בלתי רגילה, שבלעדיה לא היתה קיימת החווה.

בלי תנאים, בלי משכורות מתאימות, עם תחבורה גרועה, וסיכויים קלושים להתקדמות - המשכנו לטפל בכל הצמחיה. החזיק את כולנו הקשר והאהבה למקום, ההתחייבות המוסרית לשמור על ההתחלה, שקל היה לאבדה.

עובדי החווה הוותיקים: יצחק יחזקאל, משה חגה ויוסף דפנה - אין דרך אחרת להודות לכם על מסירותכם במשך כל השנים, על אף הקשיים - אלא לאחל לכם, שתבואו על סיפוקכם המלא ובהקדם!

משרד החקלאות, חדרה

תקופת ה,,רה־אירגון" בשנת 1963 הביאה איתה שינויים יסודיים בחיי החווה. הבעלות על החווה עברה למשרד האזורי בחדרה, ושני עובדים, שהיו שנים רבות איתנו, יצאו: הוגו ראונר - כיום מנהל המשתלה של עיריית נתניה, ורוחה - כיום רחל מרגולין, בעלת משק בכפר מונאש.

תקופה זו הביאה גם שינויים נוספים: משרד החקלאות דרש להקים משתלה ולמכור שתילים לשם איזון התקציב. ללא איזון התקציב היתה סכנה של סגירת החווה. עד אז היינו נוהגים לחלק חומר ריבוי לכל דורש, וללא תמורה.
השתדלנו לארגן את המשתלה בצורה כזו, שאפשר יהיה להשיג בחווה כל אותם הצמחים החדשים, שלגנן בדרך כלל קשה להגיע אליהם, וזאת מבלי להיהפך לגורם מתחרה למשתלות המסחריות בארץ.
אני מאמינה שהצלחנו בכך, דבר שלא קל היה, כי ההנהלה תבעה מאתנו לכסות את כל הוצאות החווה, ע״י הכנסה מהמשתלה. כאן נעזרנו באופן קובע בנסיונו של האחראי על המשתלה, יוסף דפנה, שהגיע לחווה כבר כשתלן מנוסה מאילנות.

מכירת שתילים מהחווה מלווה תמיד ייעוץ, ולא פעם סירבנו למסור שתילים לאיזור או מטרה בלתי מתאימים, וכן גם אם הוזמנו ע״י קונה בלתי מנוסה. ברור, שבשיטה זו לא הגענו אף פעם להכנסה גדולה, ביחוד כשגם עסקנו בצמחים קשי־ריבוי או נדירים. רוב ההכנסה כיסתה בקושי
את שכר העובדים בשטח החווה - ולא הרבה יותר מזה. זה היה גורם חשוב למניעת חיסול החווה.

7 עמוד

יצוּא קישוט צמחי

במשך התקופה ה,חדרתית" הוחל גם במבצע של ,,יצוּא קישוט צמחי". הרעיון נולד תוך חיפושים למצוא נושא ליצוּא, ביוזמת מר פ. פישר. בעזרת עובדים מבין ",פועלי דחק" דאז, אירגנה החווה איסוף חומר מכל הארץ, ועסקה במשלוחים נסיוניים לחו״ל. חלק ממשלוחי הצמחים נמכר בהצלחה וכתוצאה מפעולה זו נכנסו אלה לגידול שיגרתי לצורכי קישוט ושיזור.

כך נזכיר קודם־כל את חשיבותה של עצבונית החורש ,(Araucaria) כירק קישוטי. גידולים נוספים התפשטו מאז בכל הארץ: עלי אראוּקריה (Ruscus)
פרי הציפור (Proboscidea), עגבניות ופלפל לנוי (.Solanum sp) ואחרים. מה שלפני התקופה הזאת רק שימש לקישוט אצל ",משוגעים לדבר" - נהיה מאז לנחלת הכלל: קוצים, עלי שרך (Nephrolepis), תרמילי הרדוף, ועוד, אותם רואים היום בכל החנויות, עם או בלי טעם!

ההעברה למרכז ווּלקני

הנהלת משרד החקלאות מינתה ועדה לדיון על העברת החווה למינהל המחקר החקלאי, ובאפריל 1973 נכנסה החווה למסגרת מרכז ווּלקני. נפרדנו ממשרד החקלאות בחדרה. במשך כמה שנים תרם המשרד האזורי הרבה לשיקום החווה מחדש, בתחילה בהנהלת מר יעקב אבני (היום מנהל משרד החקלאות האזורי ברעננה). עד היום זוכרים אנו בהוקרה את עידודו ויחסו הטוב לעובדים שהרגישו עצמם עזובים, מקופחים ומאוכזבים מכל ההחלטות הקשות של משרד החקלאות.
בהמשך הזמן קיבל את הנהלת החווה מר פישר, אשר טיפל הרבה בענייני החווה. קשרים עם חו״ל לפני שאסיים פרק זה של ",היה היה" ברצוני עוד להזכיר משהו על הקשרים עם חו״ל, ולאו דווקא בקשר לאינטרודוקציות, עליהן אספר בפרק הבא.
החווה היתה גם חלוץ היצואנים של פירות קישוט יבשים. כאן דוגמה אחת מיני רבות: "פרי הציפור" proboscidea jussieui שכבש את הארץ ...

 עמוד 8 

 במשך השנים הגיעו אלינו פניות רבות ושונות, בקשות למידע, וסתם מכתבים ,,גנניים" שנשלחו ישר אלינו, או הועברו אלינו ממשרדי ממשלה אחרים. מלבד שאלות ",ישר לעניין" על צמח זה או אחר, היו מפעם לפעם גם פניות מוזרות ויוצאות דופן, שלא תמיד היה קל לענות עליהן.
עדיין זכורים לי מכתבים אלה:
,מר (בן)־גוריון היקר, אני סתם בעלת בית מארה״ב, ואני מעריכה מאוד את ארצך, והייתי רוצה איזה שהוא צמח ישראלי שאוכל לגדל אצלי".
או: ",לכבוד משרד החקלאות, אני מבקש לדעת מהו הצמח שגדל על שפת הכנרת ואשר ישו הקדוש טייל בצילו. אם אפשר, שלחו לי זרעים ... "
ועוד שאלה: ".נא להודיע לי מאיזה צמח בנו את תיבת נוח" ... לא קל היה לענות על פניות אלו! תשובה רצינית דרשה ממני חקירה בספרות מיוחדת, ולא פעם נדרשה התיעצות עם מומחים לדבר.

הנושא של צמחי תנ״ך מעניין ומסובך גם יחד, בגלל הסיבה, שרוב הנתונים מתורגמים. ולפעמים אף מתורגמים מהתירגום - והרי לא נשארה עדות שיכולה להוכיח למה התכוונו בדיוק במקור! כל מתרגם השתמש במושגים המבוססים על נסיונו הוא - במקרה זה על צמחייה שהוא הכיר.
נוסף ל,,קוריוזים" רבים קיבלנו ממקומות שונים בקשות לעזור בהקמת גנים תנ״כים. זאת, כמובן, עשינו ברצון, כולל עזרה מעשית לנציג גן כזה בארה״ב, שבא ארצה לאסוף כאן בעצמו מצמחי תנ״ך, לפי הצעתי!
מקשרים מועטים בשנות התחלת קיום החווה התפתחו קשרים מעניינים ורבים, ומדי פעם מתקשרים אלינו מארצות שלא היה איתם קשר עד כה.

הקונגרס הבין לאומי להורטיקולטורה

התקיים בישראל בשנת (2)/ 1971. משתתפי הקונגרס ביקרו בחווה, וקיבלנו מחמאות על אוסף הצמחים במקום וצורת הדגמתם. כן סיירנו איתם בכמה גנים (עין־החורש, רמת־הנדיב) ולקחתי אותם להכרת צמחי־בר על הכרמל - ושוב נוספו לנו ידידים גנניים חדשים מכל רחבי העולם.

במינהל המחקר החקלאי

עכשיו, בשנה השנייה לעבודת החווה במסגרת מינהל המחקר החקלאי, יש הרגשה, שסוף־ סוף הגיעה החווה לביסוס מקצועי - הדבר ששאפתי אליו במשך כל שנות עבודתי. עברו על החווה עליות וירידות, תקלות רבות, סכנת חיסול, ושוב ,רה־אירגון" - והנה, סוף־סוף יש הרגשה ש,,הגענו"! הקשר עם ד״ר י. בן־יעקב, מנהל המחלקה לפרחים במרכז ווּלקני והגדלת הצוות ע״י חוקרים בעלי השכלה גבוהה ממחלקתו, עשוי להוות את הגיבוי לתוכניות יותר
מתקדמות, שהחווה חייבת לבצע בשביל ציבור הגננים - אם אנו רוצים לעמוד באתגרי החקלאות המתקדמת, כפי שזה כבר נעשה בארצות מתקדמות אחרות.
ההעברה למרכז ווּלקני, כאילו פתחה בפני החווה חלון לאופקים חדשים. אנחנו, צוות החווה, נעשה הכל כדי להיות ראויים לאפשרויות החדשות, לעזרה ולהבנה ובעיקר ליחס הטוב והמעודד מצד כל מי שאני באה בקשר אתו במינהל המחקר, המנהלים והעובדים. עכשיו אנו מתקדמים לקראת השנים הבאות ביתר בטחון ובאמונה שמאמצינו עד כה לא היו לשווא! 

עמוד 9

  
  דוד צפריר (צירקין)

 25 שנה לחוות - נוי

בשנת 1949, בהיותי מנהל המדור לגננוּת ושתלנות במשרד החקלאות, העליתי הצעה לפני משרד החקלאות להקים תחנה להדגמת צמחי־ נוי ולכל הבעיות הקשורות בפיתוח הנוי וריבוי צמחים בארץ. במשרד החקלאות, בזמן המנדט הבריטי, היו תחנות לכל ענפי החקלאות, לעומת זאת לא עסקו בניסויים כלשהם בנוגע לפיתוח הנוי, מחוץ לייעור.
בהתקבל ההחלטה החיובית להקים תחנה לנוי, התעוררה מיד במשרד החקלאות שאלת מיקומה. היות שבסרפנד היתה תחנה ממשלתית לענפים
שונים, הועלתה הצעה להקימה שם. אני הת־ נגדתי למקום זה והצעתי שתחנה זו תוקם ב־ מדרשה לחקלאות ע״ש רופין, הנמצאת במרכזם
של יישובים יהודיים. נימוק נוסף היה בכך, שהמדרשה עורכת כינוסים מקצועיים לבני המשקים ותחנה זו תוכל לשמש מקום הדגמה למשתתפי
הקורסים המקצועיים להכרת צמחי־נוי ואופני ריבויים. בסיכום הוחלט להקימה במדרשה לחקלאות, ואנשי המדרשה קיבלו הצעה זו בהערכה רבה וברצון לעזור. על כן נעזרנו בהקצאת שטח אדמה, בשלב ראשון 10 דונם, בהנחה, כי שטח זה יוגדל להבא, להרחבת התחנה. בשלב הראשון של הקמת התחנה היתה קיימת, בראש וראשונה, בעיית העובדים המקצועיים להפעלתה.

קושי מיוחד לקבלת עובדים בעלי עבר גנני, היה חוסר דיור במדרשה, והיה הכרח לחפש פתרון לדיור בשטח התחנה בליפטים המיוחדים שבהם היו מביאים לארץ מכונות גדולות. הליפטים האלה היו לצריפוני דיור, וכל גנן אשר בא לעבוד בתחנה החדשה, הסכים גם לתנאי דיור כאלה, מתוך גישה חלוצית לעבוד בתחנה זו, שצפוי לה תפקיד חשוב בפיתוח הנוי בעתיד, בארץ. 

הראשון שנתקבל לעבודה, היה גנן מבאר־שבע, ושמו אפרים ליבני, אח״כ נתקבל תמרי ז״ל, אשר גר בנתניה; חצי יום עבד במדרשה בענף הנוי וחצי יום בתחנה. הוא היה גנן מסור ואהב את הגננות. כל השטח היה בראשיתו כעין מדבר חולי, עם הרבה גבעות. מסביב לא היה שום צמח תרבותי. כעבור זמן־מה פנתה למדור לגננות ולשתלנות, הח׳ רות שטיינר (כעת הגב׳ בנימין). היכרתיה בין המשתתפים בקורס לשתלנות, שאירגנתי באוניברסיטה למשך שבועיים. זה היה קוּרס רחב, בו השתתפו הבוטנאים מהאוניברסיטה העברית, הפרופסורים פאהן, ואבן־ארי. לבד מהרצאותיהם היו הרצאות מעשיות על ריבוי
צמחים והכרת צמחי־נוי, וכן טיולים במקומות שונים. רות שטיינר התבלטה בקוּרס הזה כשתלנית טובה, ובמיוחד הצטיינה בהכרת שמות צמחי־נוֹי רבים וברצון לוהט ללמוד את המקצוע הזה.
היא נתקבלה בתור בעלת מקצוע וכבר מתחילה שימשה בתפקיד המנהלת המקצועית בתחנה. גם היא הסתדרה לגור בתחנה בליפט, וסידרה אותו בפנים בצורה נעימה. על הקיר מעל מיטתה, היה תלוי רובה, וכחיילת ותיקה ידעה להשתמש בו. היה צורך בו, כיוון שהמקום היה שומם לגמרי. הודות למידה הגדולה של חלוציות לענף הזה, ומתוך תקווה כי כאן תקום תחנה חשובה לפיתוח הנוי בארץ, הסכימה רות
להיכנס לעבודה בתנאים אלה, ולגור בליפט בשטח התחנה.

עמוד 10

;פרט לעובדים אלה, השתלבו בתחנה עולים חדשים מיישובי הסביבה, אשר למדו יפה את מקצוע הגננות, ביניהם יצחק יחזקאל ומשה חגה, אשר עובדים עד היום הזה כבעלי מקצוע מעולים. כן נזכיר את הוגו ראונר, שהניח את היסוד לגידול צמחי־בית ולענף הריבוי. היום הוא מנהל משתלת עיריית נתניה. עם ראשית הפעולה ביקרה בתחנה הגברת לאה קרוא לעיתים קרובת, כמדריכה ראשית של המדור לשתלנות ולגננות, ובתפקיד זה יכלה להעניק מידיעותיה בצמחי־נוי, ובעיקר בכל הקשור להזמנת זרעים וצמחים לאינטרודוקציות.

קבענו תוכנית פעולה לתחנה בראשית

צעדיה. בעיקר בשני נושאים: אוסף צמחים להדגמה וריבוי צמחים.

 א) נטיעת אוסף הצמחים שטח האדמה היה בהתחלה 10 דונם, וידענו כי שטח זה לא יספיק לפיתוח נרחב, לכן החלטנו, קודם־כל, לרכז את הצמחים שישנם ב ארץ לסוגיהם השונים: עצים, שיחים, בני שיח ומטפסים. לכל סוג קבענו שטח מיוחד עם רזרבה להרחבה ע״י צמחי איקלום שהכינונו מזרעים, או צמחים שהחלטנו להזמין מחו״ל. הנטיעה הראשונה היתה, בערך, בנובמבר 1949. לא היה טקס מיוחד. השתתפו בנטיעה כל אלה שעבדו בתחנה והנוגעים בדבר מהמדור. בין השאר השתתף מר אסף גור, שהיה מנהל אגף המטעים, שהמדור היה קשור אליו. מר גור. בכלל. היה אוהד למקצוע זה, ונתן הרבה מעזרתו. כן השתתפו הגב׳ ל. קרוא, המדריכה הראשית לנוי במדור, רות שטיינר, אפרים ליבני, תמרי ז״ל וכותב הטורים האלה. נטענו בעיקר שיחים ורב־שנתיים, שקיבלנו מצרפת, מינים שעוד לא היו בארץ. כנאמר, לא היה טקס מיוחד להתחלה זו. אבל כל אחד מהמשתתפים הרגיש שמהתחלה זו יצמח מפעל חשוב לפיתוח הנוי בארץ. לצערנו, מאחר שהשטח היה מידרוני מאוד. הרי עם הגשם החוק הראשון נשטפה כל הנטיעה החדשה. מזה למדנו, כי לפני הנטיעה היה הכרח להכשיר את הקרקע, שלא תיפגע משטפונות הגשם. על־כן פנינו לאגף שימור הקרקע שע״י משרד החקלאות, והאגף קבע את מר ד. פוקס, מומחה לנושא זה, והוא תיכנן מחדש את השטח ע״י טרסות, ובין הטרסות קבע תעלה שתולה בדשא. אחר תיכנון זה - שום גשם שוטף לא הרס את הנטיעות והכל נשמר יפה עד הזמן הזה. התחנה המשיכה לקבל זרעים מחו״ל, בעיקר צמחי־נוי - עצים, שיחים, בני־שיח, מטפסים ועוד. וכאשר השתילים גדלו במשתלה העבירו אותם לשטח, למדור המיועד להם. היתה קיימת ועדה לאינטרודוקציות של המדור, ומתוך התיעצות מוקדמת הוכנה הזמנת הזרעים והשתילים.
חברי הוועדה היו: ד. זיידנברג, ד״ר קוניס ז״ל (עוזרו של פרופ' אבן־ארי), הגב׳ ל. קרוא, רות שטיינר, פרופ' הלל אופנהיימר ז״ל, וכותב השורות האלה. ועדה
זו התקיימה בערך שנתיים ואחר־כך הפסיקה פעולתה.

באותו הזמן כבר עזבתי את משרד החקלאות.
בשנת 1954 נשלחה רות בנימין להכשרה לאנגליה, בתחנת ההדגמה לנוי בוויסליי (Wisley) ע״י לונדון. לפני זה ביקרתי בתחנה זו, שהיתי שם כמה שבועות והתרשמתי רבות ממנה. כמקום הכשרה מתאים לרות. היא ביקרה הרבה בגן הבוטני בלונדון (Kew Gardens) ולמדה גם שם על הרבה צמחים, כמו־כן נעזרה ע״י מנהל התחנה בקבלת כתובות מארצות רבות ובבואה לארץ ולתחנה - יכלה להשתמש בהן להחלפת זרעים הדדית.
בשובה לתחנה לאחר הכשרתה, הרחיבה רות בהרבה את עבודת האינטרודוקציות באופן שיטתי יותר, ופיתחה קשרים לחילופי זרעים עם 77 ארצות.
שטח שתילי האיקלום (האינטרודוקציות) גדל משנה לשנה, וכיום הוא מגיע לכ־60 דונם. 

שתולים בו יותר מ־1000 מינים וזנים של צמחים מסוגים שונים. מתוך יוזמה של התחנה
ובשיתוף עם אירגון הגננים, העבירו מכאן שתי־ 

עמוד 11 

א) איקלום צמחים, פרסום ומינהל

חלק מהם ידוע שהסתגלו יפה, אבל חסר האיש, אשר יפקח וירשום את הפנולוגיה של הצמחים ודרכי איקלומם באזורים השונים. פעולה זו מחכה עדיין לגואלה, וע״י עשייתה אפשר יהיה להכיר צמחים חדשים ואופן איקלומם באזורים השונים.

מדי חודש מעבירה רות בנימין ל"גן ונוף" כתבות על צמחים שהתאקלמו בגן, ורשימותיה הן נכס חשוב להרחבת הידע על צמחים אלה. היא גם מסרה לפירסום ב"גן ונוף" (כרך י״ח, אפריל 1963) את הצמחים שהוכנסו לצורך איקלום והנמצאים בגן, לסיכום פעולת האינטרודוקציה בשנים 1949–1962 על יותר מ־200 צמחים חדשים ומעניינים, המצביעים על אפשרות להרחיב את מבחר הצמחים ולגוון את זמני הפריחה כל ימות השנה, לרבות בעונה שבה הפריחה מועטה או חסרה לגמרי.

רות בנימין עסקה לא רק בשטח המקצועי, אלא גם בעבודות אדמיניסטרטיביות שונות, ובכלל היתה הרוח החיה בכל פעולות התחנה. לפי בקשתה נתקבל בשנת 1953 כמנהל אדמיניסטרטיבי של התחנה אדם מוסמך - אדריכל הגנים יוסף זליגמן, אשר פעל הרבה לפיתוח הגן ולכל העניינים האדמיניסטרטיביים שלו, ועי״ז שיחרר את רות לעסוק יותר בעניינים המקצועיים.

לגננים באשר הם שם כדאי מאוד לעבור על רשימות הצמחים שהתפרסמו ב"גן ונוף", שמהן יוכלו ללמוד על צמחים מעניינים, ואולי גם להזמין אחדים מהם ממשתלת החווה.

ב) ריבוי צמחים

עם ראשית הקמת התחנה טיפלו בריבוי ע״י זרעים וייחורים, כנהוג במשתלות מסחריות. בד בבד עם זה ערכנו ניסויים, הן בזרעים קשי־נביטה והן בייחורים קשי־השרשה, ע״י טיפול בהורמונים בסוגי ייחורים שונים (אמיריים, תת-אמיריים, בסיסיים). פעולות ניסויים אלה הודרכו זמן מה ע״י ד״ר אבן־ארי (כעת פרופ׳) באוניברסיטת ירושלים, וד״ר קוניס ז״ל, אשר התעניינו בבעיות אלו במסגרת עבודתם בבוטניקה שימושית. הם גם סיכמו את הניסויים. אח״כ התעניינו בנושא זה שתלנים ואירגון הגננים.

לאחר שובה מהכשרתה באנגליה, העלתה רות בנימין הצעות להרחבת הניסויים בצורה הכי מודרנית. לפי יוזמתה נבנה בית־גידול עם סידורי השקייה בערפל, טיפול בהורמונים שונים, כמו־כן עלה אלקטרוני, אשר מפעיל לפי הצורך את ההשקייה. ביוזמתה נבנה גם בית־זכוכית משוכלל לצמחי־בית, וזה העשיר בהרבה את התחנה בסוגי צמחים שונים ושיטות ריבוי מודרניות.

ג) ספרייה לגננות ושקופיות

עם הקמת התחנה נבנה בית כמשרד ובו גם חדר עם ארונות ומדפים לספרייה מקצועית לגננות. נקנו ספרים וגם נוספו ע״י מתנדבים שתרמו להעשרת ספרייה זו. יש לטפח ספרייה זו ולהגדילה, עד להיותה ספרייה מרכזית לנוי, אשר תשמש את הגננים לקריאה ולמחקרים שונים בגננות וריבוי צמחים.

במשך זמן קיום התחנה צולמו הצמחים בצבעים וכן בשחור־לבן, וע״י כך הצטבר אוסף די גדול של שקופיות המסודר לפי סוגים שונים. אוסף זה יגדל ואולי יש גם לצרף אליו שקופיות שיתקבלו ממתנדבים. הוא עשוי להיות לעזר למרצים הזקוקים להדגמת צמחים בהרצאה, או לצורכי הכנת גלופות לעיתון וספר.

ד) צירוף התחנה למינהל המחקר החקלאי בבית־דגן

יש לברך על צירוף התחנה למינהל המחקר החקלאי בבית־דגן, וע״י כך נוסף לתחנה מכשיר מחקר חשוב לנוי, שישמש בסיס למחקר על צמחים שאוקלמו בחווה והתאמתם לגננות הנוי באזורי הארץ השונים.

אכן, בדמות חוות־הנוי קם לנו מפעל רציני לפיתוח הנוי בארץ, שצמח מתוך גישה חלוצית וחזונם של ראשוני העובדים, והנה חזונם התגשם והיה למפעל משגשג לתועלת ולקידום הגננות בארצנו.

עמוד 12

ד״ר י. בן־יעקב*, ד״ר א. הגלעדי*, רות בנימין** וס. איבקר*

המחקר החקלאי בגננות נוי ונוף

 

• המחלקה לצמחי־נוי, מינהל המחקר החקלאי
  ** חוות־נוי, מינהל המחקר החקלאי

לענף גננות־הנוי והנוף אספקטים שונים — אדריכליים־הנדסיים, סוציולוגיים, חקלאיים וכר. מבחינת החקלאות שבגננות־הנוי, דומה הענף לשאר הענפים החקלאיים. המחקר החקלאי הוא חלק חיוני בקידומו של כל ענף חקלאי. המחקר מטפל בבעיות השעה — כיבוי שריפות" במשק החקלאי ובמחקר בעיות לטווח ארוך יותר — פיתוח גידולים חדשים, השבחה, אגרוטכניקה וכן חקר תופעות בסיסיות יותר של החי והצומח. תפקידיו של המחקר החקלאי בארץ הם לא רק בביצוע מחקרים מקוריים, חלק נכבד מעבודתנו מוקדש ליישום ופיתוח שיטות ורעיונות המקובלים בחו״ל.

ענף הנוי אף שהיקפו נרחב ותקציביו השנתיים מגיעים למיליוני לירות כל שנה, היה יוצא דופן בארצנו עד הזמן האחרון. מלבד חוות־הנוי שעסקה בעיקר באיקלום צמחים, מחקר חקלאי כמקובל בשאר ענפי החקלאות — לא נעשה. בעולם הגדול חלה הרחבה ניכרת בתחום זה של המחקר החקלאי. מספר הפירסומים המדעיים בגננות־נוי ונוף גדל משנה לשנה.

מערכת המחקר החקלאי בארץ ערוכה כך, שמדי שנה בשנה ממקדים החקלאים בשיתוף עם אנשי ההדרכה והמחקר את „יעדי הענף״ — רשימת יעדי הענף, וזוהי רשימת הבעיות המטרידות את החקלאים ואנשי ההדרכה. תפקיד אנשי המחקר הוא לתרגם את היעדים לתוכניות מחקר העוברות שיפוט מדעי במינהל המחקר החקלאי, ולאחר אישורן הן נחקרות על־ידי החוקרים.

יש חשיבות רבה לקביעת היעדים ומיקודם 

בבעיות העיקריות של הענף. לכן בקביעת היעדים יש לשתף מיגוון רחב ככל האפשר של גננים, אדריכלים וחוקרים חקלאיים, שיוכל להצליח בקביעת היעדים ההיוניים ביותר.

אנחנו נשתדל כאן להצביע על יעדי המחקר שנראים לנו כעיקריים בענף הגננות. נשמח לקבל חוות־דעת, הערות ובעיקר רעיונות נוספים מקהל הגננים, אדריכלי־הנוף והמדריכים. המחקרים בגננות־נוי נערכים וימשיכו להיערך בעיקר בחוות־הנוי, אולם יש לעודד חוקרים נוספים, במינהל המחקר החקלאי ובמוסדות מדע אחרים, לפעול בתחום מחקר חיוני זה.

1. איקלום והשבחה

בכלל ענף חקלאי החומר החי והצומח הוא יסוד היסודות; השבחת זנים בחיטה היא התרומה הגדולה ביותר של המחקר החקלאי להעלאת רְווחיותו של ענף זה. הדבר נכון על אחת כמה וכמה בגננות־הנוי והנוף. המיגוון הצמחי הרחב חיוני לגננות־נוי מפותחת. בגן יש לבחור צמחים שונים להשגת מטרות שונות. הצמחים גדלים בגן בתנאים שונים של אקלים, מיקרואקלים וקרקע. ההשפעה ההדדית של צמח אחד על משנהו רבה יותר בגן הנוי מאשר בכל גידול חקלאי אחר. מידת האינטנסיביות של הגידול שונה בהתאם לנסיבות. הדרישות הארכיטקטוניות והפונקציונליות הנדרשות מצמח — רבות ושונות. בגלל סיבות אלה, יש להעמיד לרשות החקלאי, והגננים מיגוון רחב ככל האפשר של חומר צמחי.

פעולות האיקלום חייבות להיות מכוונות ולהתבסס על הצרכים בארץ, על נסיונן של ארצות בעלות אקלים דומה לשלנו ועל נסיוננו אנו באיקלום.

א) איקלום צמחים בהתאם ליעדם

1. צמחים לתנאי גידול מיוחדים: לאזורים קשים, למים מלוחים, עמידים להשקייה מינימלית, לתנאי זיהום אוויר ומים, עמידים בפני מחלות ומזיקים.
2. צמחים להשגת מטרות פונקציונליות מיוחדות: עצי־שדרה; צמחים בעלי קצב גידול מהיר; צמחי־כיסוי למניעת סחף; כיסוי למקומות לטסים, הסוואה וכדומה; צמחים יעילים להקטנת רעש, אבק, ריחות רעים; צמחים למדשאות.
3. צמחים בעלי תכונות אסתטיות וארכיטקטוניות מובהקות.

ב) איקלום צמחים מאזורים דומים בעולם

ברור, שרצוי לייבא צמחי־בר או תרבות מאזורים הדומים לשלנו. באינטרודוקציות אלה יש להקפיד בבחירת אקוטיפים („טיפוסים") התואמים את דרישות האקלים, הקרקע והמים אצלנו.

ג) איקלום צמחים על סמך נסיוננו בעבר

מספר משפחות וסוגי צמחים הוכיחו את התאמתם לתנאי הארץ. בין סוגים אלה יש לציין את הקליסטמון, מללויקה, כסיה, מורן, חבושית, ספיראה, ערער, שיטה ואחרים. יש להרחיב ולייבא עוד צמחים מאותן משפחות וסוגים.

ד) שיטות האיקלום

יש להמשיך באיקלום ע״י יבוא זרעים, אך בעת ובעונה אחת יש להרחיב גם יבוא חומר וגטטיבי מבורר.

האינטרודוקציה ע״י זרעים פשוטה בביצועה ומקטינה את הסיכון בהכנסת מחלות ומזיקים. כמו־כן ביסודה מאפשרת היא קבלת מיגוון גנטי רחב, אשר מתוכו נוכל לברור את הטיפוסים המתאימים לנו.

יבוא „קלוֹנים" (זנים שריבויים וגטטיבי)...

ינבוט לבן (Prosopis alba) מתבלט בגן החווה, הודות לקליפת גזעו הכהה וגידולו הנמרץ. ניטע בשנת 1961.

עמוד 14

המשך: 1. איקלום והשבחה

יבוא „קלוֹנים" (זנים שריבויים וגטטיבי) מבוררים בדרך ריבוי וגטטיבי, מאפשר טיפוט יעיל בסלקציה שנעשו בחו״ל. הטיסה של שימוש ב״קלונים״ מבוררים הינה טובה מובנת מאליה במטעים. יש להרחיב את השימוש בה במסגרת גננות־הנוי כמקובל בחו״ל.

הגדלת מיגוון ואיכות החומר הצמחי

הגדלת מיגוון ואיכות החומר הצמחי העומד לרשות המתכנן והגנן יכולה להתאפשר בעזרת מספר פעולות נוספות:

א) בירור שיטטים מעולים מאוכלוסיות הצמחים הקיימים בארץ, וחיפוש דרך לריבויים הווגטטיבי.

ב) רישום החומר הצמחי־גנני הנמצא בארץ על כרטיסיה מסוכמת. במסגרת זו ירוכז החומר הצמחי הנמצא בארץ בצורה הניתנת ליישום ע״י השתלנים, הגננים ואדריכלי־הגנים בארץ. בשלב זה נרשם החומר הצמחי בחוה בכרטיסיה מסוכמת.

2. הערכת תרומתו של הצמח לשיפור איכות הסביבה

במסגרת המחקרים והעבודות הנעשות היום בנושאי איכות הסביבה, יש לבחון כיצד משתלב הצמח כמרכיב התורם לאיכות הסביבה. כרוני מה — יש לבחון כיצד מבנה מורפולוגי של צמח, כסוי עלווה שונה, תורם לצמצום רעש, זיהום ואבק. או, באיזו מידה משפיעה צורת נוף העץ על מידת החום והלחות בגן; מהי יעילותם של צמחי־כיסוי בהשוואה למדשאות על שיפור תנאי האווירה בגן, וכדומה נוספת: הערכה כושרם של סוגי נוף ומערכות טופוגרפים שונים במניעת סחף.

יש לבחון ולמדוד ערכים אלה תוך שימוש במדדים כמותיים, שיאפשרו שימוש יעיל ומרבי בניצול מיגוון התכונות הטמונות בחומר הצמחי.

3. ריבוי ושתלנות

א) למצב השתלנות בארץ

ענף השתלנות הקיים בארץ מספר רב של שנים ושלומותיו יש לזקוף את עמל הגננים בארץ. נראה כאילו קפא על שמריו. שיטת העבודה, האגרוטכניקה והריבוי כמעט שלא השתנו במשך השנים (מלבד השימוש בערפל). בעוד שבכל שאר שטחי החקלאות חלה תזוזה ניכרת, קשה להצביע על הגורמים המעורבים בזאת. אולם עובדת היות השוק המקומי מצומצם, אי־פיתוח ענף ליצוא, ושמרנות מסויימת, מהווים גורמים מרכזיים. חוסר התיכנון בענף מונע החדרה של שיטות חדישות. מאחר שלשתלן לא כדאי בתנאים הקיימים לייצר חומר באיכות גבוהה, דוגלת רות במשקלה של רמת איכות התוצרת הנמוכה. חוסר התיכנון בענף גורע מרמת איכות השתילים ויוצר מעגל סגור. חוסר התיכנון והיעדר תכנון מראש יאפשר ריכוז תוצרת השתילים למספר מרכזים, הוזלה בעיבוד ושיפור איכות השתילים. כן נעשית פעולת רישום החומר הצמחי (ראה לעיל) שיוכל בעתיד לסייע בתיכנון הענף.

אין ספק, שקיימת שמרנות מסויימת בענף שתלנות־הנוי. קיימת גישה האוסרת שגידול מזורז של שתילים במשתלה אינו רצוי. שתילים שגידולם היה נמרץ במשתלה יהיו פחות עמידים וקליטתם בשטח תהיה קשה יותר. יש לבדוק באיזו מידה גישה זאת נכונה ובאיזו מידה היא שמרנות הנובעת מגישה פיזיוסופית לנושא. טובי גדול מהר מקבלים מאוד בשתלנות בחו״ל. כמובן שיש לדאוג להקשיית הצמחים לפני מסירתם ושליחתם בגן.

ב) פיתוח שיטות ליצירת שתילים באיכות מעולה

ריבוי: פיתוח שיטות אמינות לריבוי צמחים, כשנדגש מתחיל מטעם־האם המטופח בתנאים מיוחדים לכך (פיתוח שיטות להגברת הריבוי ע״י טיפול בצמחי־האם). מציאת דרך ההשרשה המתאימה ביותר לכל צמח תוך כדי בחינת עונת הריבוי, ריקמת הצמח האידיאלית, טיפול בחומרי־צמיחה ושימוש יעיל במערכת הערפל. כמו־כן יש לבחון את אפשרות השימוש בדשן, חומרי־הדברה מתאימים, מצבי־השרשה, טמפרטורת־השרשה, עוצמת ואיכות האור, סיבסוד השרשה אופטימלית.

עמוד 15

המשך: 3. ריבוי ושתלנות

בשנים האחרונות החל בשימוש בטכניקת תרביות הריקמה כאמצעי לריבוי צמחים. יש לבחון את אפשרות היישום של שיטה זאת בצמחי־נוי.

שתלנות: כדי להשיג שתיל בעל סניף תוך זמן קצר, יש לדאוג לגידול בתנאים אופטימליים, כלומר בתנאי הזנה והשקייה נאותים. מאחר שסיכוי הגידול הם שטחיים לרוב, סובל הצמח מחוסר מספר מים מאוזן. השימוש בתערובות קרקע קלות, הנהוג בעולם, מאפשר את הגברת תדירות ההשקייה והדישון מבלי ליצור בעיות של חוסר ניקוז ומליחות. יש לבחון בתנאי הארץ, תוך ניצול חומרים מקומיים, מהן תערובות הקרקע האידיאליות. תערובות קרקע אלה נותנות בסיס דרגים קבועים למצע־גידול ולחישוב נתונים. שימוש במצעי גידול אלה מחייב פיתוח שיטות השקייה ודישון מתאימות.

יש לבחון, כמו־כן, בצמחים מסוימים, את האפשרות של שינוי בית הגידול, כדי לזרז את ייצור השתילים. גידול בתנאי טמפרטורה ואור אופטימליים, כדוגמת האפשרות של גידול מתמיד של הצמח במשך כל חודשי השנה (ללא תרדמה).

שימוש בחומרי צמיחה להכוונת הגידול יאפשר יצירת שתילים מאונכים ופריחה מוקדמת. חלק גדול של שיטות ורעיונות אלה מקובל בחו״ל ועם זאת נחוץ עדיין מחקר ופיתוח כדי ליישמן בתנאי הארץ.

4. אגרוטכניקה

רבות הבעיות האגרוטכניות בגננות־נוי. במסגרת עבודת מחקר בשטח זה יש לקדם ולפתח רעיונות ודרכים חדשות בשימוש אגרוטכני מתקדם. להלן כמה דוגמאות:

א) עיצוב צורת הצמח ופריחתו בעזרת חומרי צמיחה, השימוש בחומרים אלה בעצי שדרה, יסייע את הצורך בגיזומם, תוך שמירת צורתם הרצויה.

ב) השפעת הסמיכה על חוק הגזע. עבודות שנערכו לאחרונה הצביעו על כך, שגזע הגדל ללא תמיכה, יוצר עצה חזקה מזו של עץ הקשור לסמוכה. יש לבחון ולישם זאת בתנאי הארץ.

ב) יש לבחון את עמידותם של צמחים בגן. הנגזים משתילים שהתפתחו בתנאי משתלה שונים (גידול מואץ לעומת גידול איטי במשתלה).

ג) שימוש בחומרים מונעי־התאיידות, להקטנת תצרוכת המים של הצמח.

ד) שימוש בחומרים מעכבי־נביטה, לשם פיזור של פריחים וצמחים אחרים בנוף.

✱
במסגרת של פרויקטים אלה שחלקם נמצא בביצוע וחלקם בתיכנון, מקווים אנו לתת את חלקנו בפיתוח ענף הנוי בארץ.

ספרות בנושא

1. Baker, K.F. 1957. The U.C. System for producing healthy container-grown plants. Univ. of California Agri. Ext. Ser. 332 p.
2. Davenport, D.C. et al. 1973. Effects of antitranspirants on water use by Highway Oleander (Nerium oleander L.) Plantings. J. Amer. Soc. Hort. Sci. Vol. 98(5): 421-425.
3. Furuta, T. 1968. Nursery Management Handbook. Univ. of California Agri. Ext. Serv.
4. Sachs, R. et al. 1967. Chemical control of vegetative growth in woody ornamental plants. Proceeding Inter. Sym. on sub-tropical and tropical Horticulture. 426-433.

לרות בנימין ולעובדי החווה

ב ר כ ו ת  נ א מ נ ו ת !

אדריכל נוף, ד. זליגמן

לשעבר חבר בעבודה

עמוד 16

מיכאל אבישי, מנהל הגנים הבוטניים וגנן ראשי של האוניברסיטה העברית ירושלים

איקלום צמחים ומגבלותיו.

תהליך האיקלום

משחר התרבות האנושית עוסק האדם באיקלום צמחים. במקרים רבים החל העניין בתהליך פשוט של העברה או שמירה וטיפוח של צמח בעל סגולות מיוחדות. ואולם, כאשר העתיקו צמח ממקומו לא תמיד סיפקו תכונותיו מענה הולם לסביבתו החדשה, ואילו צמחים אחרים שמרו על סגולותיהם המיוחדות. על כן, תהליך האיקלום איננו חופף תמיד את תהליך תפיצתו של צמח בר לצמח תרבות — אם גם יש מקרים רבים בהם התהליך חופף ומקביל.

עם זאת ניתן לומר במידה רבה של צדק, כי איקלום במובן המקובל היום — כלומר, העברת צמחים חיים או זרעיהם ממקום למקום על פני העולם — הפך ליסוד במדיניות בעידן בניית האימפריות ופיתוח הסחר הבינלאומי, הרנסאנס ואחריו.

בתולדות מפעל האיקלום, אין ספק כמעט, כי הבכורה לעצים האנגלו־סאכסיים: בתחילה היו אנגלים (במאה הי״ח) ואח״כ אמריקנים ואוסטרלאים. היו אלה האנגלים אשר בארצם שיטחי העבירו מאות רבות של סוגים, מינים וזנים של צמחים בין חלקי האימפריה הנרחבת שלהם. בשניהם סופקו בראשית, אמנם גם ההולנדים, במיוחד בטיפוח צמחי נוי (בצלים ופקעות) וגם הצרפתים ובני עמים אחרים, שלחו ידם במפעל זה — אך רק האנגלים הפכו אותו למפעל שיטתי, אופנתי או ״שיגעון״ רוחני־חברתי, למפעל מקיף, למדיניות ממשלתית.

על בסיס נסיון זה הוקם לאחר מכן בארה״ב שירות האינטרודוקציה הממשלתי וסדרת תחנות הניסויים המהווה עד היום שלד חשוב של המחקר המאוגדים בהתאחדות הבינלאומית של הגנים הבוטניים בכל רחבי ארה״ב והמדינות הקשורות בה.

בימים הראשונים נהגו להעביר צמחים שלמים וזרעים חיים שיטה זו מקובלת לגבי קבוצות צמחים מסוימות (למשל קקטוסים או סחלבים). מאוחר יותר עברו לשיטה בה החומר המועבר הוא הפרי או (עדיף) זרעים חיוניים של הצמח.

השינוי בשיטה נבע משתי סיבות עיקריות:
א) העברת צמחים מבוגרים קשה ויקרה לאין ערוך ותוצאותיה מסופקות (נעמוד בהמשך על הסיבות המיוחדות לכך).
ב) בשעת ההעברה היו הרבה מקרים של העברת מחלות ומזיקים — נגעים, אשר גרמו לנזקים כבדים לחקלאות המקומית. אמנם בימים בהם לא עמדו לרשות החקלאות אמצעי ההדברה המודרניים — נזקים עצומים, ונזקים שקשה היום להבין משמעותם.

כיום השיטה העיקרית היא העברת זרעים. כי אשר אלה עוברים תהליך של ניקוי וחיטוי כשהסיכון של העברת מחלות או מזיקים ממקום למקום קטן עד למינימום.

מקורות המידע הם 900 גנים בוטניים וכתבי עת של החברה הבינלאומית של הגנים הבוטניים. חוקרים ואנשים בודדים בכל רחבי העולם. חשיבות מרכזית נודעת למספר גנים בוטניים כגון: גני קיו (Kew Gardens) ליד לונדון או הגן הבוטני של מוסקבה בבריה״מ. בהם מקיים אוסף זרעים עצום בתנאי שימור משוכללים ביותר, תנאים המבטיחים חיוניות הזרעים ואיכותם (— גורם אשר בהרבה מקרים הוא המכריע בהצלחת האיקלום).

17

בעבר לא דאגו לו ואח״כ הסיקו מסקנות...). לאור חשיבות הנושא מבחינה מדעית ומעשית יש היום בעולם נטיה לקרוא לאוספים אלה בשמות מיוחדים: אין זה עוד אוסף זרעים אלא ״בנק חומר־תירשה״ (Germ Plasm Bank). בו נשמרים בתנאים המתאימים ביותר, תוך בדיקות חוזרות ונשנות, דגמי זרעים של אלפי מינים של צמחים המתייחסים כל אחד למכלול תנאי סביבה מסויים (גם על חשיבות היבט זה נעמוד בהמשך).

כאשר מעונין חוקר או מוסד בחומר מסוים, הוא פונה לאחד המוסדות האלה כאשר הוא מסתייע ב״קטלוג־זרעים״ — רשימת הסוגים, המינים והזנים המצויים באוסף הזרעים של מוסד כזה, ומבקש לשלוח לו דוגמה. לרוב, דגימות אלה קטנות ורק במקרים מיוחדים, כאשר מדובר בתוכנית מחקר או איקלום מיוחדת, נדרשת כמות גדולה יותר של זרעים — וגם לכך משמעות בתוצאות.

רק במקרים נדירים ויוצאי דופן מתבצע תהליך האיקלום בצורת יבוא של חומר צמחי, כגון צמחים מורכבים, ייחורים מושרשים או בלתי מושרשים. במקרים אלה קיים תמיד תהליך מורכב של מעבר מספר שלבי ״הסגר״, תהליך שתפקידו למנוע החדרת מזיקים או מחלות אל הארץ המיובאת (בארץ נעשה דבר זה בבית־דגן או במחלקה להגנת הצומח ביפו).

כפי שצוין כבר׳ שלבי האיקלום העיקריים הם:

1. אינטרודוקציה; 2. הסגר; 3. שיבוח; 4. הפצה.
   שלבים אלה הם למעשה קטעי מסלול מכשולים: אותו צריך לעבור כל צמח בטרם ייהפך לחלק מהנוף התרבותי או התרבותי־למחצה בו עליו ״להתאקלם״.

האינטרודוקציה

שלב האינטרודוקציה טומן בחובו כמה קשיים שכבר הזכרנו: רק במקרים בודדים, נקלטים במיקום חדש. בתהליך ההתבגרות עברו הצמחים כמעט בלתי ניתנת לביטול לתנאי בית־גידולם הראשון ועם הגיעם לבגרות, לרוב, אין הם מסוגלים להתאים עצמם לתנאי קרקע, קרינה, רוח, לחות וכיוצא בהם תנאים חדשים.

מאלף מקרה התמרים בארץ, המועברים לצורך נטיעה בשדרות עירוניות, רק תמרים ממקור אחד יתאימו לקליטה טובה במקום מסויים ואילו דקלים ממקור אחר, מתנאי קרקע אחרים — לא ייקלטו...! למרות כל מאמצי המטפחים.

על זאת יש להוסיף עוד גורם חשוב: כמו האדם, גם צמח עובר תהליך התבגרות. בתהליך זה מספר שלבים אשר בכל אחד מהם מצטיין הצמח בסגולות אחרות (לפעמים צורת העלים משתנה, לפעמים אין להביא צמח לפריחה עד גיל מסויים...). השלב הראשון מבין אלה הוא ״שלב הנעורים״ (juvenility), כל מגדל עצים־פרי מכיר חשיבות שלב זה. (חומר נוסף: ראה ספרות, 2, 3). היעדרו של שלב זה בצמחים בוגרים המועברים לתנאים חדשים פוגע קשות בסיכויי הקליטה שלהם. לעומת זאת, זרעים העוברים שלב זה בתנאים שונים מאלה בהם שבקרו — מטיבים לפתח את עצמם בתנאים שבצמח־האם הבוגר לא היה עומד בהם.

חשיבות מוצא הבר של החומר המשמש לאינטרודוקציה כבר הודגשה. נבהיר כאן את הענין. כל צמח הוא מכלול של תכונות ולא רק צבע, פרח או צורת עלה — אלא גם תכונות כגון: תגובה על תנאי אור, לחות, מבנה קרקע, מספר לחות וכו׳. כאשר הוא מתחיל את חייו, תכונות אלה נבחנות במציאות של תנאי סביבה מסוימים, המתאים לתנאים ״ייקלט״ ״צמח ויפרח — האחר ייעלם. כלומר, בשעת אינטרודוקציה של צמח כזה כבר נבחן ונמצא תואם לתנאים מסוימים. במקום החדש רק תכונות בודדות, אלה או שיונות, המצויות בזריעים, יוכלו לעבור ברירה וסינון. בטבע תמיד קיים מיגוון (Variability) תכונות של פרטים בני אוכלוסיה אחת וחשיבות הכרעה נודעת באינטרודוקציה דווקא למלוא תחום מיגוון זה. כי דווקא בו נוכל לקוות למצוא צורות התאמות לתנאים החדשים בהם אנו רוצים לגדלם.

18

כמו כן מובן גם חשיבותה של עונת הזריעה, או מספר הפרטים המתקבלים: כיוון שהתכונות אינן אחידות באופן מיכאני, ומכיוון שקיים מיגוון הקשור למספר פרטים — הרי ככל שיגדל מספר הפרטים, כן יגדל הסיכוי, שנצליח לנצל כל תת־תחום.

בפשטות: מנת זרעים אחת או אף 2—3 ממקומות שונים ובעלת מספר זרעים קטן, עדיין אינה מבטיחה הצלחה או כשלון חד־משמעי. ההיפך הוא לעתים נכון: כאשר זורעים מספר גדול של זרעים אשר נבטים מתוונים בדרך כלל. אין כמעט ספק, שיימצאו בתוך המידגם הגדול מספר צמחים, שנביטתם יעברו את השלב הראשון וימשיכו להתפתח כהלכה.

מכאן, שניתן להגדיר מספר מבחנים בהם על הצמח לעמוד, בטרם יעמוד באינטרודוקציה ויעבור לשלב הבא של תהליך האיקלום:

1. זרעים או יחידות ריבוי אחרות במצב חיוניות מלאה ותקינה.
2. מצג נביטה או ריבוי נאה והפעלת שיטת ריבוי, מתאימה בעונה הנכונה.
3. טיפול מקצועי, נכון, בנבטים ואיבחון תופעות רעב פיזיולוגי או תגובות על רמות גבוהות מדי של מים, מינראלים וכו׳.
4. תנאי גידול, נכונים והתפתחות תקינה של הצמח, תוך מעבר לשלבי ההתפתחות המוגדרות (התפתחות הפרט בניגוד להתפתחות הסוג, או קבוצה גדולה אחרת, ז.א. אבולוציה) במועדם הנכון.
5. נסיעת הצמח הצעיר בתנאים ״מתאימים״.

המבחנים שנמנו עד כאן, כוללים כל אחד מיגבלה איכותית במרכאות כפולות. הסיבה להגדרה כזאת נובעת מההבדלים הגדולים הקיימים בין מינים ואף זנים באשר לצורת תגובתם בכל אחד מהמבחנים האלה.

יש זרעים הדורשים לנביטתם בטמפרטורות מסויימת ואילו אחרים, כמו למשל אדמוניות, דווקא תנאי חשיכה. יש הדורשים לאור, ויש הדורשים תנאים הידרופוביים כגון: טמפרטורה מסוימת ואילו אחרים צריכים תנאים גבוהים יותר. אחד הסוגים של צמחיי־היי ה(Paeonia) — אחד הסוגים של צמחיי־נוי החשובים באיזור הממוזג הגדלים אף בר בארץ (הר מירון). ובכל זאת לא נקלטו בגננות הישראלית — הזורעים מחזור ממטרך של עונת חום, עונת קור, עונת חום ועונה קור נוספת בטרם ייראו מעל פני הקרקע.

מוכרת היטב תופעת התרדמה (Dormancy) של זרעי מינים רבים של קטניות. ביניהן יש מספר גדול של מינים אשר נובטים מצוין אחרי הפריצה במים רותחים למשך 24 שעות. עם זאת בין קטניות אלה, גבוה אחוז המינים הזרעים מצטיינים בעמידותם הגבוהה ומנוקזים ביותר ורגישים בצורה קיצונית לכל מחלות או רקבונות קרקע.

דוגמה מובהקת להשפעת איבחון נכון של תופעות פיזיולוגיות ניתן למצוא בניסיונות שנעשו בארץ לאקלם כאן את הסוגים: פרוטאה (Protea) ובנקסיה (Banksia), בניסויים אלה הוברר, כי בקרקעות רבות בארץ נוצרים תנאים בהם הסוגים האלה (פרט למינים מסוימים) אינם מסוגלים לקלוט את הברזל הדרוש להם להתפתחות תקינה ומתן תוספת ברזל בצורה זמינה לצמח (צ׳לאטים) הביא לשינוי מובהק לטובה.

איבחון נכון של תכונות פעילות ומנוחה פיזיולוגית וטיפול בצמחים בהתאם למצבם — הוא תנאי הכרחי. נבטים של סוגי עצים שונים מתים אחרי נביטתם מספר מסויים של עלים ולאחר מכן עוברים למצב פעילות צמיחה איטית. בתקופה זו אין להמשיך להשקותם ולטפל בהם כאילו היו במצב צמיחה פעילה ומהירה, ותופעה זו אובחנה הן בנבטים של אלונים, אשורונים, וצמחים אחרים מאזורים ממוזגים, והן בצמחים מסור צא ים־תיכוני, כאשר מתעלמים ממנה, הפורשים נרקבים והצמח מת — למרות לבלוב טוב ויפה באביב!

לענין ההתפתחות האונטוגנטית כדאי להביא דוגמה נוספת: רבים מבין צמחי התרבות של ישראל מוצאם בחצי־כדור הארץ הדרומי — בו מחזור העונות הפוך מזה של חצי־הכדור הצפוני. למרות ההתקדמות שחלה בשנים האחרונות בהבנת הטעונים הביולוגיים, עדיין לא ברור מה החוקיות השולטת בכך, שמינים מסוימים שהם אנדמיים לאזור מסוים (למשל צמחיי היי הקיץ הדרומי), נשארים נאמנים בארץ לאביב או ראשית הקיץ הדרומי — מבחינת פריחתם. ואחרים מתנהגים בדרך שונה.

 19

אימים עצמם למחזור העונות של המחצית הצפונית של כדור הארץ. עם זאת, מינים כאלה מסוימים לקראת החורף, באיזור ההר של הארץ, נפגעים קשה לעתים קרובות.

נזכיר גם את האלון האירופי (Quercus robur) והצפיין במולדתו בפריץ צמיחה יחיד באביב ואילו בתנאי הארץ ההר וגם בעמק (הורד) בארץ — מוסיף הוא עוד שני פרצים — בקיץ ובסתיו. כך הופך עץ בעל גידול איטי במולדתו — למין מהיר־צמיחה במולדתו החדשה!
(ראה התמונות בעמוד 28 למטה)

במקביל לכך מעניין לציין, כי אף כי פריחתו מתחילה בגיל צעיר יחסית — הפירות עקרים ונושרים בקיץ בלא להגיע להבשלה בסתיו מדי שנה. הדבר לא נבדק עדיין באופן נסיוני אך ייתכן, כי זו תגובה על אורך שעות האור הקיים באדן — אורך שהוא קטן בארץ בקיץ וגדול יותר בחורף מאשר באירופה, מולדתו של מין זה. מכאן אנו מגיעים למבחן התנאים בהם ניטע הצמח המאוקלם. כאן אולי המקום לציין, כי אין בידינו עדיין שום קו מנחה או עקרון לפיו נוכל להחליט בעניין זה מראש. הכל חייבים לגמות למרות האמור קודם בעניין נטיעת עצים בוגרים: עצי אשוחית (Picea glauca), שהגיעו לידינו אחרי שינויי התוכניות בביצוע הגן הבוטני ב״רמת הנדיב״ וניטעו בירושלים. למרות העובדה שהובאו לארץ כעצים צעירים — נקלטו וצמחו — כנראה מפני שניטעו בירושלים והם נהנים מן החורף הקר, יחסית ליתר חלקי הארץ, המצוי בהרי יהודה. מי שניסה לפעול על פי קני־המידה התיאורתיים שהתוויתי במאמרי על האינטרודוקציה השימושית׳ אולי לא יופתע — אני בכל זאת שמחתי!

אשוחיות פנסילנה (Picea glauca) בחלקת צפון־אמריקה של הגן הבוטני בגבעת־רם, ירושלים.
מימין: מראה כללי. משמאל: אצטרובלים צעירים. צילם: המחבר.

20

 

הסגר

אחד ההיבטים המענינים בתולדות עבודת איקלום צמחי חוץ לארץ הוא הקשר בין הגורמים המביאים חומר צמחי חדש לארץ מסוימת וסדור ההסגר (Plant Quarantine) באותה מדינה. בארה״ב הוקם שירות אינטרודוקציה צייה ממלכתי ב־1898 ושירות הסגר ב־1912. דמויותם של שירותים אלה היא, כי מצאו את הדרך לשיתוף פעולה פורה. לא קיימות ״פילוסופיות נוגדות״ של אינטרודוקציה והסגר, והמציאות הנוכחית זאת.

למעשה כל הניסיון בארה״ב ומקומות אחרים בעולם ובארץ וגם ממצאי המחקר, מורים את הכיוון: מיזוג שתי מערכות למנגנון אחד.

כפי שתואר לאחרונה׳ מרכזי הספוציאציה או מרכזי הגנים (Gene Centers) הם לא רק בעלי עופר גדול של צורות צמחים, אלא גם מרכזים בהם צמחים אלה וביניהם צמח תרבות וקרוביהם בטבע פיתחו, כתוצאה מלחץ הברירה הטבעי המופעל, כח עמידה תורשתי (״Genotypic Resistance״) למחלות חיידקים ופטריות.

היבט זה חייב להדריך את כל העוסקים בינושא זה, גם בארץ.

שיבוח

לאחר שהחומר המיובא נבדק ע״י מומחי הגנת הצומח, הוא עובר לתחנות בהן צריכים לגדל את הצמח ולאמוד את ערכו לאור קני־מידה שונים ואז מתחיל גם התהליך, המסומן לרוב, של שיבוח ופיתוח. החומר הצמחי בטרם יוסף. תהליך זה דורש אמצעים מרובים ולא פעם מדעים עליו והצמח מוצא את דרכו לארץ במישרין.

ולא הקמת לב להיבטים הטרולוגסטיים של תהליך השיבוח והפיתוח. אשר דורש זמן רב, אמצעים יקרים ולא תמיד מוצא את תמיכתם הכספית של המוסדות הרלבנטיים לכך. ניגודים אלה הם מבין הגורמים העיקריים ביותר אשר גורמים לעיכובים ולהשהיית תורת המאורגנים והצלחתם המלאה בכך. ניסוחם של חוקים ברורים בתחום זה, ומתוך הכרה בהיקף ובחשיבותו של התהליך, היא המשימה שעומדת בפנינו.

את הצלחת האיקלום על ידי רבייה, הבאה לבסס את התיאוריה הפיטוסוציולוגית, ואת השלבים השונים בהם אנו עוסקים בספר זה, נתאר בהמשך. עיקרי התיאוריה הפיטוסוציולוגית הם שלוש הנחות יסוד:

1. הסביבה היא המעוררת את החיים, צורתם ואופיים ובה הם תלויים.
2. בנוסף לסגולות אחרות של צמחים, קיימת בהם תכונה של ״יכולת התאמה״, יכולת להתאים עצמם למסגרות המשתנות של הסביבה, תוך גרימת שינויים בפיזיולוגיה ומבנה הצמח.
3. הסביבה היא המבררת מתוך אוכלוסיות פרטים, את אלה המחוננים בסגולות גדולה יותר — כלומר, פרטים בהם, בדומה למשחק, ידנו בערק רק כך — הולך ומשתנה המבנה המורשתי הפיזיולוגי, האנטומי ותקופת הפעילות הפיזיולוגית, עד שהם מצליחים בתנאים חדשים.

על יסוד נסיונו המעשי העצום נוטה גינדל (עמ׳ 56 שם) להגביל חשיבותו המכרעת של האנאלוג האקלימי (״דמיון אקלימי״) למינים אשר אין להם סגולת היפר־פוליאסטית. לדעת גינדל — את תחומי גמישותו של מין צמחים מסויים יש להגדיר לאחר נסיונות ועי״ן פיתוח שיטות מתאימות של עיבוד וברירה, תוך תהליך האימוץ״.

אין ספק, כי גישה זו תרמה רבות להצלחת עבודתו של גינדל, אולם אין היא מתחשבת די במורכבות וגמישות הצמיחה של המכלול התורשתי של כל יצור־חי. כאשר מדובר על גמישות מין צמח, חייבים להתחשב בכך, שמושג המין הוא בסופו של דבר מושג מופשט — במציאות קיימת אוכלוסיה של פרטים המקיימים ביניהם יחסים מורכבים ואפילו עצם המושג ״מיני צמחים״ לעתים שנוי במחלוקת. רק במינים מעטים אין אוכלוסייה מין כוללת יחידות משנה — כפי שהוכרז.

מחקרים מהשנים האחרונות, תוך שימוש בשיטות מחקר חדישות שואף לגבי מינים ברורים — אוכלוסיות מורכבות מיוחדות ודויות רבות משנה׳ גנטיות כמו למשל, עם הקריפטופריה היפנית. ביער של מין זה נמצא, כי אין הפריה חדשה בין כל הפרטים, אלא מצב בו ״זרימת הגנים״ (Gene Flow) מוגבלת לאוכלוסיות־מישנה והגדלות זה מזה מבחינה גנטית, למרות דמיון חיצוני ומציאותן באותו יער! יעד שניתן לצפות ממנו להתנהגות דומה.

21

מכאן שהפוטוסינתזה אינה מספיקה לו — ביאור התופעות בהן אנו נתקלים. המכלול התורשתי מורכב יותר, והצלחת האיקלום אינה תלויה בסגולה בודדת, אלא במערכת שלמה של גורמים המצויים בשיווי משקל דינאמי וכדי להצליח, עלינו להבין היטב את יחסי הגומלין בין הגורמים במערכת. חשיבות הנושא, על כן, תהליך, בו באופן מכוון, ולעתים תוך מאמצים רבים, מצרפים תכונות לשלמות חדשה, שלמות שלא רק תעמוד בתנאים החדשים, אלא גם תענה על ציפיות שונות.

מבחינה כלכלית חייבים בכל מקרה לבחון את שיעור המאמץ שיש להקדיש לנושא.
להדגמת הדרך של צמח תרבות אחד ראה — הרקפת! (9. מ. אבישי, 1971).

עם זאת ניתן לסכם, כי סכל שמשצטרף נסיון, מתרבות חקרויות, כי שיעור ההצלחה בין איקלום הוא תוצאה ישירה של המאמץ המושקע, שהוא, במקרים מסוימים, מוגבל ובאחרים עצום, וקובע הוא תכונות לנסות, תכונות ללמוד לקחים ולא להתייאש. אין דבר מאלף יותר מאשר בדיקת מספר מינים שכבר ״נקלטו״ בארץ (מ. אבישי, 1968, 1970, 1972), על רקע מולדתם והתנאים בהם הם חיים ב״ביתם״.

מיגבלות האיקלום

האיקלום הוא מאמץ מורכב ומסובך. בארץ העסיק אנשים רבים ואף זכה להצלחות, אולם דווקא אלה חייבות ללמדנו מיגבלותיו:
— האיקלום הוא תהליך הדורש זמן.
— הוא דורש נכונות להשקיע עמל רב שרק לעתים זוכה בתמורה.

ס פ ר ו ת

לפי סדר איזכור במאמר:

1. מ. אבישי (1972) גיאובוטניקה שימושית; גרינוף כרך כ״ז, עמ׳ 204 — 210.
2. Wareing, P.F. — Phillips, I.D.J. (1970) The Control of Growth and Differentiation in Plants.
3. Leopold, A.C. (1964) Plant Growth and Development.
4. Fischer, H.H. (1969) Plant Introduction in the United States, Plant Introduction Newsletter; 22 : 13—22.
5. Leppik, E.E. (1970) Gene Centers of Plants as Sources of Disease Resistance, An. Rev. Phytopathologie 8 : 344.
6. י. גינדל (1956) אימוץ צמחים.
7. Sakai, K.I. (1971) Genetic Differentiation in a Natural Population of Forest Tree Species, Sabrao Newsletter, 3 : 71–72.
8. מ. אבישי (1973) בעיות ואתגרים בגידול חומר צמחי לעיצוב נוף וגנוף. כרך כ״ט, עמ׳ 4 — 9.
9. מ. אבישי (1971) הרקפת ממזרח בר לצמח תרבות. שם, כרך כ״ז, עמ׳ 433 — 436.
10. מ. אבישי (1968) כמה מחסומים בגינוי באוניברסיטה העברית. שם, כרך כ״ז, עמ׳ 221 — 226.
11. מ. אבישי (1968) גני האוניברסיטה ובעיותיהם. שם, כרך כ״ב 544 — 547.
12. מ. אבישי (1970) עצים ושיחים של גנינו בבית גידולם הטבעי. שם, כרך כ״ז, עמ׳ 530 — 534.
13. מ. אבישי (1972) הסיפור מאחורי העץ. שם, כרך כ״ז, עמ׳ 599 — 601.

לחוות־הנוי לחגה

לרות בנימין ולעובדים

שפע ברכות

מחלקת הגנים והנטיעות

עיריית נתניה

22

 

פרופ׳/ח׳ זאב נאווה, הפקולטה להנדסה חקלאית, קרית הטכניון

תרומת חוות־הנוי לאיקלום צמחים לטיפוח הנוף הפתוח בישראל

 

יובלה ה־25 של חוות־הנוי מעניק לי הזדמנות טובה לסקור בקצרה את תרומתה החשובה של חווה זו לקידום עבודתנו בבירור צמחיינו וביסוי למטרות ייצוב ביולוגי והגרסת צומח, לטיפוח נוף צירי הכבישים ולשיקום נופים ים־תיכוניים תרוסים, ולהביע למנהלה רות בנימין את תודתנו העמוקה על כך.

לא אגזים אם אומר, שהיחידה לאקולוגיה הקולטת של הנוף, הפועלת במסגרת הפקולטה להנדסה חקלאית בטכניון, הפכה במידה רבה למנהיגה הנסיונית של חוות־הנוי. לא רק תודות לאפשרות של קבלת חומר מבטיח, אשר נבחן תחילה ב־ חוות־הנוי, אלא גם תודות לשיתופה הפעיל וה־ מועיל של רות בעבודתנו, ובמסירת הידע והנסיון הרב שצברה בכל הנוגע לאיקלום צמחי נוי וגני נוי, וביכולתה להתאים עצמה לתנאים האקלימיים הקשים והתחרותיים הרבה יותר. בהם אנו נאלצים לקלוט ולגדל צמחים אלה.

שיתוף העבודה הפורה בינינו התחיל עוד בראשית עבודתנו ב־1966, כאשר ביררנו צמחי כיסוי עשבוניים לריפוא דרכים. אולם הוא גבר בשנים האחרונות, כאשר התרכזנו, בעיקר, בצמחים מעוצים.

עבודת האיקלום והבירור שלנו מתחלקת לשני שלבים: השלב הראשון, בחנאי שדה נוחים במשתלת חוות־הנוי — עד לשנה האחרונה בחווה המכניות האזורית של משרד החקלאות אשר הרשתה לנו עזרה רבה — ומאז 1973 גם בחוות הטכניון. בשלב זה אנו משתדלים, במידה שהאמצעים המצומצמים העומדים לרשותנו מאפשרים זאת, לבחון חומר צמחי רב ככל האפשר בתנאי בשל מתחילים, וללמוד את התכונות הביולוגיות, הקישוטיות וההנדסיות של המינים והזנים השונים ולהשתמש בזרעים ובחומר ריבוי סטיבי של המינים המבטיחים ביותר להמשך הניסוי. בשלב השני אנו בוחנים צמחים אלה בבתי־גידול האופייניים בהם הם יצטרכו להתקיים, במינימום של טיפול ואחזקה.

בין השנים 1969 ו־1972 בחרנו כ־70 מינים של שיחים בתנאי משתלה אחידה עם כ־20 פרטים מכל מין (עבודה זו נעשתה בחלקה כי עבודת גמר לתואר מגיסטר של מאיר גדית, המשמש היום כאחראי לפיתוח צירי הכבישים מטעם מע״צ). מתוכם קיבלנו 23 מינים מחוננים — היו 14 מינים — בעיקר שיחי קססא — קיבלנו מהמכון לחקר הנגב בבאר שבע ואת היתר אספנו מבין שיחי־הבר בארץ או הבאנו מקליפורניה.

מאז הועברו אלינו עוד 33 מינים נוספים, אשר הצטיינו בחוות־הנוי ונראו לפי דעתה של רות, כראויים גם לבחינה בתנאים קשים יותר. חלק גדול מחומר זה נמצא גם בחוות־הנוי, חלקם עוד עדיין בשלבי הבחינה הראשונים, ומינים אחרים המשמשים זה מכבר כצמחיינו מוכרים בגנים, בתנאי השקייה וטיפול מקובלים.

23

מאז חורף 1971/70 התחלנו להרציף את המינים המבטיחים ביותר למבחני איקלום בבתי־ 

הגידול הקשים, עבורם הם מיועדים. לשם כך הקמנו בעזרתה של הק.ק.ל. חלקות איקלום בנות כמה דונם. בתנאי שתילה ואחזקה של יערות אורנים, במדרונות טרשיים וגיריים ביער ״אחיהוד״ ולפני שנה גם בגלבוע ובשפך גירני ליד הכפר מכר.

בקיץ 1971 ביצענו שיקום נסיוני במחלולי המחצבה הנטושה של ״נשר״, בשיתוף עם האגף לשיפור הקרקע. בו השתמשנו בחלק ממינים אלה וכן ביצענו, באביב אשתקד, שתילה נסיונית לייצוב צמחי של מדרונות תלולים במרשב ״שפר״. גידלנו כמה אלפי שתילים ממינים אלה עבור מע״צ לייצוב ולטיפוח נוף צירי כבישים בקנה מידה נרחב.

כיוון שאנו עוסקים בחומר רבי־שנתי, אשר צריך להוכיח את התמדתו בתנאים קשים וביטיפול גנני מינימלי, מוקדם עדיין להוציא משפט על מידת הצלחתם של המינים השונים. אולם כבר בשלב זה ניתן להצביע על מספר מינים מבין צמחי הנוי והכיסוי שקיבלנו מחוות־הנוי, הבולטים בהתפתחותם כמבטיחים ביותר. דבר זה נכון במיוחד לגבי יער ״אחיהוד״, שם נשתלו 55 מינים כבר לפני שלש שנים ומחזוקים — כמו יערות האורנים — ללא השקייה. על־ידי דורית אביביים בלבד.

בין שיחי הנוי בולטים: כסית סטורט וכסיה רבת־פרחים, חבושית לבידה וחבושית מרגשת, וייסמין.

בין צמחי הכיסוי הנמוכים יותר, בעלי תכונות קישוטיות רצויות, בולטים: סיני הרוסמרין והרפראי״קוקוף ושרוע, ותאובזין הרופאי.

כמו כן בולטים שיחי מרע בעלי תכונות ארגנומטליות רצויות, אותם קיבלנו ממכון לחקר הנגב, מלוח הסביבות, מלוח מעורב ואספסת שיחנית.

גם בין המינים החדשים שקיבלנו מחוות הנוי והנמצאים עדיין בשלבי הבחינה המוקדמים יותר, יש מספר מינים בולטים של צמחי כיסוי ושיחים גבוהים יותר.

אנו מתכננים עתה הקמת גן איקלום רחב יותר בחוות הטכניון, אשר ישמש גם ל־ מטרות הוראה והדגמה ואנו בטוחים ששיתוף הפעולה הפורה בינינו ובין חוות־הנוי יימשך גם בעתיד, כך שיחד נוכל לתרום עוד רבות לטיפוח הנוף הפתוח ולשיקום בתי־גידול תרוסים בארצנו.
◆

כסיית סטורט (Cassia sturtii)

 

 

הצליחה בכל מקום ובכל התנאים —
גם כמייצבת חול נודד.

24

 

 

 

 

 

 

 

יצחק יפה, שרד החקלאות

חוות־הנוי ואיקלום צמחי־גן לגננות

מי מאתנו הגננים לא עסק אי־פעם באינטרודוקציה? זה לא היה תמיד בבחינה מקצועית. ססק חדש נולד לגננות בישראל, אבל היו אלה מאמצים וניסויים נלהבים. ססק מקצועיים, ססק חובבנים. לאקלם צמחים שטרם גדלו במקום. אבל מצויים היו בארצות־חוץ או בגנים מרוחקים.

הסקרנות לחדש, לבלתי מוכר, לרחוק, לאקזוטי, המריצה ועדיין מריצה אותנו היום, לא להסתפק בצמח חדש ומעניין אי־שם, אלא דוקא לגדל אותו בגננו! כוח המשיכה, שבעבר היה לא פעם אל היפה או אל המיוחד, הופנה במשך הזמן גם אל הסגולות הפונקציונאליות של הצמחים.

בהיותי גנן חדש, נהגתי לזרוע את כל הזרעים העונתיים והרב־שנתיים, שאת זרעיהם הצלחתי לגלות בחנויות הזרעים. בדרך זו למדתי להכיר את פרחי הגרדניה, דיגיטאליס, ונידיום, (באיזה קורס או בית־ספר לומדים לזרוע את כל הפרחים אודותיהם?). ואשר לאיקלום: זרעים שקיבלתי מציילי הרחוקה בשם Pseudotsuga douglasii, אחד מהם נבט. אחרי ציפיה ממושכת, כעץ אורן בלתי מזוהה עד היום!

חוויות מעין אלו לא היו נדירות. חקלאים וגננים רבים, חובבים ובעלי מקצוע, בוטנאים ושתלנים, הביאו — לעיתים הבריחו — בדרכים שונות ומזורזות חומר צמחי רב ומגוון ביותר, מה שהתאקלם ונפרץ בגנים. העשיר בהתמדה את צמחיית הגן שלנו במאות רבות של סוגים ומינים.

למרות זכויותיה הבלוטות של חוות־הגן במלאכה זו, טעות היא לחשוב שאת המשימה ביצעה החווה בלבד. חלקה באיקלום צמחים חדשים רב ביותר. אולם כפי שהיא לא פתחה בעבודה זאת, גם היום היא אינה היחידה העוסקת בה. מחשש להשמיט, בשגגה, בעלי־זכות רבים שהכניסו לגננו צמחים חדשים, אני נמנע מלנסות לקרוא בשמם. רק אזכיר מספר מוסדות וגורמים ציבוריים, שידם היתה באיקלום. אולי בראש הרשימה נציין את הגנים הבוטניים הקיימים. כן את גן האיקלום במכון וולקני ברחובות, מחלקות הגנים בעיריות, משתלות אחדות, המכון לחקר הנגב ועוד... וסליחה עם אלה שלא פגיתי.

היו גם בעלי אינטרודוקציות" קנאים, שהגנו בעוז על זכותם בהבאת צמח זה או אחר. אולי נמנות ברשימת האינטרודוקציות של החווה לא מעטות, שהחווה לא טיפסה להן אומנת ראשונה, אלא הן הגיעו אליה מיד שנייה.

אולם, דווקא בזאת חשיבותה המיוחדת של החווה: היא קיבלה על עצמה לא רק לעשות איקלום לצמחים קלוסי בתחומיה, אלא גם להחזיר באמצעות גננים צמחים נדירים בעלי חשיבות לגננות, שלא היו מצויים במשתלות. אביא שתי דוגמאות:

אחת — הפצת שתילים של עץ הצימוקים היפני" (Hovenia dulcis), עץ נשיר חדש, נאה וסובב פרי אכיל, שנוטע לראשונה בקיבוץ דן והתפתח בקצב מהיר למדי. עתה, כעבור מספר שנים, בטרם נוסה בחווה, מפיצה החווה מאות שתילים של עץ זה, שבינתיים מצא את דרכו, כמובן, גם אל נקודות תצפית לאיקלום.

עץ אחר — אלון אנגלי Quercus robur fastigiata שתובא לראשונה לגן הבוטני באוני־

25

ברסיטת ירושלים. נוסה בהצלחה מרובה במקומות מספר. חוות־הגן העריכה את חשיבותו של עץ זה, הגבישה מאות זרעים שהובאו מחו״ל, ועתה ניתן לרכוש שתילים במקום.

אין דומה לחוות־הגן כמכשיר להפצת שתילים של צמחים חדשים, וזאת גם בגלל הקשרים האמיצים שהיא מקיימת עם ציבור הגננים בכל הארץ.

כיתוב התמונה:

עץ הצימוקים היפני (Hovenia dulcis) בקיבוץ דן.

למטה: העלווה מקרוב.
הזרעים הובאו לדן מאפריקה־הדרומית.

 

מאות הצמחים שאוקלמו לראשונה בחווה, מעידים על המאמצים שהושקעו בנושא זה ע״י אנשיה וכל הקשורים בעבודה זו. פוטנציאל האיקלום של החווה נוצל בהתאם לאמצעיה הפונקציונליים והכספיים, עליהם חלו כמובן, מיגבלות אובייקטיביות רבות. אולם, למרבה הצער, גם לא נוצלו במידה מסיימה פירות עבודת האיקלום על ידי אותם הגורמים, שבאופן טבעי מהווים את המשך הזרוע המבצעת המביאה להפצת כל הצמחים הראויים בגנים: אלה משתלות צמחי־הנוי ואדריכלי־הנוף, שהם הקובעים למעשה את צמחיית הגנים בהיקף רחב. חוסר העניין המספיק בנושא מצד אחד או משני הגורמים גם יחד, הביא ל״מעגל סגור״ אליו חודרים רק באיטיות אותם הצמחים החדשים המומלצים והראויים להפצה.

שרשרת תהליכי הגידול בחוות־הגן — מהי מבטה, דרך סוכת־הצל, המשתלה הפתוחה, גידול הצמח בשטח הפתוח ועד להפצתו מחוץ לגבולות החווה — מרפת־תילון ועד למרחבי הערבה — שרשרת זו לא תהיה שלמה, אם לא יתלוו אליה דווקא הלוויתיה האחרונות במעקב שוטף ומפורט. לדעתי, חייב מעקב זה להיות חלק בלתי נפרד מעבודת החווה, מה גם שהיום היא שייכת למסגרת מינהל המחקר החקלאי. טרם נערכו תצפיות פינולוגיות, בנוסף למעקב כללי, על התפתחות הצמחים בכל איזור וקביעת תנאי הגידול האלמנטריים.

מטרת האיקלום בשלביה המאוחרים היא להגיע לסיווג צמחים, חדשים כוותיקים, על פי קריטריונים מוגדרים. סיווג זה ממילא יביא לדיפרנציאציה אופיינית יותר של צמחי־הנוי ולחלוקה אזורית מודגשת.

הכוונת האינטרודוקציה

לאור פוטנציאל האיקלום הבלתי מוגבל למעשה בארצנו, נודעת חשיבות מיוחדת לבחירת חומר האיקלום. על אף הוועדות שפעלו בעבר, לא נקבעו עד היום ״מגמות־איקלום״ ברורות המבוססות על צורכי הגננות בישראל, למספר

26

גורמי האיקלום הקיימים היום: האוניברסיטה בירושלים — לצורך גן בוטאני, המכון לחקר הנגב — לשימוש בצמחים (לא תמיד גננות) בתנאים קיצוניים, הגדת הצומח ועוד, מצד רמת חוות־הגן המיועדת לגני־נוי ותפקידה קודם־כל, לספק את צורכיהם המגוונים. יש צורך לתאם את תוכניות האיקלום של הגורמים השונים, כדי למנוע כפילויות ולאפשר שיתוף פעולה הדדי ביניהם.

אנסה לשרטט בקיצור מהם צורכי הגננות, עליהם עשוי האיקלום לענות במידה מכרעת:

1. הכנסת סוגים ומינים חדשים של עצים, להעשרת המבחר המצומצם הקיים ובהלקם — להחלפת העצים הנמצאים במצב של התנוונות וכלייה.
2. הגדלת מבחר העצים המסוגלים לעמוד בתנאים של חוף הים־התיכון.
3. עצים בעלי צימוח נמוך, מתחת לקווי־חשמל.
4. עצים בעלי היקף צמרת מוגבל, למטרת נטיעה בקירבת בתים וברחובות צרים.
5. שיחים ובני־שיח עד גובה של 100 ס״מ בקירוב, אשר מחסורם מורגש ביותר משך תקופה ארוכה.
6. צמחי־כיסוי מעוצים ועשבוניים, ירוקי־עד וצופופי־נוף, חסכוניים בצריכת מים, שאינם דורשים גיזומים תכופים.
   כל אלה למטרה של מילוי שטחים, לכיסוי מדרונות, לדיכוי עשבי־בר רבי־שנתיים בכל צורת שימוש וכן כצמחים אלטרנטיביים (חלקיים) למדשאות.
7. צמחים נמוכים למניעת סחף, לדישוא תצלות ודרכי מים.
8. צמחים עמידים להשקייה במים המכילים כמות גדולה של מלחים.
9. העשרת מבחר הסוגים והמינים של עשבי־מדשאה, בעלי צריכת מים לא גבוהה מהנפוצים היום. עשבים שעשויים לשמש גם בתערובות דשא, ובהלקם בשיטת הזריעה, במיוחד באזורים הקרירים יותר

1. צמחים בעלי ערך דיקורטיבי מיוחד — בפריחה או גוני העלים ו/או פירות קישוטיים. וכן איקלום צמחים בעלי חוות סחויות מיוחדות.
   זוהי פרוגרמה מקיפה למדי בשביל החווה. לאור הישגיה במשך חצי יובל, ובתקופת שינוי שונה מיחסי היום, מותר להביע משאלות אלו. היום, יותר מאשר אי־פעם בעבר, אנו רשאים לראות בחווה מכשיר בעל כושר ויכולת לבצע משימות, שבעבר לא היתה מסוגלת לבצען.
   ברגע חגיגי נעים לעסוק בזכרונות, טוב לציין הישגים, אבל חשוב מאלה — להתוות תוכנית עבודה. אולי יש בזאת סימן של מתן הוקרה עניינית ביותר.

כיתוב התמונה:

פלטופורום מסופק (Peltophorum dubium)

בן 13 בחוות־הגן. אחת האינטרודוקציות המוצלחות. פריחה צהובה עשירה.

 

 

 

 

 

 

 

 

למטה: שתיל בן שנתיים בגבעת־ברנר

27

 

 

 

 

מבין צמחים חדשים שהוכיחו את עצמם בחוות הנוי

 

קלוטמנוס שעיר (Calothamnus villosus) ממשפחת ההדסיים, בן 10.
משמאל — מראה השיח; מימין — מראה העלווה מקרוב. הפריחה דומה לקליסטמון, אך יפה יותר.

למטה משמאל: אלון אנגלי Quercus robur var. fastigiata 4 שנים לאחר הנטיעה ברחובות.
מימין: תוספת הצמיחה בענף בודד. 1. מקום פריצת הצמיחה, עם הליבלוב, בחודש מרס השנה.
2. מקום הפריצה השניה בחודש יוני. תוספת צמיחה תוך שלושה חודשים — 39 ס״מ. עד זה
הינו בעל צמיחה איטית במולדתו ואילו כאן הוא הפך למהיר־צמיחה. ראה הסבר בע׳ 537.

28

דוד גלעד, שירות ההדרכה והמקצוע, משרד החקלאות

הורד בישראל

לחויותינו — עריסת האינטרודוקציה של זני הוורדים, המקום בו הונח היסוד לפיתוח ולביסוס גידול הוורדים כענף יצוא מבוסס. לרוות ולצוות המסור, לאתגרים ומשימות חדשות — מוקדשת רשימה זו.

בארץ־ישראל גידלו ורדים בכל הימים והימים. וורדים גודלו בגנים, במנזרים ובכפרים, ושימשו כגדרות לפרדסים ומטעים. לנוי, לשימוש רפואי, לבושם ואף למאכל ומשקה.
מסחררת לתעשיית הבשם במרפובות יהודה, אך עיקר השטח ניטע בגליל במטובה יסוד־המעלה, אשר ב־1890 נטעו בה כ־400 דונם ורדים. את שמן הוורדים החלו להפיק בעזרת האלמביקים* ובמשך 8 שנים המשיכו בזיקוק שמן הוורדים. ברם, הגידול והייצור בתנאי הארץ לא הוכיחו את עצמם, ובשנת 1905 נסגר בית־הזיקוק. לאחר ואת חוסלו המטעים בהדרגה.

במשך מאות שנים גידלו הערבים בארץ־ ישראל וורדים בסביבות ירושלים ובית־לחם לשם ייצור מי־וורדים. במשך השנים הכניסו תושבי הארץ מינים חדשים ממצרים, סוריה והלבנון. הטיפול באותם ימים היה פרימיטיבי.
קצת לפני מלחמת העולם הראשונה ולאחריה, החלו חקלאי הארץ להעריך את מקומו של הוורד כפרח וכצמח־נוי — באותו זמן החלו המטפלים הגרמנים לפטור שתילים מיבוא חו"ל וכן גידלו שטחי ורדים למסחר.

גם המנזרים השונים בארץ הביאו זני ורדים מארצות מוצאם כאיטליה, צרפת, גרמניה, הולנד ואנגליה. מוורדים אלה, נוסף לקישוט בחצרותיהם לה, הכינו גם כמויות ניכרות של סקוורידים, מי־ ורדים ומשחות, ששימשו לטבילת התינוקות, לרחיצת עיליו־הרגלי, לשיטוף המזבחות במקומות הקדושים וכיו"ב.
מאז 1920 כבר רבים המגדלים העבריים העוסקים בגידול, הן לריבוי והן לקטיף מסחרי, בכל חלקי הארץ.

בין השנים 1860-1855, עם עלייתם והתייש־ בותם של הגרמנים בני־ההיכל (הטמפלרים) ביפו, ירושלים ובמושבות הגרמניות, החל מפעלם הנסיוני. למעשה קדמו להם בסוג גידולים זה החלוצים מראשוני המושבות. גם הם הביאו מגרמניה ורדים מזנים שונים, שנחשבו כחדישים בתקופה ההיא, מורכבים בעיקר על ורידים של כנת ורד הכלב (.R. canina), וכן החדירו את הגידול המסחרי של ורדים לקטיף.
באותה תקופה, עיקר הריבוי נעשה על כנת Rosa canina מיבוא אירופאי. רק בשנת 1928 החל גידול מקומי של ורדים מורכבים ושימוש בכנת R. indica major, אשר קודם לכן גידלוה בגנים כגדר חיה. יש הסבורים, שהוכנסה ארצה על ידי עולה מצפון הודו, שם שימשה ככנה מסחרית. או שהוכנסה ארצה מדרום־צרפת, על־ידי מתיישב במושבות הברון, וכן השתמשו בהן לגידול וורדים בארץ ריחניות. סברות שונות, אך עד למאה האחרונה גידלו את הוורדים בלתי מורכבים.

עם התפתחות ההתיישבות היהודית המחודשת בשנים 1914-1875 וביסוס המושבות הראשונות פתח־תקוה, ראשון־לציון, זכרון־יעקב, ועקרון וראש־פינה. החלו אף המתיישבים היהודים לגלות עניין בגידול. הברון אדמונד דה רוטשילד, הוא "הנדיב" הידוע, מצא עניין בגידול וורדים לתעשייה בארץ. הרוזן דה-קאנון מחיפה יזם והחל בריבויים במשתלות בראש־פינה.
בייעוץ מומחים מצרפת החלה נטיעת ורדים מסחרית.
כמות הפרחים והשתילים שנמכרו בארץ בימים ההם הגיעה לכמה אלפי יחידות בשנה. אמנם בתקופת המנדט הבריטי חלה עלייה בצריכה וביצור, אך מפנה מהותי ורציני בגידול חל רק לאחר קום המדינה וגידול האוכלוסיה. שטח גידולי וורדים הורחב והביקוש לפרח ולשתיל גדל תוך שנות דור.

• שיטת זיקוק המבוססת על אידוי ואח"כ צינון מהיר.

29

השבחת שיטות הגידול. בשנת 1949 היה השטח הכולל של ורדים למסחר כ־67 דונם ועסקו בגידול כ־37 מגדלים. רק לשני מגדלים היה שטח של 10 דונם. לכל האחרים היו חלקות־גידול קטנות של כשני דונמים למגדל. כל השטחים היו מורכבים על R. indica major ובסך הכל גידלו כ־50,000 שיח בשטחים פתוחים. היבול הכללי שנקטף ושוק הגיע לכ־500,000 פרח בשנה.

הזנים העיקריים היו:

President Herbert Hoover 60%
Kurt Scholz 30%
Comtess Vandal וזנים אחרים. 10%

עשר שנים לאחר זאת, ב־1959, התרחב גידול הוורדים לקטיף. השטח הכללי בארץ הגיע ל־200 דונם ועסקו בו כ־48 מגדלים. גם צפיפות הנטיעה בשטחים גדלה, ובמקום 800 שיח לדונם בשנת 1948 גידלו כבר כ־2,000—2,500 שיח לדונם. בתקופה זו החלו הגישושים הראשונים ליצוא ורדים לאירופה, אך מחמת הפיצול הרב בשטחי הגידול וחוסר הנסיון באריזה ומישלוח לא התפתח היצוא.

רק בשנת 1964 חלה תנופה חדשה בגידול שתילים במשתלות, כן הורחבו שטחי הגידול לקטיף והחלו לפתח גידול במחציתה משורי פרים. בשנה זו הוחל ביצוא יהודי ורדים מורכבים כעין רדומה.
כיום קיימים כ־1500 דונם בתיצמיחה מחוממים. היצוא לאירופה בחורף האחרון הסתכם בכ־100,000,000 פרח.
ייצור השתילים במשתלות — כשני מיליון שתיל, גם בשביל הגנים. מבחר הזנים כיום מגוון; משתלות מציעות כ־150 זנים שונים מכל קבוצת הוורד ולאחרונה ניטעים מדי שנה בארץ כ־120,000 שתיל לנוי ולגננות.

הנה כי־כן הגיע ענף הוורדים בארץ להתבססות. כיום עוסקים בו יותר מ־550 מגדלים, ולמעלה מ־3000 משפחות מתקיימות ומתבססות מגידול זה. (ראה טבלה מצורפת).

ריבוי

עד לשנת 1925, לערך, לא נעשה כל ריבוי מסחרי של ורדים בארץ והשתילים לתצרוכת השוק המקומי הובאו בעיקר מגרמניה. צרפת ובלגיה. היבוא השנתי והנטיעה הסתכמו באותן בדרום־צרפת ובריביירה האיטלקית גידלו שנים בכ־10,000 שתיל לשנה. שתילי היבוא היו שתילים על Rosa odorata (var. indica major). מורכבים על R. canina והתפתחותם היתה איטית. לא ידוע כיצד הגיעה כנה זו לראשונה ארצה. אך ותוך מספר שנים התננו. מסתבר שבעקבות הכנסתה לריבוי במשתלות.

30

 

ייצור הוורדים בישראל בשנים 1960–1974

שתילים — Plants		פרחים — Flowers		שנה
ליצוא<br>export	לשיווק מקומי<br>local market	ליצוא<br>export	לשיווק מקומי<br>local market
---	---	---	---	---
—	100.000	3.000	3.000.000	1961–1960
—	100.000	12.000	3.000.000	1962–1961
12.000	200.000	150.000	4.000.000	1963–1962
25.000	500.000	250.000	5.000.000	1964–1963
300.000	700.000	750.000	6.000.000	1965–1964
140.000	1.500.000	2.000.000	9.000.000	1966–1965
220.000	1.500.000	5.000.000	10.000.000	1967–1966
200.000	1.500.000	8.000.000	10.000.000	1968–1967
300.000	1.500.000	18.000.000	11.000.000	1969–1968
330.000	2.000.000	32.000.000	14.000.000	1971–1970
200.000	2.100.000	72.000.000	15.000.000	1972–1971
50.000	2.300.000	93.000.000	15.500.000	1973–1972

 

סמוך לשנת 1928, הוכיחה את התאמתה לתנאי הגידול והאקלים, ובעיקר ברציפות גידולה בי חודשי החורף, וכן בעיצומו של חום הקיץ. תכונה זו חסרה לכנות אירופאיות אחרות, שלא הסתגלו לתנאים אלה.

עד תחילת שנות הארבעים נעשה ייצור שתילי הוורדים בהיקף מצומצם וב־1945 כבר יוצרו בארץ כ־40,000 שתיל. באותה שנה כבר פורסמה רשימה של יותר מ־40 זני ורדים שהוצעו למכירה במשתלות. בשנת 1949 קויימה בתל־אביב התערוכה הראשונה המוקדשת לוורדים בלבד, ובקטלוג שפורסם לקראת המאורע, פורסמה רשימה של 45 זני כלאיים, 16 זני פוליאנתה ו־10 זני מטפסים. בשנה זו הגיע ייצור המשתלות בארץ ל־48,000 שתיל ב־48 משתלות, אשר בחלקן ייצרו את השתילים לצורך נטיעה מטעי־קיטוף.

בחוות הנוי

ב־1955 כבר יוצרו בארץ כ־75,000 שתיל ובקטלוג שפורסם פורטו 152 זני כלאי־תה, 48 זני פוליריבנטה, 22 זני פוליאנתה, 9 זני ורדים גנניים, 48 זני מטפסים וכ־20 מינים ושיחים ב־3 סוגים. אוסף מגוון זה הובא ארצה בעידוד משרד החקלאות ונשתל בחוות־נוי, כבסיס והתחלה לאינטרודוקציה מסודרת.

ב־1957 כבר הגיע הייצור לתצרוכת המקומית ל־100,000 שתילים. כמות שתילים זו היתה זאת ראשונה מהמעבר משיטת הריבוי שהייתה מקובלת בארץ,  נוי של שתילת ייחורים בחורף והרכבתן באביב — לריבוי ייחורים בסוף הקיץ והרכבתן בסתיו של אותה שנה. נסיון ראשון לשיטת ריבוי זו נעשה ב־1956 בחוות והשיטה שופרה ומקובלת כיום.

נסיונות להחדרת כנות נוספות כגון: Ragged Robin, Dr. Huey, Manetii, Canina מארה״ב, ו־Pfenders ו־Multiflora מאירופה, נכשלו. וגם כיום נחשבת ה־Rosa odorata (indica major) ככנה המתאימה. כן חלו שיפורים בייעול עבודת חיתוך הייחורים וההרכבה.

בשנת 1961 החלו גישושים ראשונים לאפשרויות יצוא שתילי ורדים מהארץ לאירופה (משלוחים קטנים של יצוא שתילים ללבנון, מצרים וקפריסין נעשו לפני הקמת המדינה), ובשנת 1963 נעשה נסיון ראשון של יצוא ייחורים מושרשים מורכבים בעין רדומה להולנד לשם נטיעה בבתי־צמיחה לגידול מסחרי לקטיף. כיום מייצרים בארץ כ־2,000,000 שתילי ורדים המשווקים הן בשתילים מעוצבים והן כייחורים מושרשים מורכבים בעין רדומה. כן קיים יצוא מסחרי על כ־200,000 שתילים לאירופה.

הרוצה ללמוד את הסיפור המלא על התפתחות הוורד בארץ, יוכל למצוא אותו בחוברת "תולדות הוורד בארץ־ישראל" מאת אסף גור. ✦

Ragged Robin

ראגד רובין, ורד בעל פריחה
שופעת, משמש בחו"ל ככנה, אך
בארץ הוכיח עצמו בעיקר באזו־
רים הפנימיים, החמים והיבשים,
של הארץ.

 

 

 

 

 

 

 

31

ברכות לחווה בחגה - למחצית יובלה של חוות הנוי 

הקמת חוות־הנוי הייתה בשבילי חוויה לא מקצועית בלבד, אלא אמצעי להגשמת החזון של ישראל יפה, ירוקה ופורחת כולה, במובן הפשוט הגשמי, היומיומי. לא חסכתי מאמצים פיזיים כדי לסייע לבנות ולפתח את החווה. בימים ההם... ימי "העריסה", לא עמדה לרשותי תחבורה נוחה. הייתי נוסעת באוטובוס של נתניה דרך כביש פתח תקווה (עדיין לא היה קיים כביש החוף), עד המשטרה בצומת בית ליד, ומשם הולכת ברגל בכביש חדרה, עולה למדרשה ומשם יורדת ל"תחנה" - כך קראנו אז לחווה. אגב, כשהתעוררה השאלה מה שם יינתן לתחנה, היו הצעות רבות. אני, למשל, הצעתי לקרוא לה "נויה", אך נתקבל השם "חוות-נוי". אמנם היו בלשנים שטענו ש"חווה" היא משק מעורב דווקא, אך משום מה נתקבל השם הזה.

שקדנו כולנו במרץ על הכנסת "אינטרודוקציות" (צמחים מיובאים) של סוגים, מינים וזנים של צמחי נוי, ורדים, בצלים, פקעות וצמחים חד-שנתיים ורב-שנתיים. חוות-הנוי, לדעתי, צריכה הייתה לשמש לא רק המפיץ הראשי, אלא להציף את הארץ באלפי-אלפים של שתילים לכל דורש, ולאו דווקא לגננים, כדי לשנות את "פרצוף" הגנים דאז. האם מילאה החווה תפקיד זה? ודאי. אך דומני, שרק בגנים ה"אריסטוקרטיים" של הקיבוצים, שהיו ערים לכך, חל שינוי ניכר. לא כן בגנים הציבוריים והפרטיים, שכמעט ואין רואים בהם צמחים בלתי-שגרתיים – הצמחייה נותרה כמעט כמו לפני שלושים שנה. מאות זני ורדים גידלנו בחווה. בוודאי קיימים עוד רבים מהם אי-פה אי-שם. בינתיים הופיעו זנים חדשים בעולם.

כל הצעה ל"אינטרודוקציות" הייתה מלווה בישיבות של ועדות, דיונים על תקציבים וכיוצא בזה. צפריר שלנו, צירקין דאז, שהיה אבי הרעיון להקמת החווה, ידע "למצוא כסף מתחת לבלטות". יכולנו אפוא להזמין הרבה מאוד, אך מובן שלא את כל מה שרצינו. כל ארגז עם צמחים שהגיע היה חג בשבילנו. כל צמח נרשם בכרטסת, ואני שקדתי על רישום תצפיות פנולוגיות. 

ואני שקדתי על רישום תצפיות פנולוגיות תכופות על התפתחותם וקליטתם של הצמחים, "העולים החדשים".

הנחנו גם יסוד לספרייה מקצועית. אני רוצה לקוות שהיא קיימת ומשתמשים בה.

חוות-נוי הייתה גם מרכז לימי עיון מקצועיים, הרצאות ותצוגות של סוגי צמחים חדשים. רבים-רבים היו באים ללמוד וליהנות מפעולות אלה. לאמיתו של דבר, יכולה אני להמשיך ולכתוב על החווה עוד הרבה-הרבה. איני אוהבת נוסטלגיה. אמר המשורר היינה: "עתים חדשות – ציפורים חדשות, ציפורים חדשות – זמירות חדשות". יש להניח שיפות הן גם הזמירות החדשות, כמו שהיו הישנות בזמנן...

לאה קרוא

ברכה אחת נוספת

לרות ולעובדי החווה!

כבר נאמר ואוּחל כה הרבה, שבאמת – ברכה נוספת אינה מעלה ואינה מורידה.
אף-על-פי-כן, כמי שידע והכיר את קשיי הבראשית, וכמי שליווה את התחנה, אפילו מרחוק, בחרדה, בדאגה ובשמחה לכל אורך השנים – אשתמש בברכה שמסופר עליה באגדה בצורה כל כך יפה וקולעת:

...כשהגיע הלך במדבר כחום היום לעץ תמר, שתה ממי הנחל הזורם לרגליו, אכל מפריו ונח בצילו. אמר: "תמר, תמר – במה אברכך? שיהיו פירותיך מתוקים? הרי הם מתוקים! שיהיה צִלְּךָ נאה? הרי הוא נאה ונעים! שיהיו רגליך טובלות בנחל זורם? הרי הן טובלות! – אלא מה? ברכתי לך, שכל יוצאי חלציך יהיו פירותיהם מתוקים, ויהי צִלם נאה, ונחל זורם לרגליהם..."

ותהי נא זאת גם ברכתי לכם: שתהיה עבודתכם – לגדל צמחים משובחים, המרעיפים צל ונועם בכל פינות ארצנו, ושיהיו משיבי-נפש לכל שוחרי נוף ועץ – כאותו מעיין שלרגלי התמר.

אמן, כן יהי רצון!

יעקב שור 

32

חוות־הנוי כמרכז לימודי אזורי - ברכות ותקווֹת עם מחצית יובלה

יוסף בן־ערב

מסכת ברכות

באמצעות העלים הנוצצים של שיחי הקסילוסמה (Xylosma) המקשטים את חדר האוכל של קיבוצי, ובאמצעות פרחי האלמון (Quisqualis) העליזים המטפסים על ביתי, ובאמצעות פריחת שיחי בוהינית גלפין (Bauhinia galpinii) שבגינתי – שולח אני ברכה לידידי ומורי דוד צפריר (צירקין), הוגה הרעיון של חוות־הנוי ומגשימו, איש הצמחים רב־הפעלים, מאז ימי משתלת עין־חרוד לפני עשרות בשנים ועד היום הזה, בשנות גבורותיו.

ריחם וליבלובם של עשרות ומאות צמחים קטנים וגדולים מטיפוחי החווה, בהר ובגיא, על שפת הים ובאדמות הנגב, יישאו את רגשות החברות הטובה וההוקרה לרות בנימין שלנו, "שעשתה זאת". היא זרעה, העתיקה והצמיחה בשנים שבהן רב היה המכשול מהסיוע. רק אוהבי עבודתם, המודעים לייעודם והמוכשרים למצות את הסיפוק מהיצירה, יכולים לעמוד בכל מה שהיא התנסתה.

כן יבוא על הברכה צוות העובדים הנאמן של החווה, שעשה בכל המלאכות – מזריעה ועד עישוב, מהשקיה ועד כיסוח.

לבסוף, נתברך גם אנחנו, ציבור הגננים בישראל, כי זכינו לראות את חוות-נוי במחצית יובלה, במסגרת הארגונית המבטיחה של המחלקה לגידול צמחי נוי ופרחים שבמינהל המחקר החקלאי בבית דגן, כשצוות אנשי מדע צעירים הצטרף בפועל לעבודה היומיומית.

הצמח "אלמון הודי" (Quisqualis indica) הוא אחת מתגליותיה של רות, שאיתרה אותו ליד בית עתיק בעכו. בזמנו, הצמח לא היה ידוע בשמו הנכון ואף לא היה נפוץ.

 

 

 

 

33

 

צרור משאלות

 

לא פעם הבעתי את השקפתי, כי חוות־הנוי חייבת להפוך לאחת מארבע או חמש הנקודות האזוריות המשמשות לא רק כתחנת איקלום, אלא גם כגורם פעיל במערכת החינוך המקצועי שלנו. אני משוכנע שהפוטנציאל הקיים במקום – מבחינת הצמחים, כלי הריבוי, הרזרבה הקרקעית (הקשורה למדרשת רופין), ובעיקר הצוות החדש והרענן – יאפשר לפתח את המקום ולקדם את החינוך המקצועי על הצד הטוב ביותר.

להלן אפרט מספר רעיונות שהייתי רוצה לראותם לובשים עור וגידים במסגרת החווה:

א) זיהוי צמחים, שילוט וכרטסת

הצמחים היוצאים ממסגרת בתי-הגידול או המשתלה לשטח חייבים להיות משולטים באופן משוכלל יותר ממה שקיים היום. לשם העברי והלועזי של הצמח (והמשפחה) יש להוסיף מספר זיהוי. במקום נוח לגישה, חייבת להיות כרטסת זמינה לכל מעוניין. בכל כרטיס ירוכז כל המידע בנוגע לצמח הנמצא בשטח (או במשתלה), ולנוחיות הקהל, הכרטסת תסודר לפי מספר זיהוי שיוביל את המחפש למטרתו, ולא לפי סדר אלפביתי (עברי או לועזי), שכן סדר כזה עלול להקשות על חלק מהמשתמשים.

ב) ספרייה שימושית

במקום קיים גרעין של ספרייה שמעולם לא הופעלה – על כל פנים, לא לטובת כלל המעוניינים. יש לפתח את הספרייה הזאת עד לדרגה שכל הבא למקום יוכל למצוא בה חומר נוסף על המידע שבכרטסת. כמובן שהספרייה מחייבת:

1. קטלוג מסודר. מקום שקט המאפשר עיון בתנאים הולמים.

ג) אולם ומדריך

עבור הכרטסת והספרייה גם יחד, יהיה צורך לבנות אולם מתאים ולהכשיר אדם להדרכת הקהל בשני תחומים קשורים אלה. באולם זה יוכלו להיות מוצגות גם תצוגות של חומר משומר (הֶרְבַּרְיוּם). 

באולם זה יוכלו להיות מוצגות גם תצוגות של חומר משומר (הרבריום - עשבייה), תצוגות מתחלפות של "הפורח היום בגן", ועוד דברים שונים מסוג זה.

ד) חלקות הדגמה

לאחר שצמחים עברו תקופת איקלום המאפשרת הוצאת מסקנות, יש לטעת אותם בחלקות גן המדגימות את השימוש הרצוי בהם. חלקות אלה חייבות להיות מתוכננות בתיאום עם אדריכל-גנים ואיש מקצוע, המסוגלים לבחון את יישום הצמחים מבחינה אמנותית ומבחינת האחזקה כאחד.

ה) קורסים, ימי השתלמות ועיון, סיורים

רצוי לקיים בחווה (בשיתוף עם המדרשה, שה"מ וארגון הגננים) קורסים קצרים וימי עיון בנושא ריבוי צמחים. לצורך זה חשוב להכין ציוד מיוחד (אולי נפרד מזה המשמש את העבודה היומיומית של החווה), שיכלול בתי גידול, סככות, כלי עבודה, כלי ריבוי, תערובות וכו'. בימי עיון מיוחדים יודרך קהל אנשי המקצוע בשימוש הנכון בצמחים המאוקלמים ובטיפול הנאות בהם. כמו כן, ייערכו סיורים מודרכים להכרת הצמחייה בחווה, באילנות, בנקודות תצפית ובמקומות אחרים, שבהם יוכלו אנשי המקצוע להעשיר את ידיעותיהם תוך קשר ישיר והדרכה של אנשי החווה.

ו) הכשרה

אם התנאים יאפשרו זאת, החווה חייבת להפוך גם למקום הכשרה, שבו ניתן יהיה לרכוש ידע בחלקים מסוימים במקצוע, תוך עבודה מעשית המשולבת בעיון והדרכה של אנשי המדע במקום.

ז) שעות הביקורים בחווה

יש לעשות כל סידור אפשרי כדי להרחיב את שעות הביקור בחווה מעבר לשעות העבודה הרגילות במקום. הדבר חשוב במיוחד בתקופות שבהן מתקיימים קורסי גננים במדרשה. משתתפי קורסים אלה אינם יכולים להתפנות לביקור לצורך לימוד ורישום, מכיוון שביקור כזה מתאפשר בדרך כלל רק בשעות העבודה הרגילות, החופפות לשעות הלימודים שלהם.

34

מבחינה גננית, החווה כולה חייבת לעמוד על רמה מקצועית שתשמש דוגמה, וזאת מבחינת השימוש בציוד עדכני ומשוכלל, הטיפול הנאות, סדר במחסן הכלים, ניקיון וכדומה.

אלו הן מחשבות ראשונות, שבוודאי ניתן להוסיף עליהן, בכיוון של הפיכת החווה למרכז לימודי – כזה שאינו בית אולפנה, אלא מקום מרוכז לשאיבת מידע בתחומים מוגדרים מאוד.

בטוח אני שמשאלותיי אינן בלתי ניתנות להשגה. בוודאי שניאלץ להיעזר ב"תורת השלבים" הידועה, אך אני חושש שהצבת מטרות חינוכיות להפצת הידע והמידע הקיים אף קודמת למחקר חדש, אם השניים אינם יכולים להתקדם זה בצד זה. אם כל פרט וכל מוסד בתוכנו לא יעשה את המירב כדי "ליצור" אנשי מקצוע ולקדם את המעטים הקיימים – הרי שבעוד זמן קצר נעמוד בפני מצב שבו לא יהיה מי שיישם את תוצאות המחקר.

רוצה אני להאמין שאנשי החווה והמוסדות שבמסגרתם היא פועלת יכירו בחשיבות שאלה זו, ובמהרה בימינו תוצג לפנינו תוכנית המפרטת כיצד ניתן להשיג את המטרות שציינתי.

באיקלום צמחים עסקו כבר לפני 3,500 שנה

 

רבות אפשר היה לספר על אודות אהבת הצמחים של אנשי ארם־נהריים, מצרים ויוון הקדומות. בחרנו לתאר את אחת העובדות המעניינות ביותר.

בשנת 1500 לפנה"ס שלטה במצרים מלכה רבת־תבונה ומעש בשם חַתְּשֶׁפְּסוּת. בעזרת האדריכל המוכשר שלה היא בנתה מקדש מפואר, החצוב בסלע בדיר אל-בחרי, לכבוד האל אמון וכמקום קבורתה העתידי.

בין יתר הצמחים שניטעו סביב המקדש, חשקה נפשה של המלכה בעצי הלבונה* ממשפחת הפיגמיים (Boswellia carteri, Rutaceae), ששׂרפם משמש לקטורת. העצים הללו, כפי שנודע לה, גדלו בארץ פונט (סומליה של היום). היא ארגנה אפוא משלחת של ספנים מנוסים ושלחה אותם במעלה הנילוס, למרחק מאות מיילים, דרך ים־סוף למקום גידול העצים. מועד המסע כוון כך שהמשלחת תגיע זמן קצר לפני התעוררות הצמחים מתרדמתם. האנשים כנראה ידעו היטב את מלאכתם, והוציאו 32 עצים עם גוש אדמה, ארזו אותם בסלי נצרים והטעינו אותם על הספינה.

העצים ניטעו בשתי שורות במעלה המקדש. הם נקלטו יפה, נשאו פרי, הטילו צל ובעיקר פרסמו את חוכמת המלכה ואת ידיעותיהם של חברינו הגננים מלפני 3,500 שנה... המקרה עצמו מתואר בכתב חרטומים ובתבליט (ראו תמונה) שנמצאו בחפירות מקדש אמון. הוכחה נוספת הם שרידי הצמחים שנמצאו בבורות נטיעה מטויבים באדמת סחף מהנילוס. זיהויים נעשה על ידי שיטות בדיקה מדעיות.

יוסף בן-ערב
(על פי שורה של ספרים העוסקים בתולדות הגננות)

35

 

האוניברסיטה העברית, רחובות	פרופ׳ אברהם הלוי, המחלקה לבוסתנאות־נוי,
	מוקדש ברגשי הוקרה לחוות-נוי בחגה ובאיחולים לבביים לשיגשוג והצלחה

 

ריבוי מהיר של צמחי־נוי ע״י תרבות־רקמה

בכמה וכמה תחומים, גננות הנוי וגידול הפרחים קרובים למדע הבוטני והפיזיולוגי ה"טהור" והבסיסי יותר מרוב ענפי החקלאות. מספר רב של ממצאים ותגליות פיזיולוגיות בסיסיות מצאו את דרך הגשמתם המעשית הראשונה בצמחי נוי. אמנה רק כמה דוגמאות: שימוש באוקסינים להשרשת ייחורים; שימוש בחומרי צמיחה להכוונת הפריחה; שימוש בחומרים מננסים לוויסות הצמיחה של צמחי עציצים מחד גיסא, ועצי שדרה מאידך גיסא; הכוונה פוטופריודית של הפריחה וההתפתחות בצמחים כחרצית וחלבלוב הדור; הכוונה תרמופריודית של הפריחה בבצלי נוי כצבעוני ואירוס; ולבסוף, שימוש בטכניקות של תרבית רקמה לשם ריבוי צמחים. השימוש המעשי הראשון בטכניקות אלה נעשה בסחלבים, ועד היום זוהי קבוצת הצמחים שבה הניצול המעשי של השיטה הוא הנרחב ביותר.

במושג "ריבוי מהיר" אני כולל את השיטות המאפשרות ייצור מהיר של צמחים מקטעי רקמה או איברי צמח הגדלים בתנאים סטריליים על מצע מזון מלאכותי. גידול סטרילי על מצע מלאכותי של איברים מנותקים משמש בצמחי נוי גם למטרות אחרות, כמו למשל גידול קודקודי צמיחה בתרבית – המקובל היום כשיטה סטנדרטית בציפורן לשם ייצור צמחים נקיים ממחלות – או גידול עוברי זרעים מנותקים בתרבית, כדי לאפשר התפתחות ונביטה של זרעי בני-כלאיים של צמחי נוי שונים, כמו אירוס או שושן, שבדרך אחרת היו נמנעות. שיטות אלה של גידול סטרילי מלאכותי לא יידונו במאמר זה.

דרך הריבוי הרגילה של צמחים היא, כידוע, מהזרע. מקורו של הזרע מהזיגוטה – תא הביצה המופרה – המכיל בתוכו את האינפורמציה הגנטית 

המכיל בתוכו את האינפורמציה הגנטית משני ההורים. תא זה מתחלק, וממנו נוצר העובר על איבריו השונים, אשר מהם מתפתח הצמח בשלמותו. מכיוון שבכל תא, עם התחלקותו, חל תהליך המיטוזה (חלוקת השוואה), כלומר חלוקת הכרומוזומים נושאי גורמי התורשה, הרי שעקרונית כל התאים בגוף האורגניזם שווים מבחינת מטענם הגנטי. כלומר, עקרונית כל תא אמור להיות מסוגל ליצור אורגניזם שלם, כצלמו וכדמותו, בדיוק כמו תא הזיגוטה שממנו נוצר.

אלא, שכידוע לכולנו, אין זה כך. הזרע יוצר, ככל הנראה, סביבה מתאימה המעוררת ומפעילה את הגנים שבתא ומכוונת אותו ליצור את העובר. קיימות אמנם בצמחים מריסטמות (רקמות יוצרות) משניות ואזורים שונים, שבהם יש תאים המסוגלים בתנאים מיוחדים להתחלק, לעבור התמיינות (דיפרנציאציה) וליצור ניצני רבייה משניים, שמהם מתפתחים צמחים שלמים. זהו הבסיס לכל השיטות הידועות לריבוי וגטטיבי, כלומר, ריבוי שלא באמצעות תא הזיגוטה הנוצר בזרע.

העיקרון שלפיו כל תא שווה מבחינת מטענו הגנטי ומסוגל, תיאורטית, ליצור אורגניזם שלם, הוצע עוד על ידי אבות תורת התא, שוואן ושליידן (1838). בתחילת המאה שלנו (1902) ניסה הבוטנאי הגרמני הדגול הברלנדט ליישם תורה זו ולגדל איברים מנותקים בתרבית, אך הוא לא הצליח ליצור תרבית רקמה של ממש. כמה שנים לאחר מכן (1907), הצליחו הריסון ועמיתיו בארה"ב לקיים תרבית רקמה של בעלי חיים ובני אדם, וזו הייתה למעשה ההתחלה האמיתית של מדע תרבית הרקמה.

אך הצלחה בגידול ממשי של תרבית רקמה צמחית לא הושגה אלא בשנות השלושים של המאה, על ידי ווייט בארה"ב וגוטרה בצרפת, וזאת
36

למעשה, קיימים כיום מעט כללים לגבי הרכב החומרים שצריכים להיכלל במצעי המזון. יש רקמות המסוגלות להתפתח על מצעים פשוטים למדי, ויש כאלה הדורשות תערובות מזון מורכבות ומסובכות מאוד. ישנן רקמות צמחיות רבות שעד כה טרם הצלחנו לעורר אותן לגדילה ולתרבית. העבודה בנושא זה היא עדיין בבחינת גישוש באפלה, עם מקורות אור חלשים ומעורפלים שיכולים לעתים לסייע בניחוש, אך לא הרבה יותר מכך.

כיום פותחו והוצעו מספר רב מאוד של תערובות חומרים המוכנסות למצעי הגידול של תרביות הרקמה. לעיתים יש צורך להחליף את הרכב החומרים בשלבים שונים של התפתחות וגדילת האורגניזם.

באופן כללי, מצעי המזון לתרבית רקמה מכילים את המרכיבים הבאים:

א. מים

ב. יסודות מינרליים: חנקן, זרחן, אשלגן, סידן, מגנזיום, גופרית, ברזל, אבץ, בורון, מנגן, נחושת ויוד.

ג. חומרי מזון אורגניים: סוכרים, ויטמינים וחומצות אמינו.

ד. הורמונים: אוקסינים, ציטוקינינים, ג'יברלינים ולעיתים גם חומצה אבציסית.

ה. תערובות חומרים בלתי מזוהים ממקור אורגני: הנפוצות ביותר הן חלב קוקוס ומיצוי שמרים. לעיתים כוללים במצעי הגידול גם הידרוליזט של קזאין.

סטיוארד, למשל, ייחס חשיבות מרובה למקור של חנקן אורגני מחוזר במזון (כמו הידרוליזט של החלבון קזאין), וכן לתערובת ההורמונים, הוויטמינים והמטבוליטים השונים הכלולה ברקמת המזון של עובר הזרע, כמו למשל בחלב הקוקוס, שהוא למעשה אנדוספרם נוזלי . 

קיימות כיום כמה שיטות ומודיפיקציות רבות של השיטות המתאימות לצמחים השונים. אין איבר אחד או רקמה אחת שאפשר לציין אותם כעדיפים תמיד על פני מקור רקמה אחר. לגבי כל צמח יש לנסות באופן אמפירי ולבדוק מהי הרקמה המתאימה ביותר.

ניתן לקבל רגנרציה (התחדשות) וריבוי מרקמות שונות, למשל: שורש (גזר, עולש), בצל ופקעת (אירוס, סחלבים), גבעול (במיוחד רקמת הליבה בסיפן), עוקץ הפרח (אלסטרומריה), פקעים וקודקודים (סחלבים, חרצית, ציפורן, ציפור גן-עדן) ועלים (סחלבים). עם זאת, מן הראוי לציין שאם ניתן לקבל רגנרציה מקצה המריסטמה הקודקודית (רקמת התאים העובריים בקצה הצמיחה), כפי שנמצא למשל בחרצית, יש בכך יתרון, כיוון שבמקרים רבים רקמה זו נקייה ממחלות וירוס, במיוחד אם מכינים את הצמחים מראש ומגדלים אותם בתנאים נאותים (בדרך כלל בטמפרטורה ולחות גבוהות).

אף פרחים ואפילו גרגרי אבקה יכולים לשמש כמקור לריבוי וגטטיבי. לאחרונה אף הצליחו ליצור צמחים הפלואידים (כלומר, בעלי מחצית ממספר הכרומוזומים הרגיל) מתוך גרגרי אבקה של צמחים שונים, אך עניין זה חורג ממסגרת מאמר זה.

לעיתים, נוסף על המרכיבים הבסיסיים, משתמשים ב"מיצים" שונים, שלכל אחד מהם חסידים משלו, למשל: מיץ עגבניות, מלונים, אבטיחים, ענבים, רסק בננות (במיוחד בננות ירוקות), מיץ מזרעי ערמונים ועוד. "מיצים" כאלה משמשים כיום בריבוי מסחרי של כמה מיני סחלבים.

תהליך הריבוי באמצעות קאלוס ותרחיף תאים

ציור 2 (לא מצורף) מתאר בצורה סכמטית את שלבי הריבוי של צמחים באמצעות קאלוס ובשיטה של גידול תרחיפי תאים (סוספנסיה) בתרבית נוזלית. שלבי התהליך הם כדלקמן:

1. יצירת קאלוס:
בידוד קטעי רקמה מרקמות שונות בצמח, והכנסתם לתרבית סטרילית על מצע מזון מוצק למחצה (אגר). בתנאים אלה נוצר קאלוס (רקמת תאים בלתי ממוינת) מקטעי הרקמה.

2. יצירת תרחיף תאים:
לקיחת קטעי קאלוס והעברתם לבקבוקים עם מצע מזון נוזלי, המוחזקים בדרך כלל בתנועה איטית ומתמדת. בבקבוקים ממשיכה התרבות התאים ונוצרים צברי תאים.

37

הטקסט הזה הוא המשך ישיר של קטע קודם, והוא היה מקוטע ולא מסודר. ערכתי אותו מחדש, חיברתי את חלקי המשפטים, סידרתי את התוכן באופן הגיוני ותיקנתי שגיאות.

אך הצלחה בגידול ממשי של תרבית רקמה צמחית לא הושגה אלא בשנות השלושים של המאה, על ידי ווייט בארה"ב וגוטרה בצרפת, וזאת רק לאחר גילוי האוקסין – הורמון הצמיחה הראשון.

ההתפתחות המוצלחת של שיטות תרבית הרקמה וניצולן לריבוי מהיר של צמחים, קשורה במיוחד בפיתוח מצעי גידול מתאימים לגידול ולרגנרציה של הרקמות השונות. תגלית מהפכנית בתחום זה הייתה של קבוצת סקוג מוויסקונסין (1951), עם גילוי קבוצת הורמוני הצמיחה המכונה כיום ציטוקינינים, אשר עוררו חלוקת תאים ברקמות שכבר עברו התמיינות (דיפרנציאציה). חשובה עוד יותר הייתה תגליתם, שיחסים כמותיים שונים בין אוקסין לקינטין (סוג של ציטוקינין) במצע הגידול קובעים את מסלול ההתפתחות של רקמת הקאלוס:

• כמות נמוכה של שני ההורמונים: לא מתרחשת התפתחות.
• רמה גבוהה יחסית של אוקסין: מעודדת יצירת שורשים.
• קינטין בפני עצמו: מעודד חלוקת תאים ללא התמיינות (כלומר, גידול של קאלוס).
• יחס מתאים בין קינטין לאוקסין: מעודד יצירת ניצנים ושורשים, ומאפשר התפתחות של צמח שלם.

התפתחות חשובה אחרת הגיעה מקבוצת סטיוארד באוניברסיטת קורנל בניו יורק, בתחילת שנות ה-60. הם הצליחו לראשונה לגרום לרגנרציה מושלמת של צמחים מתאים בודדים של רקמת אגירה משורש גזר, שאותם גידלו בתרבית רקמה. סטיוארד טען כי כל תא וגטטיבי מסוגל ליצור עובר שממנו יתפתח צמח שלם, בדיוק כמו תא הזיגוטה, אך לשם כך יש למלא כמה תנאים מוקדמים:

א) יש להפריד את התאים מסביבתם, כך שיהיו חופשיים לפתח את תכונותיהם הגנטיות העצמיות, ללא תלות ברקמות השכנות

38

שיטה דומה לזו המתוארת לעיל פותחה על ידי ד"ר יעקב בן-יעקב לצורך ריבוי חרציות מקודקודי צמיחה. החוקרים בארץ ובארה"ב משכללים עתה את השיטה לצורך ניצול ממשי.

חסרונו של הריבוי באמצעות רקמת קאלוס הוא שלעיתים חלים שינויים גנטיים ברקמת הקאלוס ובתאים המנותקים. שינויים אלה גורמים ליצירת אחוז מסוים של צמחים שאינם נאמנים למקור. ייתכן ששינויים אלה רצויים לגנטיקאים ולמשביחי צמחים, אך הם מהווים חיסרון בשיטת ריבוי וגטטיבי, המבוססת על ייצור צמחים זהים למקורם. לכן, בפיתוח המעשי של השיטות שתוארו, משתדלים להימנע ככל האפשר משלב הקאלוס לפני שלב הרגנרציה.

כדוגמה אחרת לפיתוח שיטת ריבוי בתרבית רקמה, אביא את שיטת הריבוי בסייפנים, שפותחה במחלקה לפרחים ברחובות. כמקור לריבוי משמש קטע קטן מרקמת הליבה של גבעול הפרח. מניחים אותו בתנאים סטריליים במבחנה על גבי מצע אגר המכיל סוכר, חומרים מינרליים, ויטמינים והורמונים. בתחילה נוצרת שכבת קאלוס דקה. אז, הרקמה מועברת למצע מזון בעל יחס הורמונים שונה, ובו מתחילים להיווצר שורשים ופקעיות. שוב מועברת הרקמה למצע מזון אחר, ובו נמשכת ההתפתחות עד ליצירת צבר של כמה צמחים המשלימים את כל התפתחותם בתוך המצע בתנאים סטריליים, עד להבשלת הפקעות והפקעיות. פקעות ופקעיות אלה מאוחסנות לשבירת תרדמתן, ואז הן נשתלות שוב בתנאי הגנה מעולים (אך לא סטריליים), ומהן מתקבלים צמחים שחלקם מסוגלים כבר לפרוח.

בצורה דומה הצלחנו גם בפיתוח שיטת ריבוי מריסטמטי של אלסטרומריה (Alstroemeria) מרקמת בסיסי הפרחים, ובחודשים האחרונים, לאחר מאמצים מרובים שנמשכו כמה שנים, הצלחנו לקבל את הצמח הראשון של ציפור גן-עדן שנוצר מתרבית רקמה.

יתרונות השיטה

באמצעות שיטות אלו ניתן למעשה לקבל מספר בלתי מוגבל כמעט של צמחים מצמח אחד, כיוון שמקטע התחלתי בגודל כמה מ"מ ניתן לקבל בתרבית כמה עשרות צמחים. לשיטה זו יתרונות בעיקר בשני כיוונים:

א. השבחת צמחים: השיטה מאפשרת ריבוי מהיר של זריע או זן יקר, שתפוצתו הייתה מוגבלת עד כה. לדוגמה, לא הייתה תועלת מרובה בעריכת סלקציה בצמח חשוב כציפור גן-עדן, מכיוון שריבוי הצמחים שנבחרו בשיטות המקובלות הוא איטי ביותר ומאפשר קבלת צמחים מועטים בלבד מצמח נבחר תוך כמה שנים . 

 להבטיח את בריאותו של צמח אחד בלבד, כדי שניתן יהיה ליצור ממנו יחידות ריבוי במספר רב מאוד.

סיכום

לשיטת הריבוי המהירה באמצעות תרבית רקמה יתרונות רבים. שיטה זו מצאה את יישומה המעשי הראשון בצמחי נוי – הסחלבים. השימוש בה גרם למהפכה בגידול הסחלבים בשנים האחרורות, עם הופעתם של זנים המכונים "מרי-קלונים", כלומר, קלונים (שבטים) שמקורם במריסטמות.

שיטה זו הולכת ונכנסת לשימוש גם בכמה צמחים אחרים, ואין ספק שעתיד גדול צפוי לה. עם זאת, נראה שקיימות עדיין מגבלות רבות בפני השימוש הכולל בשיטה בצמחים רבים, כיוון שעדיין חסרה לנו ההבנה הפיזיולוגית הבסיסית בתהליכים הגורמים והשולטים על כיוון הרגנרציה וההתמיינות (דיפרנציאציה) של הרקמות.

ספרות

1. דוחות שנתיים של המחלקה לפרחים, הפקולטה לחקלאות, רחובות:
   • 1968/9 – עמ' 34
   • 1969/70 – עמ' 61–63
   • 1970/71 – עמ' 99–101
   • 1971/72 – עמ' 73–75, 181
   • 1972/73 – עמ' 229–234
2. Ben-Jaacov, J. and R.W. Langhans (1972). Aseptic clonal propagation of Chrysanthemum by meristem tip proliferation. Hort-Science 7: 289-290.
3. Ziv, M., A.H. Halevy and R. Shillo (1970). Organ and plantlets regeneration of Gladiolus through tissue culture. Annals of Botany 34: 671-676.
4. Ziv, M., R. Kanterovitz and A.H. Halevy (1973). Vegetative propagation of Alstroemeria in vitro. Scientia Horticulturae 1: 271-277.

40

ריחות הצמחים

פרופ' י. גליל, אוניברסיטת תל אביב, המחלקה לבוטניקה

לגב' רות בנימין ולחוות-נוי, למחצית היובל,
בהוקרה על החידושים היפים בהדרכה ובאיקלום.

כה לחי!

ייחודו של פרח נובע לא רק מתכונותיו האופייניות – גודל, צבע, צורה – כי אם גם מתכונותיו הסודיות, או לפחות מריח שאינו מורגש על ידינו. פרח חסר ריח נראה לנו כבלתי מושלם, כאילו חסר לו דבר מה.

ריחניותם של פרחים היא תכונה רגילה ונפוצה בצמחים רבים המואבקים על ידי בעלי חיים. אפילו כאשר אין חשים בריח כלשהו בפרח מסוים, אין זאת אומרת שהוא נטול ריח. פרח שאינו ריחני עבורנו יכול להיות ריחני לבעלי חיים אחרים, בעלי חוש ריח שונה משלנו, הנמשכים אליו ומעבירים את אבקתו ממקום למקום.

לאמיתו של דבר, תכונת הריחניות רחוקה מלהיות קשורה רק לפרחים בלבד, ואין לך איבר בצמח שאינו מייצר חומרי ריח מיוחדים, במידה זו או אחרת. על האיברים הריחניים של הצמחים נמנים גם החלקים הווגטטיביים, כמו השורשים (רית ואלריאן), קני שורש (זנגביל), גבעולים ועלים (של סממנים שונים), קליפות (קינמון), וכן חלקים בפרח, נוסף על עלי הכותרת, המהווים את המושב הרגיל והקבוע של חומרי הריח בפרח, כגון צלקות הכרכום, והפירות הצעירים (וניל) או הבשלים (סוככיים רבים). יש אפוא לראות את הריחניות כתכונה כללית של הצמח, שהתרכזה והתבלטה במיוחד בפרחים, כתוצאה ממלחמת הקיום והברירה הטבעית, בהתאמה להאבקה על ידי בעלי חיים.

תכונת הריחניות מוכרת לנו מתכונות אחרות של הפרחים, כגון הצבעוניות והפרשת הצוף. 

אף שהן תכונות כלליות של הצמח ומצויות למעשה בכל מיני איברים, הן נקבעו במיוחד בפרחים הודות לחשיבותן בהאבקה. על יסוד האמור, כדי להכיר את בעיית הריח מכל צדדיה, מוטב לעסוק בריחות הצמחים באופן רחב יותר, ולא בריחות הפרחים בלבד.

תפוצתם של חומרי הריח בצמחים הנמנים על משפחות שונות – היא שונה מאוד. משפחות מסוימות, כגון השפתניים, הסוככיים, ההדסיים והפיגמיים, מצטיינות במיוחד בריחניותם של כל חלקי הצמח, הפרחים והאיברים הווגטטיביים גם יחד. "הריחניות" של החלקים הווגטטיביים היא סימן טוב לזיהוי הצמחים הנמנים על משפחות אלו. במקרים כאלה, ריחם של הפרחים דומה לזה של שאר חלקי הצמח. ברוב הצמחים, הריחות מתרכזים בפרחים בלבד. גם במשפחות אשר רוב הצמחים הנמנים עליהן אינם ריחניים, מצויים צמחי ריח בודדים, אחד לסוג ושניים למשפחה. כזה הוא, למשל, עשב הלימון (Cymbopogon citratus) ממשפחת הדגניים.

האדם הוא קודם כל "חיית-עין". בהשוואה לחושי הראייה והשמיעה, המבטיחים את ההתמצאות בחלל, נודע לחושי הריח והטעם, ברוב המקרים, אך ורק תפקיד משני. אם הראייה והשמיעה ממלאות פונקציות בסיסיות בחיי האדם וקשה מאוד לחיות בלעדיהן, הרי שהריחות למיניהם והטעם הם, ברוב המקרים, רק התבלין שבחיים; הם מגוונים ומעשירים את ההוויה. השפעת הריח על האדם מבוססת על אינסטינקטים ראשוניים הקשורים בעוצמה, בריאות ורבייה.
41

כך אין, מבחינה זו, הבדל בין האדם הפרימיטיבי מימי ראשית הציוויליזציה לאדם התרבותי, בן המאה העשרים. ריחות הצמחים בכלל, וריחות הפרחים בפרט, תפסו מקום נכבד בחיי הפרט כבחיי הכלל והטביעו חותמם על הציוויליזציה האנושית בכל העמים ובכל הדורות.

ברשימה זו ברצוננו להכיר את ריחות הצמחים, תכונותיהם ותפוצתם, כבסיס להבנת השימושים בהם וחלקם בחיי האדם.

חומרי-הריח: השמנים האתריים

חומרי-הריח מהווים מכלול עשיר ומגוון של תרכובות אורגניות, השונות הן מבחינת התכונות הכימיות והן בתכונותיהן הפיזיקליות. בהרבה מקרים, מכיל הצמח תערובת של חומרים שונים. הודות לכך, יש רב-גוניות רבה מאוד בריחות הפרחים והצמחים, ואין ריחו של מין צמח אחד דומה למשנהו. דוגמה בולטת הם מיני האקליפטוס: ידועים כ-200 מינים של אקליפטוס, השונים זה מזה בשמנים האתריים המצויים בהם.

למרות השוני והרב-גוניות, ניתן לסכם מספר תכונות משותפות לחומרי-הריח הצמחיים. תחילה יש להדגיש כי השם "שמנים אתריים" יכול להטעות, כי חומרים אלה אינם לא שמן ואף לא אתר. כינוי זה ניתן להם משום שתכונות מסוימות שלהם מזכירות שמן ואתר. כמו שמן, גם השמנים האתריים קלי-משקל, אינם מתערבבים במים וצפים על פניהם; שיעור מסיסותם במים קטן מאוד. כמו שמן, הם נמסים באתר, בנזול ובכלורופורם. בדומה לאתר, גם השמנים האתריים נדיפים מאוד ומתאדים במהירות. מסיבה זו, הריח מתפזר בחלל האוויר כאשר החומר אינו סגור באופן הרמטי בתוך הרקמה. התכונות הפיזיקליות של השמנים האתריים מהוות את הבסיס לדרכי ההפקה השונות (ראה להלן).

רובם של השמנים הנדיפים הנוצרים בצמחים הם פחמימנים בעלי התרכובת הבסיסית C₁₀H₁₆ מקבוצת הטרפנים. חלקם מחומצנים ומכילים גם חמצן נוסף על הפחמן והמימן. אך כאמור, הגיוון הוא רב וקיימות תרכובות גם בשיתוף חנקן וגופרית. 

פרט לסיוע במשיכת בעלי חיים (כמו חרקים ועטלפים) אל הפרחים לצורכי האבקה, תפקידם של השמנים האתריים בחיי הצמח אינו ברור. כפי הנראה, הם אינם חומרי תשמורת והצמח אינו מסוגל לנצלם מחדש לאחר שנוצרו; כמובן, הם אינם תוצאה הכרחית של חילוף החומרים הבסיסי, מאחר שמצויים צמחים רבים שאינם מייצרים שמנים אתריים כלל. לרגל תפוצתם הרבה בבתי-גידול יובשניים, הועלתה ההשערה כי יש להם קשר לצמצום האידוי, אך אין לטענה זו שום ביסוס ממשי. ייתכן, אמנם, כי נודע לשמנים האתריים, לפחות במקרים מסוימים, תפקיד כלשהו בהגנת הצמח בפני בעלי חיים אוכלי-עשב, הודות לארסיותם ולטעמם הלא נעים של הטרפנים.

בלוטות ההפרשה

כמו חומרים רבים אחרים בצמח, נוצרים גם חומרי הריח בבלוטות מיוחדות – בלוטות ההפרשה. תאי ההפרשה ניכרים בגרעינם הגדול ובפרוטופלזמה המרובה שבתוכם, ומיקומם וסידורם בצמח שונים מאוד. ישנם מצבים שבהם חומרי ההפרשה מצטברים בתוך הרקמה (ציור ג'), וישנם מצבים אחרים שבהם הם מצויים בשטח חיצוני של העלים הירוקים ועלי העטיף של הפרח, או אפילו בקצה פטמות או שערות, המתרוממות מעל פני השטח, והפרשתם היא כלפי חוץ (ציור א', ב', ד').

הדבר ניכר בקלות: פרחים רבים, וכן עליהם של צמחים שונים, מפיצים את ריחם גם ללא מגע, משום שההפרשה היא כלפי חוץ. בשערות בלוטיות קל לראות את חומר ההפרשה המבהיק, המצטבר מתחת לקרום הדקיק של הקוטיקולה, המכסה את ראשה של השערה (ציור ב'). הפטמות העדינות המכסות את שטח עלי הכותרת בפרחים רבים (כמו בוורד) ונושאות את מראה הקטיפה, משמשות כאברי אידוי שדרכם מתנדף השמן האתרי אל החלל. לעומת זאת, צמחים רבים כולאים את השמנים האתריים בתוכם ואין הריח מורגש כל עוד לא נפצע העלה או נמעך. בעלה של הער האציל ("הדפנה") מופרשים חומרי ריח בתאי העלים, ואין אנו מרגישים בהם כאשר.

42

כך הוא הדבר גם בפירות הדר (ציטרוסים), אשר חומרי-הריח שלהם מופרשים בתוך כיסים פנימיים המוקפים בתאי הבלוטה (ציור ג').

הפקת השמנים האתריים מתוך רקמת הצמחים

הודות לערכם הרב של החומרים הריחניים במשק האדם, התפתחה בארצות רבות תעשייה ענפה של שמנים אתריים. דרכי ההפקה מבוססות על התכונות הפיזיקליות, והן שונות עבור חומרים שונים, בהתאם לרגישותם לטיפול זה או אחר בחלקי הצמח המקוריים.

התכונה החשובה ביותר של השמנים האתריים, המאפשרת את הפרדתם מתוך רקמות הצמחים, היא נדיפותם הרבה, בעיקר בשעת חימום. על ידי תהליך של זיקוק, צינון האדים והורדת שכבת השמן האתרי הצפה על פני המים – ניתן בקלות לקבל חומרים אלה בצורה נקייה. חלקי צמח עדינים, כמו פרחים ועלים, מזוקקים בשלמותם, ואילו חלקים גסים יותר, כגון גבעולים ושורשים, נהוג לטחון לפני הזיקוק. בצמחים שונים (קורנית, מרווה, אזוביון, הדס ואחרים) מרתיחים את החלקים הריחניים בתוך המים ולאחר מכן מצננים את האדים ומפרידים את השמן האתרי.

נפוצה יותר היא שיטת הזיקוק באדים: את חלקי הצמח הריחניים עורכים על רשת מיוחדת בתוך מכשיר הזיקוק, והם אינם באים במגע ישיר עם המים. האדים העולים מן המים הרותחים סוחפים עמם את השמנים האתריים, וההפרדה נעשית כמו לאחר הרתחה במים.

בדרך כלל אוספים רק את השמנים האתריים שנפרדו מן המים. במקרים מסוימים, כמו לאחר זיקוק פרחי ורדים, גם המים שנותרו (מי ורדים) הם בעלי ערך, הודות לשרידי השמן המומסים בהם. 

השיטה הראשונה היא סחיטה קרה, המתאימה לשמן האתרי של פירות הדר (ציטרוסים), המצטבר בתוך כיסים גדולים יחסית בקליפה. ניתן לבודד את השמן על ידי מעיכת הקליפה בעזרת מכבשים מיוחדים. השמן האתרי צף על פני המים, הנלחצים אף הם מתוך הקליפה, וניתן לאסוף אותו.

דרך מעניינת נוספת להפקת שמנים אתריים, הנהוגה בדרום צרפת עבור פרחים עדינים כמו יסמין, היא שיטת ה**"אנפלורז'"** (Enfleurage). עיקרה של שיטה זו הוא בהספגת השמן האתרי, המתנדף מן הפרחים, בשומן (באופן מסורתי, שומן חזיר מטוהר) הנמרח בשכבה דקה על לוחות זכוכית. את הפרחים מפזרים על רשתות מיוחדות בין לוחות הזכוכית, הערוכים זה על גבי זה, קומה על קומה, בתוך מסגרות עץ. את הפרחים מחדשים מדי יום עד שלושה ימים, עד אשר השומן הופך רווי בשמנים האתריים. לאחר מכן, מגרדים את השומן הריחני (המכונה "פומייד") מלוחות הזכוכית ומפרידים ממנו את השמן האתרי על ידי המסה באלכוהול.

43

שימושים של הצמחים הריחניים בחיי האדם

השימושים בצמחי ריח ובחומרים המופקים מהם הם רבים ומגוונים, ויש להם השלכות הן על הדרישות האסתטיות והרוחניות של האדם והן על צרכיו הגשמיים. רבים מאוד הם הצמחים הריחניים המשמשים את האדם לתכלית זו או אחרת, ולא כאן המקום לסקור אותם אחד-אחד. משום כך, נתעכב להלן רק על תכלית השימוש, תוך ציון דוגמאות בלבד. צורת השימוש בצמחים שונה מאוד: החל מחלקי צמח שלמים (רעננים או יבשים), דרך אבקה המתקבלת על ידי טחינה, ועד לשמנים האתריים עצמם, בצורה נקייה או מדוללת.

שימושם המקורי של צמחי הריח והשמנים האתריים נובע, כמובן, מעצם היותם ריחניים. האדם מתבשם מריחם – בין אם ישירות מפרחים וחלקי צמח אחרים, ובין אם בשימוש בהם לבישום גופו, מלבושיו או חפציו (פרפומריה). גם בישום בתי פולחן ושימוש בקטורת ריחנית בעת תפילה סייעו למסגרת זו.

שימושם של צמחים ריחניים כמיני תבלין לשיפור טעמם של מזונות, עם או בלי בישול, מבוסס אף הוא על תכונתן היסודית של השמנים האתריים. המטבח המזרחי בארצות הים התיכון הוא ריחני במיוחד, הודות למיני התבלין הרבים והמגוונים הנמצאים בשימוש יומיומי.

השימוש הנרחב בשמנים האתריים ברפואה מבוסס על תכונותיהם האנטיספטיות. במסורת העמים ידועים צמחים רבים, צמחי בר וצמחי תרבות, הממלאים תפקיד חשוב ברפואה הביתית; אך גם הרפואה המודרנית מפיקה תועלת רבה מהשמנים האתריים. רב השימוש בצמחי ריח שונים להרגעה של תחלואים קלים, התוקפים את האדם לעיתים קרובות וגורמים סבל רב, כגון מיני נזלת, דלקת גרון וכאבי בטן. פרחי בבונג, עלי מרווה רפואית, טיפות שמן הנענע וצמחים ריחניים שונים להכנת מיני תה, מצויים "בבית המרקחת הביתי" של משפחות רבות. 

מאז ומתמיד מזוהה הריח הנעים עם רעננות, כפעילות ובריאות, ואילו ריחות לא נעימים קשורים בזוהמה ובחולי. קשה לתאר את חייו היומיומיים של האדם ללא הליווי הקבוע של צמחי ריח וחומרי ריח. החל ביחסים בין אדם לחברו (יחסים בינו לבינה!) וכלה ביחסים חברתיים וסוציאליים. בפרקים הראשונים של "שיר השירים" מודגש תפקיד הריח ביחסים שבין בני הזוג. גם משיחת המלכים בשמנים ריחניים הייתה קשורה בתפיסה זו. מצד שני, הנוהג להעניק זרי פרחים ריחניים ליד מיטת החולה כדי לתקן את האווירה ולהרחיק את המגפה, קשור לצד אחר בתכונותיהם של חומרי הריח. בימי קדם, היו בני החגים מבקרים בבתי חסד ומביאים עמם זר של צמחים ריחניים. בית הכלא הסגור והטחוב היה תמיד מועד לחולי ולמגפה, וחומרי הריח נועדו להרחיק את הסכנה.

לנו, כיהודים, מצוין במיוחד שימושם של צמחי ריח – מיני הבשמים – בשעת ההבדלה. בדיני התפילה אנו מוצאים הסבר לכך: במוצאי שבת, נשמה יתרה הולכת לה ואדם נעשה עצוב. לפיכך, הוא מריח בשמים כדי לשמח את נפשו העצובה, עם היציאה מן המנוחה לימי הטורח והעצבון. ואין מברכים על הבשמים אלא במוצאי שבת כחוק, לפי שהכנסתם לנפש היא שמחה רוחנית. (ראה בספר "על השבת", בעריכת י. ל. ברוך, בפרק על פרחים ובשמים בשבת).

השימוש הנרחב בצמחים ריחניים לבשמים ותבלינים וריכוזם של צמחים אלה באזורים מסוימים של כדור הארץ, הניעו את המסחר לטווחים ארוכים בין עמים וארצות מתקופות קדומות מאוד. ידועים הקשרים של המצרים הקדמונים, אלפיים שנה לפני הספירה, עם ארץ פונט שבדרום (סומליה של ימינו), וכן דרכי הקטורת הקדומות שהוליכו מדרום-ערב לחופי הים התיכון. גם היחסים בין מלכת שבא לשלמה המלך נכללים במסגרת זו. הרדיפה אחר צמחי תבלין טרופיים, שהסתייעה ביצר הגילויים וברדיפת ההרפתקאות של האדם, נתנה בתקופות מאוחרות יותר את הדחף לארגון מסעות ארוכים שהביאו בעקבותיהם להתפשטותם של עמי אירופה לארצות רחוקות.

44

סידני איבקר ויעקב בן־יעקב,

חוות־נוי והמח׳ לצמחי נוי, מינהל המחקר החקלאי

 צמחי משפחת הפרוטאיים

 

 

מקורה של משפחת הפרוטאיים הוא בחציו הדרומי של כדור הארץ, בעיקר בדרום אפריקה ובאוסטרליה. הסוגים החשובים מדרום אפריקה גדלים בדרך כלל על מדרונות ההרים לאורך החוף הדרומי. הסוגים העיקריים משם הם פרוטיאה (Protea), לאוקוספרמום (Leucospermum) ולאוקדנדרון (Leucadendron).

פרוטיאה (Protea)
מהפרוטאות, הידועה ביותר היא פרוטיאה מלכותית (Protea cynaroides), שכינויה במולדתה הוא "מלך הפרוטאות", מכיוון שהפרח יכול להגיע לקוטר של 25–30 ס"מ. למעשה, הפרח הוא תפרחת המורכבת מפרחים קטנים רבים, העטופים יחד בחפים ורודים. השיח קטן יחסית ומגיע לגובה של מטר עד מטר וחצי.

 

 

לאוקוספרמום (Leucospermum)
מבחינת גן הנוי, אולי חשוב יותר הוא הסוג לאוקוספרמום, המכונה גם "פרח סיכת-ראש" (Pincushion Flower). הנפוץ מביניהם הוא לאוקוספרמום קורדיפוליום (L. cordifolium). השיח יכול להגיע לגובה של מעל מטר ולרוחב של מטר וחצי, ושיח בן 4–5 שנים יכול להתכסות במאה פרחים בבת אחת. הפרחים, שרוחבם כ-10 ס"מ, מופיעים בגוונים של ורוד וורוד-כתום, בעיקר באביב, אך באקלים כישראל הם יכולים להתחיל לפרוח גם בחורף. הפרחים מחזיקים מעמד זמן רב הן על השיח והן באגרטל.

לאוקדנדרון (Leucadendron)
הסוג לאוקדנדרון שונה מהאחרים. השיח הוא דו-ביתי, כלומר, פרחים זכריים מופיעים על צמח אחד ופרחים נקביים על צמח אחר,

כאשר הפרחים הזכריים לרוב יפים יותר. מהסוג הזה, המפורסם ביותר הוא לאוקדנדרון כסוף (L. argenteum), המכונה גם "עץ הכסף" (Silver Tree). הוא יכול לגדול כשיח או כעץ על גזע אחד לגובה של 6–8 מטרים. עליו מכוסים בשערות רכות ואפורות, המקנות לו מראה כאילו הוא מכוסה כסף.

 

 

 

 

 

 

45

פרוטאיים מאוסטרליה ותנאי גידולם

ממשפחת הפרוטאיים שמקורם באוסטרליה, הוותיק ביותר בארץ הוא גרביליאה חסונה (Grevillea robusta). כמה מינים של האקאה (Hakea) נמצאים כאן גם כן מזה מספר שנים. לאחרונה הוכנס לארץ הצמח בנקסיה (Banksia) מהאזור המערבי של אוסטרליה, ויש סיכויים טובים להצלחתו בארץ. כבר הופיעו פרחים בודדים על שיחים צעירים של B. ashbyi, שגודל פרחיהם 12x25 ס"מ וצבעם כתום-בהיר. הפרח מתפתח באיטיות והוא יפה בכל שלבי התפתחותו.

כדי להשלים את התמונה על הפרוטאיים הגדלים בארץ, רצוי להזכיר את המקאדמיה (Macadamia), או "אגוז קווינסלנד", הנחשב לאגוז בעל טעם משובח. במינהל המחקר החקלאי בבית דגן עורכים ניסויים בצמח מזה מספר שנים, וכבר ניטעו מספר מטעים ניסיוניים במטרה לקבוע את הזנים המתאימים ואת תנאי גידולם בארץ.

תנאי גידול וריבוי
הפרוטאות דורשות, בדרך כלל, אדמה קלה עם ניקוז טוב וחומציות, דבר שיכול להקשות על גידולן בארץ. עם זאת, ישנם כמה סוגים יוצאי דופן שיכולים לגדול גם באדמה סידית יותר, כשהחשוב ביניהם הוא Protea obtusifolia.

ריבוי הפרוטאות נעשה על ידי זרעים הנזרעים בסתיו, ורובם נובטים לאחר כמה שבועות. רצוי להרבותם גם על ידי ייחורים, אך מידת ההצלחה תלויה במין. מזרעים מופיעים גוני פריחה שונים, וקיימים גם הבדלים בגיל שבו מתחילה הפריחה. בינתיים, לא ידוע על מחלות או מזיקים רציניים התוקפים אותם.

כעת נעשים מאמצים בכמה מקומות, לרבות חוות-נוי, לאקלם סוגים ומינים שונים של פרוטאות לתנאי הארץ. המטרה היא לקבוע את התאמתם כצמחי נוי וגם כצמחים לקטיף פרחים וענפים. קרוב לוודאי שחלק מצמחי משפחה זו יצליחו להשתלב בין צמחי הנוי בארץ ולהגדיל את המבחר הקיים.

מקור: פרסומי מינהל המחקר החקלאי, מס' 1430/ה'

המחבר בין שיחי . Leucadendron argenteum

בחלקת האיקלום של הפרוטאיים. ברקע - חלקת המחטניים של החווה ובה ערערים, ברושים, ארזים ועוד

46

חוות־נוי - מחשבות לקראת יובל ה־50

ד״ר יצחק בירן, פומונה, ארה״ב

 

חצי יובל של ירוק: ברכות לחוות־נוי ולרות בנימין

הרגשה נעימה היא לברך את חוות־נוי ואת רות בנימין בפרט, עם חג חצי־היובל. ככל מקום בעולם, סובלות חוות־נוי וגנים בוטניים מ"קשיי אקלום", כלומר קשיי תקציב וחוסר הכנה מספקת מצד רשויות שונות. אולם, בישראל קשה מלאכת ה"אקלום" הזו שבעתיים. (ועדות לכך - הפסקת עבודתו הברוכה של פרופ' י. גינדל באקלום צמחים שהחל בה ברחובות, תוך אובדן רוב ההישגים).

אם הגיעה החווה לאן שהגיעה, הרי שזה הוכחה לכישרון הנדיר ולמאבק הבלתי פוסק של רות בנימין ועובדי החווה, לקיים ולהרחיב את החווה, ויחד עם זה לתרום מאמרים מאירי עיניים המתפרסמים ב"גן ונוף".

ברור הוא, שלחווה היה ויהיה תפקיד מרכזי בקביעת אופי ורמת הגננות והנוף בישראל. בשעה זו של חג, רצוי לחשוב על כיוון ההתפתחות של חוות־נוי במשך השנים הבאות, ועד לחג יובל ה-50.

מבט מן הטרסות:

מבט מהטרסות כלפי הגבעה מזרחה. השורה הנמוכה בחזית - לנטנה לילכית. השורה הקצרה יותר פנימה: אוסף לנטנות. השיח בפינה השמאלית: תבטיה חדשה. מאחוריה: אוסף הפיקוסים. העץ במרכז: פיטוספורום גלוני. העץ מימינו: ליגוסטרום מבריק.

 

 47

 

חוות־נוי: בין מורשת בוטנית לעתיד גנני

כדי לשרת ביעילות את צורכי הציבור כולו, על חוות־נוי לעבור שינויים מרחיקי־לכת. אך לפני שאדון בפרטים, ברצוני לסקור בקיצור נמרץ קווים באבולוציה של גנים בוטניים במשך ההיסטוריה הקצרה שלהם.

תחילתם של גנים בוטניים הייתה בבתי־ספר לרפואה, שם נשתלו צמחי רפואה שונים למטרות לימודים בלבד. עם התרחבות הידע הבוטני במאה ה-18, החלו להקים גנים בוטניים, בהם סידור הצמחים היה לפי קירבה בוטנית, כלומר – משפחות ומינים. התפתחות הקשר בין היבשות הביאה לכך שבגנים בוטניים ריכזו צמחים מיוחדים שהובאו מארצות רחוקות, והסידור בגן היה לפי מקום המוצא הגיאוגרפי – סידור שקיים עד היום, כמו צמחי אוסטרליה וכו'.

שלב נוסף היה סידור הגן לפי עקרונות אקולוגיים – העברת מערכות שלמות לגן, כפי שהן קיימות בטבע (Ecosystems), או סידור לפי גורמים סביבתיים-אקולוגיים כמו, למשל, צמחי מים ממשפחות שונות ומאזורים גיאוגרפיים שונים שרוכזו יחד, או צמחי-צל וכו'. בד בבד עם התפתחות זאת, הוחל לשים דגש חזק יותר על הצד האסתטי: הדגשת האלמנט הזה באה יחד עם התרופפות המסגרת הנוקשה של סידור גן לפי חוקים מדעיים בלבד, כמו משפחות בוטניות.

הדגש המסתמן היום הוא סידור בעל 3 מרכיבים: בוטני, אסתטי ופונקציונלי. כל הצמחים בגן משולטים ונעשה רישום מדויק של השם, המשפחה וכו'. וכן צמודה לגן ספרייה בוטנית-גננית.

מבנה הגן נקבע לפי ערכים אסתטיים-ארכיטקטוניים. מודגשת חשיבות הצמחים כאלמנט ארכיטקטוני. הם מגדירים חללים, יוצרים מערכת מראות מעניינת שמתגלים חליפות לעין הצופה ההולך בגן וכו'. מודגשות גם תכונות פונקציונליות, כמו הפחתת קרינה וסינוור ושבירת רוח. באופן כזה לומד בעל הגינה הפרטית והגנן לא רק את שמות הצמחים ותכונות צמח בודד, אלא גם את אפשרויות הסידור של הצמחים בינם לבין עצמם ועל הגן כיחידה שלמה. זה עשוי לעורר אצלו רעיונות מקוריים לתכנון או רצון להעתיק קטעים כאלה בגן, שעשויים להתאים למטרותיו.

בחוות־נוי כיום, הדגש הוא על העיקרון הבוטני-מדעי ופחות על האסתטי-פונקציונלי. כלומר – הגישה היא שמרנית, ששייכת יותר לעבר ולא להווה ולעתיד.

נדמה לי, כי יש לשנות בכמה כיוונים:

א) הרחבת מיגוון הזנים השונים בכיוון יותר שימושי ופחות בוטני-מדעי: אקלום למטרות הורטיקולטוריות, כמו מחסור במים ודשנים, או למטרות אסתטיות, כמו עצים נשירים פורחים. רצוי שהמקור לזנים אלו יתרחב ויכלול את זני ה"פטנט" של המשתלות הגדולות בעולם. תפקיד אקלום הצמחים למטרות בוטניות-לימודיות טהורות צריך להתמקד בגן בוטני, כמו זה של האוניברסיטה העברית בירושלים (אולי עם סניף ברחובות).

ב) תיכנון מחודש של הגן: הגן צריך לעבור תיכנון מחודש על ידי צוות של בוטנאים ואדריכלי-גנים, במטרה ליצור גן בעל חזות אסתטית, כשכל חלקיו מהווים יחידה מושלמת, עם הדגשת הצד הפונקציונלי של הצמחים ואפשרויות השימוש שלהם כבודדים או במשולב.

שטח הגנים היחסי במדינת ישראל יהיה, כנראה, נמוך בהשוואה לתקן האירופאי או האמריקני. הגן של חוות־נוי נמצא במרכז הארץ, בלב יישוב עירוני צפוף (נתניה, חדרה ואף תל־אביב). נראה לי, שניצולו רק כגן בוטני ולא כגן לבילוי, מעין פארק בנוסף לכך, הוא בזבוז משאבים. על הגן להיות מתוכנן כך, שימשוך אנשים לבלות בו בנוסף להתעניינות הבוטנית בצמחים ובנפרד ממנה. יש לפתוח את הגן גם בסופי שבוע ולא רק בימי חול. הרחבת הגן ותיכנונו מחדש צריכים להביא בחשבון מגמה זאת.

שילוב של פארק וגן בוטני (שהוא מגמה באבולוציה העולמית של גנים בוטניים), עשוי לשמש מנוף להגברת התודעה הגננית, הכרת הצמחים לשמותיהם ולתכונותיהם השונות, כמו גם מילוי הצרכים והדרישות לבילוי. אין דבר אחד גרוע מהשני, אלא, אולי, להיפך.

 עמוד 48

 פנינה סנטו

מהחווה תצא תורה: 

רות בנימין וחוות־הנוי ליד המדרשה לחקלאות, היו תמיד בתודעתנו מושגים משולבים ליחידה אחת, ובכל עת נעים לנו ומאלף להתראות איתן.

מכל ביקורינו בחווה יצאנו ברכוש רוחני רב. במשך 25 שנים, מאז שרות החלה לעבוד בה ועד היותה מנהלת החווה, חלו תמורות שונות: השתנה הנוף הסובב, התווסף שטח הגדל והולך באופן הדרגתי מחמישה דונמים הראשונים שהוקצו לה, עד ל-60 דונם, שכולו מכוסה בצמחים רעננים. כל פעם מצאנו משהו חדש שפתח לפנינו אופקים מבטיחים. רק מאור־פניה של רות, אותה החמימות שהיא מקדמת כל ביקור, נשארו ללא שינוי.

מעט מאוד הזדמנויות היו עד כה לומר לרות דברי תודה והערכה שאנו, אנשי המקצוע, רוחשים לה כל הזמן. אלה הם דברים שבלב, שלא באו לידי ביטוי הולם, אבל צמחו והסתעפו בקרבנו עם הזמן. ככל שהעמיקו קשרינו והיכרותנו עם מפעליה הרב־גוניים של רות, חשנו בנוכחות אישיותה הבלתי שיגרתית. ידענו שאנו מוקירים ומתפלאים מכוח העשייה העצום שלה, מהתמדתה בתפקיד, מידיעותיה המקצועיות הבסיסיות, מנכונותה הבלתי מסוייגת לעזור לאחרים ומכל שאר התכונות המאפיינות את אישיותה. משום מה קיבלנו את הדברים כמובנים מאליהם. בטחוננו היה שיש לנו כתובת, שהיא מקור לעידוד, להרחבת הידע המקצועי ולקבלת סיוע מעשי בלתי מוגבל. מעולם לא שמענו מרות ביקורת שלילית על אחרים ועל יצירותיהם. ככל שהשכילה לדעת יותר מאיתנו על הצמחים, פעלה להפצת הידע ולהעשרת ידיעותינו בכל הדרכים.

היא אף פעם לא בזתה לקטנות. ראינו אותה בתערוכת הפרחים הראשונה, דלת האמצעים, בחיפה, עם אוסף צמחי הבר, וכן בתערוכות הגדולות המתקיימות כיום. בכל מקום הגישה את עזרתה האדיבה בצינעה, ללא פרסומת, וללא תמורה כלשהי.

רבות היו הפניות אליה לקבלת עזרה, ורובן ככולן נענו, אם זה היה הקמת גינת־נוי לימודית במוסד ילדים לחינוך מיוחד בבאר־שבע, או שהיה צורך בארגון קורסים מקצועיים בבית־הסוהר בתל־מונד, או סיוע לאגודה לחובבי הקקטוסים ועוד ועוד.

כך נענתה, לפני שנים רבות, לבקשת הגב' ד"ר בויקו ונסעה לאילת כדי לסייע בהקמת גן־האיקלום הראשון במקום. הגן הפך אחר־כך לגן ציבורי ראשון בעיר, ממנו נשארו היום רק שרידים בודדים, בגלל הצורך לסלול כביש במקום.

או המקרה שקרה לה בבאר־אורה, לשם הוזמנה להרצות ולייעץ בגינון. הלינו אותה ב"חדר הטבע" יחד עם כלובים של נחשים.

לזיכרונות העבר שייכת גם הנסיעה לאגם החולה (לפני ייבושו), כדי לאסוף צמחי־מים, וגמא־הפפירוס הגדל היום בחווה. מקורו מסיור זה.

עמוד 49

 

רות בנימין: יצירה, חלום והתמדה

רות שיתפה את עצמה בכל עשייה באופן אישי, כאילו זהו הדבר החשוב ביותר עבורה. מלבד הגננים ששמעו את הרצאותיה בימי העיון וקראו ולמדו ממאמריה ב"גן ונוף", רבים הם האנשים הפרטיים, החובבים, שבהשפעתה ותודות להדרכתה, התחברו לעולם הצומח.

כל התחנות והאפיזודות הקטנות והגדולות, שקשה למנות אותן, היו כתוספות ליצירה המרכזית הנרחבת – חוות־הנוי. אותה פיסת אדמה שהפכה להיות גן הקסמים שהצמיח צמחים חדשים, שממנו הופצו בארץ כולה, יחד עם מיטב הניסיון לדרכי גידולם והתאמתם לאזורי הארץ השונים. מקום יקר־המציאות, שבו כל הצמחים בריאים וללא כל פגע.

לא פעם נשאלה השאלה: כיצד אפשר להקיף כל כך הרבה שטחי עשייה? מאין עוצמת הרוח היוצרת הזאת? איך אפשר לזכור ולדעת שמות של מינים וזנים אין־ספור ולהיות מאגר בלתי נדלה של מידע מקצועי?

רק כאשר משוחחים עם רות על הנושא הזה, מתוודעים במקצת אל המקור שהתמשך מאז חלומות הילדות. היה זה חלומה של בת למשפחה יהודית נרדפת על ידי הנאצים בגרמניה, שנעקרה מביתה ונדחקה לפינה נידחת. והבת הצעירה, שראתה נגד עיניה מגרש ריק, חשוף מצמחים, ועולם מתנכר רוחש שנאה גזעית ליהודים, נאלצה לברוח לעולם הדמיונות, לחיק החלומות המפייסים, המניחים לנטוע צמחים של תקוות ואמונה בעולם אחר, טוב יותר, שכולו פורח ויש בו אמת המציאות. כמה טוב שחלומות הילדות האי־רציונליים בימים ההם, התגשמו במלואן.

אשרי האדם שזוכה במקצוע שעיסוקו היום־יומי הוא גם מרכז עולמו הממלא את כל ישותו. מקצוע שתובע ריכוז והתמסרות מרביים, אולם מעניק הרגשה נדירה של תוכן ושלמות בחיים. רות תמיד שאפה לחקור צמחים עד תומם ולא פעם רצתה בתחנת ניסויים. והנה, זה כשנתיים קיימת המסגרת הגואלת – החווה שייכת כיום למינהל המחקר החקלאי במרכז וולקני, בשיתוף פעולה עם אנשי מדע ומחקר, שלהם יחס של הבנה והערכה למפעל של רות.

אנו מקווים לראות את רות כמנהלת החווה עוד שנים רבות – לשמחת כולנו.

עץ השמן הנקוד (Elacagnus pungens) מנטיעת 1952, כפי שהוא נראה היום.

 

  

 

50

 יצחק גולני

ביקור בחווה

 

חוות־נוי: חצי יובל של צמיחה ופריחה

עשרים וחמש שנים עברו מאז נבחרה גבעה חשופה לצידי כביש חדרה – בית־ליד להינטע כחווה להדגמה ולאיקלום צמחי־נוי, ועתה היא עוטה נוף אילנות מסועפים וצמחייה מלבלבת ופורחת, המייצגת את מיטב חמדת הגן והישגי ההורטיקולטורה בישראל.

בבואי לסקור את החווה לרגל מלאות מחצית היובל להיווסדה, עולות בזכרוני התרשמויות חדות מהרבה־הרבה ביקורים קודמים, פרטיים וקולקטיביים, לרגל ימי־עיון במדרשה החקלאית. הרבה צמחים הגדלים כאן מצאו את תיאורם בדפוס מעל דפי "גן ונוף", ובעיקר מעל במות של ימי־עיון וקורסים לגננים.

אבל לא כקריאה ושמיעה – מראה־עיניים, בייחוד כשלסיור מתלווה רות בעצמה. המספרת לנו, בסיירנו בשבילי החווה, מניסיונה ומתצפיותיה על גידולי טיפוחיה.

נקודת הזינוק לסיורנו היא במקום שבו הייתה בעבר הכניסה הראשית לחווה, מצד מדרשת רופין. עד היום אפשר ליהנות כאן מקווי התכנון הנאים של אדריכל־הגנים ש. וינברג (אורן) ז"ל, שתיכנן את הנקודה בשעתו: רחבת־אבן ירושלמית בצל עצים ושיחים מטיפוחי המקום, ממנה מסתמן הציר המרכזי של הגבעה, המוביל דרך שדרת פיקוסים ואילנות אחרים אל סוכה דקורטיבית בפיסגת הגבעה, המכוסה משמַמים שונים, שבתוכה ומסביבה מתרכזים צמחי־צל וחצי־צל.

השטח שבין שורות העצים מדושא ופותח מראה נוף גנני אל הגבעה, משובץ אילנות ושיחים מטיפוחי החווה שופעי פריחה, שאינה פוסקת כל ימות השנה. בעבר, בשנותיה הראשונות של החווה, הייתה המדשאה משובצת ערוגות פוליאנתות (אלן, פלורדורה, גולדילוקס ואחֵרות), שהיו אז חידושי עולם הוורד, וזה היה מראה גנני נפלא, שהשאיר רישומיו האסתטיים בלב כל המבקרים.

לצידי הציר המרכזי משתפלת הגבעה לצפון בשלוש טרסות (שימור פני־הקרקע מפני סחף־מים) ובהן שוכנות החלקות המרשימות, שאני מונה אותן לפי סדרן הגיאוגרפי: אוסף זני המירוקלים; אוסף צמחים עשבוניים, שיחים ובני־שיח לסוגיהם, מיניהם וזניהם; הארבורטום (מטע העצים), בעיקר אינטרודוקציות – תכנון החלקה ברובה בידי ד. זיידנברג.

חלקת ההמיקרוליסים שופעת הפריחה.

 

 

עמוד 51

חוות־נוי: בין צמחים נדירים לנופי גן מתחדשים

מכאן עוברים לשיפולים המערביים של הגבעה (שטח הוורדיה לשעבר, בטיפוחם של שלמה תמרי ז"ל ויבל"ח דוד גלעד), מקום חלקות הקקטוסים, עצי־מחט, הדקליים, הקליסטמונים, המללויקות, הקטניות, הפרוטיאות, צמחי־קישוט, צמחי־תבלין, חלקה נסיונית של עשבי־דשא וחלקות פיתוח אחרות.

קצר המצע לתאר כל מה שהחווה מציגה בשפע לפני עיני מבקריה. אילו רציתי להתעכב אפילו על אחדים מהם, הרי אני מרגיש, שכל כך רבים נדחקים לקצה הקולמוס, שהייתי מתקשה במי לבחור.

האם בחידושים מהצמחייה העשבית העוטרת את בית המשרדים, העשויים לגוון בקרוב את הצמחייה הפרחונית של גנינו? למשל: שני רב־שנתיים חדשים, שהצליחו בחווה ומבטיחים הצלחה גם לכשיפוצו בגני הארץ: מין חמציץ סגול (Oxalis), הפורח בשפע תקופה ממושכת בפרחים ורודים־כהים; ופליציה אכינטה (Felicia echinata), מדרום־אפריקה, השופעת פרחים כחולים־סגולים. מרגישה טוב בכל התנאים – חום, קור, עם ובלי מים.

האם בשיחים מושכי־עין שטרם הכנסתם לגני? – כמו: צינית מבריקה (Ilex cornuta), בעלת העלים המבריקים, הקישוטיים, שגדלה כאן מזרעים ועתה הגיעה לממדים מרשימים, או במין חדש (בשבילי) של תבטיה שמקורה מקניה, בעלת פרחים צהובים, גדולים (Thevetia thevetioides).

האם להתעכב בחלקת ההימרוקלים המקסימה בצבעיה? (הרבה זנים הוכנסו לכאן מהאוסף של נוח נפתולסקי ז"ל). מכל מקום, לא אפסח על תופעה מעניינת בחלקת הגזניות, מחצפיותיה של רות: כשמכניסים לערוגת גזניות מעורבת את הזן הלבן, הרי הוא גורם להכלאות, ורק

חוות־נוי: בין צמחים נדירים לנופי גן מתחדשים

מכאן עוברים לשיפולים המערביים של הגבעה (שטח הוורדיה לשעבר, בטיפוחם של שלמה תמרי ז"ל ויבל"ח דוד גלעד), מקום חלקות הקקטוסים, עצי־מחט, הדקליים, הקליסטמונים, המללויקות, הקטניות, הפרוטיאות, צמחי־קישוט, צמחי־תבלין, חלקה נסיונית של עשבי־דשא וחלקות פיתוח אחרות.

קצר המצע לתאר כל מה שהחווה מציגה בשפע לפני עיני מבקריה. אילו רציתי להתעכב אפילו על אחדים מהם, הרי אני מרגיש, שכל כך רבים נדחקים לקצה הקולמוס, שהייתי מתקשה במי לבחור.

האם בחידושים מהצמחייה העשבית העוטרת את בית המשרדים, העשויים לגוון בקרוב את הצמחייה הפרחונית של גנינו? למשל: שני רב־שנתיים חדשים, שהצליחו בחווה ומבטיחים הצלחה גם לכשיפוצו בגני הארץ: מין חמציץ סגול (Oxalis), הפורח בשפע תקופה ממושכת בפרחים ורודים־כהים; ופליציה אכינטה (Felicia echinata), מדרום־אפריקה, השופעת פרחים כחולים־סגולים. מרגישה טוב בכל התנאים – חום, קור, עם ובלי מים.

האם בשיחים מושכי־עין שטרם הכנסתם לגני? – כמו: צינית מבריקה (Ilex cornuta), בעלת העלים המבריקים, הקישוטיים, שגדלה כאן מזרעים ועתה הגיעה לממדים מרשימים, או במין חדש (בשבילי) של תבטיה שמקורה מקניה, בעלת פרחים צהובים, גדולים (Thevetia thevetioides).

האם להתעכב בחלקת ההימרוקלים המקסימה בצבעיה? (הרבה זנים הוכנסו לכאן מהאוסף של נוח נפתולסקי ז"ל). מכל מקום, לא אפסח על תופעה מעניינת בחלקת הגזניות, מחצפיותיה של רות: כשמכניסים לערוגת גזניות מעורבת את הזן הלבן, הרי הוא גורם להכלאות, ורק   הודות לו מופיעים במשך הזמן צבעים חדשים, דבר שלא יקרה בהיעדרו.

אוסף האילנות, שהיה בעבר צפוף מאוד, עד שמרוב העצים לא ראו את הארבורטום, דולל לאחרונה, והודות לזה שוחרר שדה־מחייה נרחב להמשך התפתחות העצים, וגם נפתח מראה המאפשר למבקרים ליהנות מחזותם הכללית. מעולם צמחי זה, השופע סוגים ומינים, מהם אינטרודוקציות של שתילים ומהם גידולים עצמיים מזרעים – אזכיר רק כמה עצים בעלי תכונות־גידול מעניינות, שלהן השלכות מאוד מעשיות ושימושיות לגבי כל גנן וגנו, להוציא מכלל זה גידולים אקזוטיים, שתיאורם הוא נושא לעצמו.

הנה עץ (לא גדול ביותר), שצורת גידולו כמו ערבה בוכייה, אבל בלי הבעיות המטרידות שלה (קפנודיס). הוא חסון כקליסמון ונאה כערבה". וזהו אנוניס גמיש – (Agonis flexuosa). מולו, במעלה הגבעה – עץ נאה, שחיפשתי כמותו מזה שנים, למען יחליף את הצאלון (פואינציאנה, דלוניקס רגיה) הקופא בטמפרטורה מתחת ל-0 מעלות, ואכן זהו – פלטופורום מפוקפק – (Peltophorum dubium): פורח כמו הצאלון, אלא בצבע צהוב. הפרי – תרמילים קטנים, משהו בין פואינציאנת לדקרנדה". הנוף נאה כמו של צאלון, אבל – (העיקר!)

עמוד 52

 

מעבר לעץ־הסוכה: אוצרות בוטניים בחוות־נוי

העץ לא פגיע בקרה, ובזה יתרונותיו על הפואינציאנה. מי מאיתנו לא אוהב בגן סוכת־צל דקורטיבית, ובייחוד, כשהסוכה היא טבעית, תחת צמרת נופו של עץ? ואכן, "עץ־הסוכה הטבעית", כפי שרשמתי בזכרוני, הריהו קפילוסמת סלצמן (Xylosma salzmanii). ענפי העץ הזה גדלים שמוטים כלפי מטה, "כאילו לא רוצים להתרומם". רק על ידי גיזום קל אפשר לתת לו "שוונג", כלומר, אפשר לזרזו לצמוח "כמו בן־אדם", כלפי מעלה, מבלי לקפח גם את נטייתו להצמיח ענפים שמוטים. ואכן, בשל התכונה המיוחדת הזו, אפשר לקבל מהעץ סוכת־צל טבעית. עמדנו מתחת לנוף העץ הזה והתפלאנו מהרחבה המוצלת והעגולה־סימטרית להפליא, כעשויה במכוון, מעשה־חושב!

חלקת המחטניים השונים – עצים וגידולים שיחיים – בהציגה את נציגיה הבולטים, שגדלו כאן לתצפיות ולתפארת, עשויה לתת דחיפה להעשיר את גני הארץ במיבחר צמחים מגוון. בייחוד בולטת כאן ביופיה פינת ברוש הבנות, קבוצת הברוש האריזוני עם נופו האפור־מכסיף, ואוסף התויות.

להלן מעניינות מאוד חלקות המללוקות והקליפטטונים, שגדלו כאן מזרעים שליקטו באילנות. אחרי שאוסף הקליסטטונים והמללויקות באילנות נהרס עקב הרחבת הכביש – נשאר כאן עתה האוסף העשיר ביותר בארץ. לא כולם ידועים בשמותיהם, אך נעשות תצפיות ומקווים לפענח הרבה תעלומות וצפונות חבויות בגידולים מרשימים אלה. (יש מללויקות מעניינות מאוד בצורת העלווה שלהן, יש השופעות פריחה מרשימה, יש הגדלות בלי מים ובתנאים קשים).

אנו מדלגים על חלקות הקטניות (כסיות, אקציות, אריתרינות וכו'), הקקטוסיים, הדקליים, הארזים – אי־אפשר לתאר הכל ברשימה אחת – ומתעכבים בחלקת הפרוטאות המעניינת מאוד כחידוש. חלקה זו בולטת במיוחד בנקיונה, בטיפוחה ובצורתה. שורות שורות גדלים כאן גידולי־חמדה־ונוי של אפריקה ואוסטרליה, שפרחיהם – פרחי הפרוטאיות הגדולים – מפארים אצלנו כל תערוכת פרחים בין־לאומית. לטיפוח חלקה נסיונית זו, שגידוליה נועדו לצורכי קבלת חומר צמחי לקישוט, תרם בנדיבות מר נתנאל הס, חובב צמחים מארה"ב, שה"אידיאה פיקס" שלו הייתה לגדל בארץ צמחי־קישוט.

בחלקה מטפל מר סיד איבקר ברוב מסירות וחיבה. כבר היום אפשר ליהנות מחזותן הדקורטיבית של הפרוטיאות, המתבטאת בירקתן הססגונית, בצורת הצמיחה הקישוטית של נופן ובפרחים שלהן.

להלן משתרעות החלקות שרק נזכיר בשמותיהן, ועוד יגיע תורן להיפקד מעל דפים אלה. הלוא הן החלקות המכילות אוסף צמחי תבלין ורפואה, אוסף זני פלרגוניום, ואוסף צמחים "פיקנטיים" (כגון: צמחי לגרסטרמיה הודית ננסיים ומיני חבושים (קריש" יפני) שהובאו מיפן, אלביציה שיחית – הגדלה כמעט בלי מים, טובה כמשבר־רוח, ועוד.

בשיפולי הגבעה לצד דרום, כהמשך לשיחיות ולמטפסים השונים המתמשכים מהסוכה הדקורטיבית, וכן ברוש בכות (Cupressus funebris) בחלקת המחטניים של חוות־נוי, בן 17.

עמוד 53

מעבר לסוכה הטבעית: שרידי בר, משתלה פורחת וחזון עתידי

בשיפולי הגבעה, ובפרט בטיבית, שוכנת פינת צמחי הבר, ואחריה – המשתלה, בתי־הגידול וסוכות הצל, החוסים בצל אילנות וחבויים בין מטפסים שופעי ירקות ססגונית ופריחה, אשר לסירוגין היא מתמדת ולא פוסקת, כל ימות השנה.

פינת צמחי הבר דולדלה באחרונה עקב נגיסת השטח לצורכי גידולים שונים אחרים ולהרחבת המשתלה, אבל עוד שרדו שם אכזמפלרים מרשימים של גומא הפפירוס בבית גידולו הכמו־טבעי, כמה עצי קטלב ובר־זית בינוני.

התחנה האחרונה בסיורנו היא במשתלה, שהתרחבה לאחרונה לממדים ניכרים. סדר ונקיון, בריאות הצמחים, מיגוון עשיר של הצמחייה ושיבלוט ברור ונאה – אלה מאפיינים את המשתלה המושכת את עיני המבקרים ומשדלתם להשתהות בה, ובבתי־הגידול הסמוכים לה, יותר ויותר. המשתלה נישאת על כתפי הח' יוסף דפנה מקדימה, שאת התמחותו בריבוי צמחים קנה בשנים שעבד באילנות ולחווה הגיע כשתלן מנוסה. עתה – ידו רב לו, הן בטיפוח הקיים והן בפיתוח ובריבוי נוסף, לפי קווי התדרוך וההכוונה של מינהל המחקר במרכז וולקני, אשר, החל מאפריל 1973, נמצאת חוות־הנוי תחת חסותו.

אחרי התקופה ה"מסחרית" (הכוונה לתקופה שקדמה לכניסת החווה תחת חסות מרכז וולקני, כאשר הייתה בבעלות משרד החקלאות, מחוז חדרה), בה נאלצה החווה לבסס את עבודתה ולהשתתף בכיסוי הוצאות קיומה רק על ידי מכירת שתילים, מבוססת המשתלה עתה על טיפוח אינטרודוקציות, מגמה לימודית והפצת צמחים. ההכנסות ממכירת שתילים הן גם כיום קודש לכיסוי הוצאות המשך הפיתוח של המשתלה.

על סף החווה, ועוד יותר בפנים, בסיירי בשביליה ובחלוקותיה, מהדהדים בזכרוני דברי המשורר, המלווים את פְּעָמַי, בשינוי גירסה, המושפע  - ממראות עיני:

אם יש את נפשך לדעת את המעיין ממנו שאבו אחיך הגננים ידע, השראה, וצמחים לריבוי.

המשתלה - אחת מאבני היסוד של חוות הנוי

עמוד 54

חיים לטה

זכרונות חוות הנוי במחצית היובל 

 כל תאריך היסטורי בתולדות ימינו מזכיר מחדש, מה מהר חלף הזמן, וברגע ששומעים מונח כגון מחצית־היובל נדהמים להיווכח, כי אמנם עברה תקופת ימי דור שלם מאז אותה ההתחלה, שאת יומה עומדים לחגוג. ברם, כאשר חפצים להעלות זכרונות מהשנים האלו שחלפו, מופתעים לדעת, שתחנות רבות, חוויות ואירועים, שבשעתם התרשמנו מהם עמוקות, נראים רחוקים עידן ועידנים, והרבה דברים צריכים לדלות מבאר השכחה, כאילו התרחשו בעולם אחר.

בזכרונות האירועים קשורים בני־אדם, חלקם שותפים עד היום הזה לחוויות ולעשייה, ופוגשים אותם בהזדמנויות דומות; חלקם נעלמו מהאופק ואף נשכחו; חלקם הלכו לעולמם, מי בהתחלת התקופה ומי במשך השנים האלו. בחוות־נוי היו ועודם מעורבים, באופן ישיר או בעקיפין, רות בנימין, שתרמו למענה ולמען התפתחותה, והם הרבה יותר מאלה העולים בזיכרון, כאשר חפצים להיזכר בכל הראוי להירשם. זכותם שמורה לכולם, גם לאלה, שלא ייזכרו בשמותיהם.

הקמת החווה היתה, בראש וראשונה, פרי יוזמתו ומרצו התוסס של ידידנו דוד צירקין, היום צפריר, שראה בה אחד היעדים הראשונים בפעולתו כראש המדור לגננוּת ושתלנוּת. המדור סונף למחלקת המטעים, בראשות אסף גור, במשרד החקלאות המתארגן מחדש עם קום המדינה. אל אנשי הסגל הבכיר, שהועבר מממשלת המנדט, צורפו אז רבים מפעילי המרכז החקלאי. זה לא כבר הוקמה ע״י המרכז החקלאי המדרשה לחקלאות ע״ש רופין, ושיתוף הממשלה בהשתלמות חקלאי הארץ, שהמדרשה שימשה לה מהיווסדה מכשיר חשוב ביותר, חייב הקמת

שדרת הפיקוסים

עמוד 55

 

תחנות־הדגמה בענפים השונים. בו בזמן שמשתלות עצי־פרי וגפן, שגם הן היו בטיפול המדור לגננות ושתלנות, מצאו מקום לניסוי ולהדגמה בתחנות המחלקה למטעים, שהוקמו עוד בימי ממשלת המנדט, בעכו, צריפין, פרדיה ובעמק בית־שאן, היה ענף גננוּת־הנוי חדש בטיפול הממשלה. דוד צירקין איתר להדגמתה שטח סמוך למדרשה לחקלאות וידע לשכנע את האנשים המתאימים, שתקום עליו תחנה להדגמת ולאיקלום צמחי־נוי. עד כמה שידוע לי, היתה מכרעת הסכמתו ועזרתו של חיים הלפרין ז״ל, שהיה המנכ״ל הראשון של משרד החקלאות במדינת ישראל ובשעתו מזכיר המרכז החקלאי.

בשנים הראשונות נקרא המקום התחנה להדגמה, לאינטרודוקציה ולאיקלום של צמחי־נוי. אחרי חיפוש ממושך נמצא השם חוות־נוי. בביצוע המעשי של כל פעולות האירגון של המדור, ובעיקר של ענף גננוּת ושתלנות־הנוי והפרחים, היה עוזרו העיקרי של דוד צירקין מנחם כ״ץ ז״ל, שהתמצאותו בסבך הביורוקרטיה הממשלתית עוררה תמיד את התפעלותי; הוא שידע לפתור, ברוח טובה וחפצה, כל בעייה אירגונית. גם בהקמת חוות־נוי היה חלקו רב. עוזרת נאמנה היתה לאה קרופניק, תבלח״א, אחרי החלפת השם - לאה קרוא, שהוציאה עוד בשנת 1940 עם צירקין את המדריך למשתלות במהדורתו הראשונה. כמרכזת החווה נתמנתה רות שטיינר, היום רות בנימין, המנהלת את החווה עד היום הזה. תיכנון החווה נמסר לאדריכל־הגנים ש. אורן ז״ל.

רצה הגורל, שהחלק הראשון של התוכנית, שבוצע לקראת חורף גשום מאוד, נסחף סמוך לשתילתו בגשמי עוז. היתה זאת הזדמנות טובה, לשתף בתיכנון מחודש את המחלקה לשימור הקרקע, שגם היא הקימה בקירבת מקום את תחנתה. בהשראתה הותקנה תעלת הניקוז המדושאת המקיפה את הגבעה במרכזה. הגבעה איננה גבוהה, והמרחק מפסגתה אל הגדר בכיווּן למדרשה איננו גדול. מאחר שהוא תיכנן על הפיסגה הזאת עצם מרכזי (שהתבטא, כעבור  כמה שנים, בסוכה דקורטיבית), שבדרך אליו תוביל שדירת עצים 

ישרה, השתמש שלמה אורן ז״ל, בכדי לטשטש את הרושם של שדירה קצרה מדי, בתחבולה ארכיטקטונית להטעת העין. בתיתו לשדירה צורה חרוטית, כשרוחבה בבסיסה הוא פי שתיים מזה שבפסגה, הוא יצר את הרושם, שהיא הרבה יותר ארוכה מהיותה באמת. השדירה ותעלת הניקוז היוו בצורתן הדגמת חידוש בתיכנון גנני.
מיקומה ע״י המדרשה לחקלאות גרם לה לחוות־נוי, שהיא נעשתה לא רק מרכז לקהל גנני ושתלני הנוי בארץ, אלא גם אבן שואבת להמוני חובבים מבין משתתפי הקורסים וימי־העיון בענפים אחרים, שמילאו באופן קבוע את המדרשה. ככל שגדל פירסומה, כן גדל מספר ידידי החווה ומבקריה מעיר ומכפר. באו גם הרבה מורים ומורות, לבד ועם כיתותיהם.
למדריכי גננות־הנוי היתה החווה מרכז לפגישות ומכשיר לעבודתם, חשוב, במיוחד, ככלי עזר לקורסים, שנתקיימו במדרשה. מאחר שיכולנו להדגים בחווה, בעיקר, את הצמחים עצמם, ראינו חשיבות ממדרגה ראשונה בשילוט ברור, נכון ומעודכן. לא רק האינטרודוקציות החדשות הרבות, שהובאו לחוות־נוי, הופצו מכאן אחרי ריבויים הראשון בין שתלנים וגננים בשמות נכונים, גם בהרבה צמחים נפוצים מכבר בשמות נרדפים או מוטעים, תוקן ע״י שילוט נכון.
אחרי שנבנה בחווה הבית, נפגשו בה לפעמים, לישיבות ולימי־עיון, כל סגל המדור ופעם־פעמיים כל סגל המחלקה למטעים. מדריכי הנוי נפגשו בה במשך שנים לפחות פעם אחת בחודש. בתקופות שונות נקבעו בה ימים לקבלת קהל של מדריך, בהתאמה עם זמני הביקור הקבועים של החווה. זכרונות מיוחדים שמורים אתי מפגישותי עם חברי אלי פויכטוונגר ז״ל ומחילופי נסיונינו ודעותינו במשך השנים, שבהן חילקנו בינינו להדרכה את הארץ, וחוות־נוי היתה כעין תחנת־גבול בין הדרום שלו והצפון שלי.
בשנים הראשונות היתה לאה קרוא אורחת קבועה בחווה וקיימה בה חלקת הדגמה לוורדים. העובד הקבוע של החלקה הזאת היה שלמה תמרי ז״ל, שפגשתיו כאן לראשונה אחרי שנים רבות שלא ראיתיו, מאז שנת 1924, כאשר נשלחתי עם קדחת קשה מעין־גנים להבריא בירושלים ועזרתי לו, כלבוגר בית־ספרנו, במשתלה, שהיתה לו בשיתוף עם משה בן־ישעיה ז״ל.
אחרי שדוד גלעד חזר מהשתלמותו באמריקה וקיבל על עצמו את פיתוח גידול הוורדים בארץ, נהפכה סביבת הסוכה שעל הגבעה למספר שנים לוורדיה מפוארת, שבה ובמשתלת הוורדים שמאחריה, טיפל שלמה תמרי עד ליציאתו לגימלאות.
ענף גידול הפרחים שכן במשך שנים כדייר משנה בתחנה למטעים בצריפין. כאשר הצרו שם את שטחו, נמצא לו זמנית מקום בחוות־נוי. היה זה אחרי שפיתוח החלק המזרחי, בשטח הרזרבי, שבו רק התחילו בנטיעת עצים בגבול הצפוני שלו, נפסק מחוסר תקציב. בתוך השטח הזה הוקצבה חלקה לפרחים, נבנו צריפי מחסן ואריזה והוקמה סככה גדולה מכוסה סרן, שגידולי הסופרגרברה שבה היוו במשך כשנתיים נקודת המשיכה המרשימה ביותר של החווה. באוסף השקופיות שלי אפשר לראות, שללאה קרוא ולחנה קלאוזנר היתה יד בגידולי הגרברה.
שקופיות אחרות על הרקע שלהן מזכירות, שבאותה התקופה נפגשה בחווה ועדה קטנה, שהוזמנה ע״י דוד צפריר־צירקין, לאשר לו את השמות, שהוא רצה לקרוא על זני ההרדוף, שהוא מיין. אם אינני טועה, היו המוזמנים חברי הוועדה לאינטרודוקציה, שנפגשו לעתים מזומנות בחווה, אם כי לא כולם השתתפו באותה ההזדמנות אתנו. בין אלה, שטרם נזכרו ברשימה הזו, השתתפו בנאמנות בוועדת האינטרודוקציה ידידינו הפרופ׳ הלל אופנהיימר ז״ל, אדריכל־הגנים אברהם קרוון ז״ל ויבלח״א דוד זיידנברג ויעקוב שור.
מסגרת של מאמר בעתון איננה מאפשרת למצות את סיפור כל החוויות והרשמים הקשו

יעקב רימלד, בית־יצחק

 על קטלוגים והקטלוג של חוות־נוי

 בשנת 1968 הגישה חוות־נוי לציבור הגננים והשתלנים קטלוג של צמחי־נוי, כדי להקל עליהם את בחירת הצמחים. מתוך המבוא לקטלוג הזה אני מביא שתי פיסקאות, אשר מגדירות באופן ברור מטרתו של קטלוג - יהיה זה קטלוג של משתלה מסחרית או קטלוג של משתלה ציבורית. " .... התנאים במקום גידול הצמחים שונים לא רק מאיזור לאיזור, אלא גם מגינה לגינה, ואף באותה הגינה ישנם לפעמים הבדלים" ... " ... נסה נא לחזות מראש מה תהיה צורתו בעוד מספר שנים" ...

קטלוג יכול להיות רשימה יבשה של שמות צמחים ומחירים. אבל הוא גם יכול להיות מורה־דרך ברמה בוטנית או ספר אמנותי. ברצוני להציג כמה קטלוגים ולהשוותם, לפי צורתם ותוכנם, עם הקטלוג של חוות־נוי. כמובן, שזה לא יכול להיות מחקר מקיף, אלא רק הצגת כמה קטלוגים של מספר משתלות מסחריות באירופה ובארצות הברית.

הקטלוג הראשון הוא של המשתלה Spacth בברלין - גרמניה, אשר הוצא בשנות 1920 ו־1930 - לכבוד 200 שנה לקיומה של המשתלה ברשות אותה המשפחה מאז היווסדה. בעל המשתלה הוא מנהלה השביעי של המשתלה, אשר הגיעה לגודל של 5000 דונם, בתוך שטח זה גם ארבורטוּם גדול, אשר הכיל בזמן הופעת הקטלוג למעלה מ־4500 מין המשמש לא רק להדגמה, אלא גם למחקר, כנראה שזו הגדולה בעולם. במשך כל שנות קיומה עסקה המשתלה בריבוי ומכירת צמחי־נוי ופרי. קטלוג זה, יחד עם האינדקס, מחזיק 650 עמוד, מתוך זה למעלה ממאה עמוד מבוא היסטורי, ולמעלה מחמש מאות עמוד רשימות צמחי־נוי עציים ועשבוניים, זרעי פרחים וירקות וכן עצי פרי ופרקים שלמים על גינון והרבה תמונות בשחור־לבן. הרשימות של הצמחים כוללים, ביסודיות גרמנית אופיינית, מלבד השם הלטיני־בוטני המלא, גם השם הגרמני, המולדת ותיאור הצמח.

מפעל יותר צנוע, הן בהיקפו והן בתוכנו, הוא הקטלוג של המשתלה Monrovia בקירבת Los Angeles בקליפורניה. גם משתלה זו היא אחת הגדולות בעולם. הקטלוג מתאר על 80 עמוד, בערך 1200 מיני צמחי־נוי - עצים, שיחים ובני־שיח, עם הרבה תמונות צבעוניות והשמות בלטינית ואנ

גלית. זהו קטלוג טיפוסי כפי שמוציאות אותו כל המשתלות הגדולות בעולם.
הקטלוג האמנותי בה' הידיעה הוא של משתלת Forster ליד ברלין. בעלה, אשר מת לפני כמה שנים, קיבל תואר ד״ר כבוד בזכות הישגיו ומחקריו בתחום טיפוח, ריבוי ותירבות פרחים רב־שנתיים (perennials).
ולבסוף, הקטלוג של חוות־נוי. זה לא קטלוג מסחרי וגם לא קטלוג אשר מכיל את כל צמחי הנוי אשר בארץ. אולי מותר לכנות אותו קטלוג אשר מכיל צמחים אשר היו בארץ, או הובאו ארצה ע״י חוות־נוי ונבחנו בה, והוא מיועד להדרכת חובבים. הוא מצטיין במספר הרב של תמונות אמנותיות, אשר מראים את הצמחים בצורתם האופיינית. הם מלווים ע״י תיאור והוראות גידול קצרים.
בהשוואה לקטלוגים של משתלות גדולות מחו״ל, זוהי התחלה צנועה, אבל חביבה. בוודאי מותנה הדבר גם בגודל התקציב אשר מאפשר הכנסת צמחים חדשים לחווה ועל ידי זה גם הגדלת הקטלוג. לעומת זאת, יפה שבקטלוג הזה מופיעות כמה רשימות של צמחים מסודרים לפי אזורים או תנאים בהם הם מצליחים.
השלמה לרשימות שימושיות אלה אנו מוצאים במאמרים המרובים של רות ב"גן ונוף".

נתעכב עתה על הרכב רשימות צמחים אלה בקטלוגים השונים.
כל ארץ וארץ מצטיינת במספר די גדול של צמחים יפים, ראויים לשתילה בגנים. הגננים בכל ארץ מוסיפים עליהם צמחים יפים אשר אותם אוספים בכל העולם.
בכל משפחה של צמחים ישנם הרבה סוגים ומינים האופיניים לאזורים ולתנאי גידול מסויימים. מינים אלה יכולים גם להצליח בארצות אחרות, אם הם מוצאים בהם תנאים דומים למולדתם, או אם הם מסתגלים לתנאי המקום החדשים. תירבוּת וביוּת זה של צמחים, גורמים להופעת זנים תרבותיים (cultivar) אשר אנו מוצאים בקטלוגים בחו״ל. זנים תרבותיים אלה יכולים להיות בצורות שונות: בכות, ננסיות, זוחלות או מפוספסות, המעוררים את תשומת לבו של הגנן והמרבה אותם באופן וגטטיבי. הם יכולים להופיע על צמחים שונים, או בתוך מנבטה של זרעים.
בארץ קיימים ממינים מעטים זנים תרבותיים ואילו בחו״ל ה־זנים התרבותיים מהווים את היסוד של רב־גוניות המשתלות.
ברצוני להדגים זאת ע״י דוגמאות:
סוגים ומינים ממשפחת הוורדים מהווים יסוד חשוב של מבחר הצמחים בגננות העולם, והם מתורבתים זה אלפי שנים בכל העולם. ממשפחה זו מצויים מינים רבים ילידי הארץ או האיזור הקרוב. הגננים האספנים טרחו לאסוף בכל העולם מינים וסוגים, להכניסם לגננות ולגדל מהם, 

מלבד המין המקורי, גם מספר רב של זנים תרבותיים. אני רוצה להזכיר פה את החבוש, חבושית, עוזרר, חוּזרר, ספיראה. גאוות ה־משתלות היא על אוספי מינים של תפוחים, דובדבנים, אפרסקים ושזיפים לנוי. בהשוואה לשלושה עד ארבעה מיני Cotoncaster אשר בקטלוגים של חוות־נוי או ",תנובה", אפשר למצוא בקטלוג של Spacth יותר משלושים מין.
הסוג Hibiscus, אשר הפך בתקופה האחרונה לצמח־עציץ חשוב מאוד באירופה, מיוצג ב־קטלוג של חוות־נוי ע״י שבעה מינים וזנים. לעומת זאת, בקטלוג של Monrovia, מופיעים 25 זנים תרבותיים.
גם הסוג Bougainvillea הפך לצמח־עציץ באירופה. הוא מופיע אצלנו בארבעה עד חמישה מינים וזנים, ואילו בקטלוג של -Mon rovia - עם כתריסר זנים תרבותיים, ביניהם זן נמוך, זוחל, לכיסוי שטחים.
גם צמח חביב ויליד הארץ כמו ההדס, ממנו יש לנו רק מין אחד, מופיע בקטלוג של Monrovia עם למעלה מחצי תריסר מינים וזנים תרבותיים.
מהמשפחה הסובטרופית -Bignoniaceae, החשובה מאוד מבחינה גננית, והכוללת את הסוגים ,Bignonia ,Campsis ,Tecoma Catalpa - מופיעים בקטלוגים שלנו בסך הכל כארבעה מינים ובקטלוגי חו״ל, כתריסר מינים וזנים תרבותיים.
על־ידי חוות־נוי הוכנסו ארצה הרבה מינים מארצות בעלות אקלים דומה לאקלים ארצנו. כמו כן הובאו ארצה גם מינים מתורבתים של Weigela ,Deutzia, Buddleja davidii, Chaeno" ,Hibiscus מיני ,Spiraea ,meles ובייחוד אני רוצה להזכיר את האוסף הגדול של פלרגוניוּם. סוג אחרון זה, בעל הזנים התרבו־תיים הרבים, נפוץ לא רק באירופה, הוא גם מרכיב יסודי של הגן העממי בכל ארצות הים־התיכון.

האם נחוץ מבחר גדול של זנים תרבותיים? הגנים, ובייחוד הגנים הגדולים, נעשים יותר ויותר חדגוניים מבחינת הצבע. בעיקר שולט הצבע הירוק. הסיבה היא - ייעול וחסכון בעבודת הידיים. מקום הצמחייה הנמוכה נעשה יותר ויותר צר. שותלים פחות ורדים או פרחים רב־שנתיים. ב־קטלוג של חוות־נוי מופיעה רשימה די גדולה של פרחים רב־שנתיים, וגם בקטלוג של ",תנובה" מופיעים כשלושה תריסרים צמחים רב־שנתיים. מה זה בהשוואה לרשימות הגדולות בקטלוגים של חו״ל? בסוג אסתר ישנם מאות זנים תרבותיים. בהזדמנות זו אני רוצה להזכיר, שלפני הרבה שנים הגיע לחווה אוסף גדול של זני אסתר.
מהן אפשרויות הרחבת אוסף הצמחים? מלבד ע״י אינטרודוקציה מחו״ל, אפשר להעשיר את האוסף, בעיקר, ע״י בירור בזמן הריבוי במנבטות של ייחורים או זריעים. לעיתים קרובות אפשר למצוא צמחים אשר מצטיינים ע״י שינוי רצוי - צמחים אלה רצוי להרבות באופן וגטטיבי. כמו כן רצוי לעסוק בתירבות וביוּת .
צמחי־בר, ילידי הארץ.

 עמוד 56

 

רות בנימין, מנהלת החווה 

מינהל המחקר החקלאי

פעולות האינטרודוקציה בחוות־הנוי 

 שלבים מוקדמים - חוות הנוי 

האינטרודוקציות (הכנסת צמחים חדשים) הראשונות הוכנסו לחוות־נוי ב-1949, שנת הקמת החווה. מהתחלה צנועה בקנה מידה קטן, הורחבו הקשרים עם ארצות רבות, בעיקר עם גנים בוטניים. כיום אנו בקשר עם כ-450 מוסדות וארגונים ב-80 ארצות, ומהם אנו מקבלים בקביעות קטלוגים ואינפורמציה.

באחד המשלוחים (1951) הגיעו אלינו צמחים חשובים מאוד ממשתלת Armstrong בקליפורניה, ביניהם:

• פיקוס מטפס (Ficus pumila) ירוק-עד, הנאחז מאליו בקיר חלק, ומצוי כיום בגנים רבים.
• היביסקוס צהוב (Hibiscus rosa-sinensis "Chartreuse"), שפורח גם בצל.
• אדמוּם גדול-גביע ("Holmskioldia sanguinea"), אחד הצמחים המעטים בעלי פריחה.

באותה תקופה נתקבלו זרעים וצמחים רבים על פי הכוונה של ועדת האינטרודוקציות, שהרכבה השתנה מפעם לפעם במשך השנים.

האינטרודוקציות הראשונות נתקבלו ממשתלת Delaunay בצרפת. הובאו אז, בעיקר, רב-שנתיים, ביניהם אוסף חשוב של אסתר רב-שנתי (Aster novi-belgii), שמתאים מאוד לתנאי הארץ, והוא נפוץ מאז בגנים רבים.

השתתפות בשלבים מוקדמים:

בין המשתתפים בשלבים מוקדמים נמנו: פרופ' הלל אופנ־היימר ז"ל, וד"ר קוּניס ז"ל - עוזרו של פרופסור אבן־ארי, ויבל"ח ד. זיידנברג, מנהל הגן הבוטני במקוה־ישראל, פרופ' מנדל - מהתחנה לחקר החקלאות ברחובות, נציג ארגון הגננים, וכמובן מר ד. צפריר, מנהלה הראשון של חוות־נוי.

 Ficus pumila

(repens)

פיקוס זוחל,

אחת מהאינטרודוקציות

המוקדמות של

החווה - הפך

במרוצת השנים

לבן־בית בישראל.

 

 

  עמוד 59 

 

השפעת השתלמות באנגליה וקשרים עם חו"ל

כתוצאה מהשתלמותי באנגליה, בשנת 1955, מטעם ה-F.A.O, נכנסה עבודת האיקלום (הכנסת צמחים חדשים) למסגרת שיטתית יותר. נוצרו קשרים חשובים ויעילים עם מוסדות רבים בחו"ל. בעיקר נעזרתי על ידי מנהל Kew Gardens דאז, מר Campbell ז"ל. הוא העמיד לרשותי רשימת מקורות לחילופי זרעים, לצורכי אינטרודוקציה במדינת ישראל. גם בזמן השתלמותי וגם לאחריה, סייע הרבה בייעוץ ובהדרכה.

עם חזרתי מהשתלמותי, הפעלתי שיטת חילופי זרעים ממקורות שונים וארצות רבות. מאותו הזמן נשלח מחוות־נוי מדי שנה קטלוג חילופין של הזרעים הנאספים על ידי החווה, וכן גם טופלו משלוחי זרעים לחו"ל.

צמחים נפוצים כיום בישראל כתוצאה מאינטרודוקציות:

כיום ניתן למצוא בארץ צמחים רבים שהם תוצאה של אינטרודוקציות מתקופה זו, והם נפוצים בגנים זה שנים רבות. להלן כמה דוגמאות:

בולוסּנתוס נאה מקליפורניה (Bolusanthus speciosus)

מומלץ כעץ מתאים למשקי הערבה, שם הוכיח את עצמו בגידול מהיר וחסון, ופריחה נהדרת.

כסיית סטוּרט מאוסטרליה (Cassia sturtii)

מתאימה לנטיעה בתנאים קשים ומצויה כיום, בין היתר, בגני ערד, סביבות קיסריה, וכן התחילו בשתילתה בכביש המהיר ללוד.

היביסקוס אוסטרלי (Cienfuegosia hakeaefolia)

נמצא בכמויות ניכרות בנטיעות של עיריית ערד, מתאים לתנאי המקום ודרישותיו צנועות.

ליקווידמכר לבני מצפון ארה"ב (Liquidambar styraciflua)

עץ בעל צימוח גבוה וצריפי, עם צבעי סתיו מרהיבים ובולטים. מתאים גם באזורים בעלי אקלים מתון.

אדמוּם גדול־גביע (Holmskioldia sanguinea)

מהאינטרודוקציות הוותיקות של החווה, בולט בפריחתו בסתיו. (משמאל: צורת השיח. מימין: ענף עם תפרחת.)

 

 

 

 

 

 

 

עמוד 60

 

צמחי נוי חדשים שהוכנסו לישראל

פלטופורום מפוקפק מארגנטינה (Peltophorum dubium)

עץ-צל פורח ותוספת חשובה לעצים פורחים, שאין מהם רבים בארץ. העץ הוכיח את עצמו במקומות חמים ועניים במים (מושב מולדת).

דיכונדרה זוחלת מקליפורניה (Dichondra repens)

צמח כיסוי, תחליף לדשא בצל, בשטחים קטנים. בזמנו הומלץ כתחליף לדשא ממש (ללא כיסוח!), אך התצפיות הראו כי הוא מוגבל לאזורים קרירים יותר מהממוצע שלנו.

אוג הדונג מצפון ארה"ב (Rhus succedanea)

שיח בעל צבעי סתיו בולטים ביותר ומומלץ כעמיד בתנאי אוויר מזוהם.

מיופורון קטן-עלים מאוסטרליה (Myoporum parvifolium)

צמח כיסוי נמוך לאזורים חמים, שדרישותיו מעטות, ובעל עלווה רעננה במשך כל השנה. הוכנס תחילה לשימוש במשקי עמק-הירדן, ועכשיו מתעניינים בו גם באזור ירושלים, הודות לדרישתו המועטה להשקיה.

אוסף המרוקלים מהולנד (Hemerocallis hybrida)

הוכנסו זנים רבים להעשרת המינים הבודדים שהיו בגנים מקודם. הצמח הזה מבוקש מאוד בגנים בגלל התאמתו לתנאים רבים ושונים, דרישותיו הצנועות ופריחתו העשירה והמופלאה – הטובה גם לקטיף. בעבר היו בארץ רק זנים בגון כתום, ובין האינטרודוקציות הללו מהולנד נמצאו בגון אדום, ואחרים.

עין-השמן הנקוּד מקליפורניה (Elaeagnus pungens)

שיח המצטיין בחסינותו בתנאי קירבת הים, המהווים בעיה מיוחדת וקשה. הצמח מצוי כבר בשימוש רחב גם במקומות שלא מצאו לפני כן צמחים מתאימים.

זוסיה מנילאית מקליפורניה (Zoysia matrella)

מין חדש של דשא העולה בכמה תכונות על הסוגים המקובלים, והן: עלווה עדינה יותר, ועמידות בתנאים קשים. בעיות אגרוטכניות מסוימות טרם נפתרו, ומוקדם עוד להמליץ עליו.

אלו רק דוגמאות בודדות. דוח מפורט פורסם ב"גן ונוף", אפריל 1963 ודצמבר 1964 עד לאותו פרק זמן.

שיטת האינטרודוקציות

רוב הגידולים מובאים בצורת זרעים, ויש בכך יתרון לעומת יבוא חומר צמחי (שתילים או ייחורים):
א) הנבטת הזרע בקרקע שהוא יצטרך לגדול בה אחר כך.

Liquidambar styraciflua

זהו עץ חסון בעל עלווה ציורית ההופכת בסתיו, לפני הנשירה, לצהוב מרהיב.

עמוד 61

יתרונות יבוא זרעים לעומת חומר צמחי:

ב) הפחתת הבעיות הקשורות בסכנת העברת מחלות, או סיכון הצמחים כתוצאה מהסגר ממושך.

ג) פחות הוצאות במטבע זר הכרוכות בהובלה, אריזה וכו'.

ולעומת זאת, קיים גם יתרון ביבוא חומר צמחי:

א) בטחון בקבלת חומר אחיד.

ב) יבוא מינים שקשה, או אי-אפשר, לקבל מהם זרעים.

הארצות ליבוא אינטרודוקציות

בדרך כלל מובאים הזרעים מארצות בעלות אקלים דומה לשלנו פחות או יותר, ביניהן: חלקים של דרום-אפריקה, ארגנטינה, ניו-זילנד, אוסטרליה, יפן ועוד.

יחד עם זאת, למדנו מהניסיון, וגם מתוך הספרות, ותוך חילופי מידע עם מומחים מחו"ל, כי רבים מהגידולים המוצעים אינם מארץ מוצאם הטבעי, אלא מאוספים בוטניים שהובאו לשם ממקום אחר. במקרה זה, אפשר שימצאו אצלנו תנאים יותר מתאימים ויתפתחו יותר טוב מאשר במקור ממנו נשלחו. בכל מקרה, רצוי וחשוב לבדוק בספרות את מולדת הצמחים.

סוגי האינטרודוקציות שהוכיחו את עצמם

במשך השנים מצאנו סוגים מסוימים שהוכיחו את עצמם במיוחד אצלנו, בחלקם בתנאי קרקע ואקלים בכלל, ובחלקם באזורים בעייתיים במיוחד, כגון: טמפרטורות גבוהות, אזור החוף, ההר וכדומה. והרי דוגמה:

לאזורים חמים, מוגבלים במים, בקרקע או במים גרועים יתאימו הסוגים: Cassia, Callistemon, Melaleuca, Calothamnus, Bolusanthus, Albizzia, Myoporum.

לחוף הים: Elaegnus, Agonis, Limonium, Arctotheca.

לאיזור ההר: Viburnum, Ilex, Juniperus, Chamaecyparis.

עם כל חוסר הביטחון בסיכויי איקלום של צמח חדש, פוחת הסיכון במידה ניכרת, אם ניתן להתבסס על סוג שכבר קיימים ממנו בני-מינים אחרים שלו בארץ.

יחד עם זאת, אין לוותר על בדיקה קפדנית של מוצא הצמחים, כי קורה שישנם סוגים מתנאים דומים, עם מין נוסף מתנאים לגמרי מנוגדים. למשל, הסוג "כסיה" (Cassia), שרוב מיניו מתאימים לאקלים שלנו, אך מין אחד, Cassia javanica, הוא טרופי וסובל מאוד, עד לניוון, בתנאי הארץ.

שיטת הגידול

כתוצאה מניסיון, הנוהג אצלנו הוא לזרוע את האינטרודוקציות מיד עם קבלת הזרעים, בלי להתחשב בעונה. להלן השיטה הנהוגה בחוות־נוי, אשר הביאה לתוצאות טובות מאוד עד כה:

Myoporum parvifolium

מיוֹפוֹרוֹן קטן־עלים, צמח כיסוי נמוך, צנוע בדרישותיו. הוכנס מאוסטרליה.

 עמוד 62

אנו זורעים בתערובת רגילה של אדמה, ללא תוספת חומרים שיגרמו לפינוק מיותר של הצמחים. זרעים שלא נבטו במשך תקופה סבירה, אנו רוחצים וזורעים מחדש, באדמה חדשה, בעונה אחרת, שאולי מתאימה יותר. אנו ממעטים להשתמש בטיפולים מלאכותיים (על ידי חומצות וכו') ומעדיפים לחכות וללמוד את עונת הנביטה הטבעית.

השתילים החדשים נשתלים בתנאים רגילים כדי לבחון אותם בתנאים המצויים בגן. עד כמה שאפשר, יש להפיץ צמחים חדשים, לאחר תצפית ראשונית בחוות־נוי, לאזורים ותנאים שונים ככל האפשר. עד כה נעזרנו בנקודות תצפית שהופעלו בהתחלה על ידי ארגון הגננים, ובשנים האחרונות על ידי שה"מ, ביוזמת המדריך יצחק יפה.

אין אנו מוציאים מהחווה צמחים שטרם נבחנו ביחס לעמידותם נגד מחלות ומזיקים, צריכת מים, וחזותם הכללית.

בעיות הריבוי

לאחר שצמח אוקלם בהצלחה – וזאת לאחר תצפיות באזורים שונים של הארץ – יש להתייחס לאפשרויות הריבוי. אופן הריבוי חייב להיות פשוט, זול ויעיל, שהרי זהו אמצעי-שכנוע למשתלות המסחריות, להרבות את כל הצמחים החדשים בכמויות ניכרות.

עם כל הרצון להסתמך על ספרות בשטח זה, הצמח שאוקלם מתנאים אחרים מגיב לעתים בצורה לגמרי שונה מאשר בארץ משם הובא. הדבר כך, הן בריבוי על ידי זרעים והן בריבוי וגטטיבי. אמנם ניתן למצוא פתרון לריבוי כל צמח, על ידי אמצעי עזר שונים (הורמונים, ריבוי על ידי חלקי צמח בלתי שגרתיים, כמו עין, רקמה, וכו'), אך פעולות אלה משאירות את הצמח במסגרת מעבדה בלבד. ואילו אנו מעוניינים למצוא דרכי ריבוי נוחים ומהירים על ידי שורת מחזורים ניסיוניים, בעיקר בשני כיוונים: עונות ריבוי ואופני ריבוי פשוטים (ייחורים עציים, או חצי-עציים, למשל), במטרה להגיע להפצה מרבית של צמחים חדשים ומומלצים.

כל עוד צמח חדש נמצא באקסמפלארים בודדים בלבד, לא נסתיימה מלאכת האיקלום. המטרה היא הפצת הצמחים החדשים בליווי המלצות על תנאי גידול וטיפול – וזה ניתן להשיג רק תוך ריבוי קל ונוח.

דוגמאות לצמחים שריבויים השתפר בהדרכת החווה:

מורן החורש (Viburnum tinus)

בעבר ריבו רק מזרעים, וזה נמשך זמן רב עד לנביטה וגידול השתיל. החווה מצאה דרך של ריבוי וגטטיבי.

אדמום גדול־גביע ("Holmskioldia sanguinea")

השתלנים ריבו מייחורים עציים בחורף, ללא הצלחה כמעט. בחווה מצאו דרך לריבוי קל על ידי ייחורים עשבוניים בתחילת הקיץ.

קלרודנדרון נאה (Clerodendrum speciosum)

כמעט לא הצליחו בריבוי. החווה הדריכה את השתלנים בריבוי בערפל - בקלות.

אלביציה לבק (Albizzia lebbeck)

אינה אינטרודוקציה, אלא התגלתה ביד-מרדכי כעץ בלתי ידוע. החווה אימצה אותו והפיצה אותו בגנים.

 עמוד 63

תונברגיה גדולת־פרחים (Thunbergia grandiflora)

בעבר היה רק צמח יחיד, ותיק, במקוה-ישראל. בחוות־נוי נמצא הפתרון לריבוי על ידי הניסויים האמורים, ומאז הצמח נפוץ בכל הארץ. (תונברגיה גדולת-פרחים – מטפס נהדר זה, נמצאה בחווה הדרך לריבוי).

ריבוי צמחי-בר:

כל בעיות הריבוי שנזכרו מתייחסות גם לצמחי בר. למרות שאנו רגילים לראות אותם בטבע, אין אנו מודעים לשאלה כיצד ומתי מרבים. קיימים מינים שריבויים לשם הפצתם קשור בקשיים. לפעמים יימצא הפתרון על ידי התבוננות בטבע (עיכול מוקדם על ידי ציפורים – נביטה רק בעונת הגשמים – נביטה רק בקרבת או באי-קרבת צמחים מסוימים). ללא ידיעה מוקדמת, יש להתייחס לצמחי-בר אלו כמו לצמחים קשי-ריבוי מחו"ל – כלומר, יש להעבירם דרך כמה מחזורים ניסיוניים כדי להגיע לפתרון.

הבאת אינטרודוקציות מחומר צמחי:

כפי שנזכר כבר, רוב הצמחים אפשר לרבות על ידי זרעים, והתוצאות מניחות את הדעת. דרך זו נותנת אפשרות להביא חומר רב-גוני בצורה קלה, נוחה וזולה. בעולם מצוי מלאי עצום של אינטרודוקציות בפוטנציה, שמהן אפשר לבחור את החומר הרצוי והמתאים.

לעומת זאת, אפשר להצביע על מינים מספר, שמהם מקבלים תוצאות טובות אך ורק על ידי חומר וגטטיבי מובחר – בגלל התפצלות העלולה להיות שלילית על ידי הריבוי מזרעים.

לגבי מינים אלו, אין ברירה אלא לקחת על עצמנו את כל הקושי הכרוך בשיטה זו, כולל הטיפול המוקדם עם המחלקה להגנת הצומח, יותר הוצאות בכסף ובעבודה בזמן האיקלום.

דוגמאות: זנים של מחטניים, זנים של חבושית (Cotoneaster), זנים של עצי שדרה בעלי גודל אחיד, ועוד.

יבוא צמחים לתפקידים מסוימים

לא פעם מתרשמים מצמח יפה בזמן ביקור בארץ אחרת, או מקריאה בספרות מקצועית או בקטלוג מסחרי. חשוב מאוד שנהיה מודעים לעובדה, כי מטרת האיקלום איננה גיוון בוטני או גנני בלבד (יש כבר בארץ גיוון רב!), אלא במציאת פתרונות צמחיים לבעיות ספציפיות, כמו: צל למקומות חמים, הגנה בפני אבק ורעש, כיסוי גנני של שטחי הפקר בסביבה חקלאית, כיסוי מדרונות נגד סחף, שתילה בצדי כביש ואיי תנועה, כיסוי מקלטים, וכו'.

לכל נושא כזה יש דרישות ותנאים משלו, ויש להתחשב בהם בזמן דיון על יבוא אינטרודוקציות. בנושא זה אפשר להיעזר הרבה בספרות, לאו דווקא גננית, במסגרת הפתרונות המוצעים (דוגמת הנדסת הצומח). עלינו לבחור, כמובן, באותם הצמחים הנותנים גם תוצאות גנניות.

פירוט האינטרודוקציות בעתיד, קשרים עם חו"ל ודוגמאות נוספות

א) יש להמשיך בחילופי חומר צמחי בכל צורה עם גנים בוטניים, בהתאם להמלצת הוועדה לאינטרודוקציות, שכיום היא מורכבת מהא"א ד"ר י. בן-יעקב, מנהל המח' לפרחים וצמחי-נוי במינהל המחקר החקלאי; מיכאל אבישי, מנהל הגן הבוטני של האוניברסיטה בירושלים.

 

עמוד 64

המלצות לוועדת האינטרודוקציות:

המשך..... מיכאל אבישי (מנהל הגן הבוטני של האוניברסיטה בירושלים), יצחק יפה (מדריך ראשי, שה"מ), ונציג ארגון הגננים.

ב) יש להמשיך להביא מינים נוספים של סוגים שהוכיחו את עצמם במיוחד (כפי שנזכר בסעיף 4).

ג) צמחים מכל הסוגים המתאימים למשטר מים מינימלי.

ד) צמחים לקירבת הים.

ה) יתר גיוון בשיחים מחטניים, שבדרך כלל מתאימים לאיזור ההר ולמים מועטים. ההתחלה נעשתה בחוות־נוי לפני כמה שנים, כאשר הובא חומר וגטטיבי מהולנד.

ו) עצי-צל נמוכים לעיר, מתחת לחוטי חשמל, ועמידים בפני אוויר מזוהם. ביניהם צמח מומלץ בזמן האחרון, בחו"ל: Gleditsia triacanthos var. inermis.

ז) שיחים בעלי ענפים פורחים המתאימים לקטיף. בעניין זה ישנן המלצות חשובות על ידי ד"ר זלינגר מניו-זילנד, ופרופסור מתיאס מקליפורניה.

ח) לחפש עשבי-דשא מתאימים יותר מאלו הקיימים, וכן צמחי כיסוי.

ט) צמחים להנדסת הצומח – על ידי שיתוף פעולה עם מ.ע.צ., הטכניון, שימור הקרקע. חלק מהצמחים שהוכנסו על ידי חוות־נוי ומומלצים על ידינו, כבר נמצאים בשימוש.

י) עצי-צל פורחים, חסונים בפני מחלות ומזיקים.

י"א) צמחייה מכל הסוגים לתנאים מיוחדים, כמו: אזורים של חום או קור קיצוניים, אדמה סידית, מים מלוחים – שם הצמחייה המקובלת אינה מצליחה.

י"ב) צמחי-כיסוי למניעת סחף-הקרקע, לכיסוי שטחים גנניים אקסטנסיביים, ולמניעת שיבוש בעשבים.

י"ג) צמחים לתפקידים מיוחדים כמו: כיסוי מקלטים, הסוואה, דרכי מים, צידי כבישים וכו'.

אתגרים חדשים ודרישות עתידיות לאינטרודוקציות:

עם האתגר החדש של בעיות איכות הסביבה, נדרשים צמחים לתפקידים נוספים. יש לקחת בחשבון את המגמות הבאות בזמן הזמנת האינטרודוקציות בעתיד, כגון:

צמחים עמידים בפני אבק וזיהום אוויר.

צמחים למניעת רעש, המתאימים לשטחים ללא השקייה ולתנאים קשים בדרך כלל.

היות שאלה תפקידים ממלכתיים, ולא מצומצמים למטרות אסתטיות בלבד, יש למצוא שיטת תצפית מבוססת על נתונים מדעיים כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.

הקשרים עם חו"ל

החווה מוציאה קטלוג של זרעים מאותם המינים העומדים לחילופין עם כל מי שמבקש, ובדרך כלל מתקבלות בחזרה רשימות זרעים (Seed Exchange List) מאותם המקומות. חילופין אלו מקובלים בכל העולם בין מוסדות מדעיים, שיש ברשותם אוספים בוטניים.

הקטלוג של חוות־נוי מכיל 125 פריטים, ומדי שנה מעדכנים ומרחיבים אותו. הקטלוג נשלח אחת לשנה, לכתובות שונות, ביניהן: ניו-זילנד, אוסטרליה, יפן, רוסיה, ועוד, והם מחזירים לנו את רשימותיהם לשם בחירת זרעים להזמנותינו.

מלבד חילופי זרעים, מגיעים אלינו פניות רבות לקבלת מידע בדבר הצמחייה שלנו, ובחלק גדול על צמחי תנ"ך. החווה סייעה בכמה ארצות להקמת גנים תנ"כיים או אוספים של צמחים ישראליים, ואני אף משמשת יועצת רשמית בגן תנ"כי אחד של כנסייה בקליפורניה (Community Reform Church, Escondido).

Myrica cordifolia

 

גַדלה בחזית משרדי החווה. אינטרודוקציה מאפריקה-הדרומית, בעלת חזות חצי-שמוטה ומבוקשת מאוד הודות לירק העדין והקישוטי שלה.

 

 

 

 

עמוד 65

 המשך פעילות מקצועית, סיכום, ופרויקטים עתידיים - פרסומים מקצועיים וקשרים בינלאומיים:

מלבד פעולות אלו, נשלחו סקירות מקצועיות לירחונים של:

החברה המלכותית לגננות של אנגליה (The Royal Horticultural Society).

החברה האמריקאית למסלעות (The American Rock Garden Society).

החברה האמריקאית להמרוקליס (The American Hemerocallis Society).

(ואני חברה בשלוש האגודות הללו).

כמובן, שאחת התוצאות של קשרים אלה היא, שמגיעים לחווה זרעים "מכל טוב" לפי בקשתנו – למשל, כאחת התוצאות אפשר כיום למצוא באוסף ההמרוקליס זנים חדשים, נהדרים, בכל מיני גוונים, גדלים וצורות שונים.

סיכום

בחוות־נוי שתולים כ-1500 מינים שונים, ברובם הגדול נאספו ברחבי הארץ מאז שנת 1949, והיתר אוקלמו במשך השנים. הצמחים מסומנים ורשומים עם ציון מקורם.

עם כניסת החווה למסגרת מינהל המחקר החקלאי במרכז וולקני, נעשתה עבודה גדולה של עדכון הכרטסת והשלטים על ידי סיד איבקר, חוקר מהמחלקה לפרחים וצמחי-נוי במרכז וולקני.

בשנת 1971 התקיים ביקור חשוב של הקונגרס ההורטיקולטורי הבינלאומי בארץ. משתתפיו התבטאו בהערכה רבה על קיום האוסף שלנו, וקיבלנו מהם המלצות ועצות חשובות, ונוצרו שוב קשרים חדשים.

אנו פועלים כעת כמיטב יכולתנו לשקם את כל הרכוש הצמחי היקר שטופח בחווה במשך כל שנות קיומה, ואשר הוזנח מסיבות ארגוניות בשנים האחרונות. עלינו לבסס את עבודת האינטרודוקציות והריבוי על שיטות יותר מתקדמות, אשר במסגרת הקודמת לא הכירו בחשיבותן.

העולם כולו מהווה מלאי בלתי מוגבל לצמחים הדרושים לנו, אך מצד שני מוגבלות האפשרויות הפיזיות לקליטת כמות הצמחים. לכן, יש לקבוע עדיפויות בין המגמות החשובות ביותר לאינטרודוקציה, כפי שנדרש הדבר בתקופה זו.

 כוריזיה Chorisia speciosa נקראה בעבר חוריסיה

בקיבוץ געש, "עץ הבקבוק", אינטרודוקציה מארגנטינה. (למטה: קריפטומריה יפנית Cryptomeria japonica – עצים בני 9 בחוות־נוי. לא ידוע מתי צולמה תמונה זו

 

 

 עמוד 66

 

 עמודים 3-6 באנגלית בסוף החוברת - יש הסבר באנגלית במקור - תורגם לעברית  טל"ח 

**מנדרגורה רפואית (Mandragora officinarum) פרויקטים של "גנים תנ"כיים"**

**Mandragora officinarum**
* זהו הצמח האגדי שמחזיק מקום כה חשוב בסיפור על רחל ולאה. עם זאת, קיימות גם אגדות רבות עליו בפולקלור של עמים אחרים, כולל היוונים והרומאים הקדמונים, ובהמשך בספרות של אנגליה וגרמניה בימי הביניים. על פי מולדנקה (Moldenke), הוא שימש גם לכישוף, כסם נרקוטי וכאפרודיזיאק.

**חוות הנוי והשתתפות בפרויקטים של "גנים תנ"כיים"**

**חוות־נוי** מסייעת בכמה פרויקטים של "גנים תנ"כיים" במדינות שונות, והאוצרת מונתה ליועצת עבור גן תנ"כי אחד בקליפורניה, בכנסיית ה-Community Reform Church באסקינדידו (Escondido).

**פרסומים**

בנוסף לפעילויות הנ"ל, הכוללות אספקת מידע על הצמחים וגידולם, פורסמו סקרים מקצועיים על גינון ישראלי בירחונים של:

* החברה המלכותית לגננות של אנגליה (The Royal Horticultural Society).
* החברה האמריקאית להמרוקליס (The American Hemerocallis Society).
* החברה האמריקאית למסלעות (The American Rock Garden Society).

* Genesis 30:14-16 ..... Then Rachel said to Leah: Give me, I pray thee, of thy son's mandrakes .....

*סיפור רחל ולאה והמנדרגורה......* בראשית ל':14-16 ..... אז תאמר רחל אל-לאה: תנה-נא לי מבני ריחא ......

---

**שימושיות, צמחי תנ"ך והצעות לזיהוי**

**שיטת ההרבייה בערפל:**

מאז השימוש בשיטת ההרבייה שלנו בערפל, הדגמנו הרבייה הווגטטיבית (על ידי חלקי צמח) מהירה וקלה, וכיום היא מקובלת במשתלות.

**צמחי תנ"ך**

קיימים מספר דגימות של צמחי תנ"ך, אשר מוזכרים לעיתים קרובות בהתכתבות מקצועית ובדוחות זרעים. יש לציין שלעתים קרובות קיימות שאלות מורכבות ביותר, מהסיבה הפשוטה שאף אחד אינו יכול לומר בוודאות איזה צמח התייחסו אליו במקור בתנ"ך, לאחר כל כך הרבה תרגומים ותרגומים מחדש. ניתן לשער שכל מתרגם ביסס את הטרמינולוגיה שלו על הידע מניסיונו האישי עם צמחים, אשר לרוב לא כיסה את ארץ ישראל.

* **Gundelia tournefortii**
* תהילים פ"ג:13 – "אלהי, עשה אותם כגלגל..." ("גלגל").
* ישעיהו י"ז:13 – "...לפני רוח, וכגליגל לפני סערה. על פי מולדנקה (Moldenke)", ייתכן שזהו הצמח המוזכר; גם כפי שאושר על ידי פרופסור מ. אבן-ארי מהאוניברסיטה העברית. רשויות אחרות מציעות כי ה"גלגל" הוא *Anastatica hierochuntica*.

* **Cupressus sempervirens**
* בראשית ו':14 – "עשה לך תיבת עצי גופר..."
* ישעיהו מ"א:19 – "אתן במדבר ארז...".
* בן סירא נ':10 – "וכברוש אשר יגדל עד־השמים."
* מולדנקה (Moldenke) מקדיש שני עמודים להסברים אפשריים על עץ זה, שהוא הברוש הנפוץ שאנו רואים. קיבלנו מספר מכתבים במשך השנים עם בקשות לשלוח את הזרעים "שמהם נעשתה תיבת נוח" – אך מי יכול לדעת איזה עץ זה היה באמת?

* **MOLDENKE, H.N. (1952) Plants of the Bible. Chronica Botanic Co., Waltham, Mass.**

הצלחות באיקלום צמחים חדשים**

**Elegnus pungens – פתרון לגני חוף:**

אולי ההצלחה הגדולה ביותר הושגה עם שיח קליפורני המתאים למיקומי חוף, עבורם קשה יותר למצוא צמחים מתאימים מאשר עבור מצבים יבשים וחמים רגילים. *Elaeagnus pungens*, שיח גדול בעל עלווה כסופה, הוכנס בשנת 1951 ממשתלה מסחרית בקליפורניה. כיום הוא תופס מקום של כבוד ברוב גני החוף, שם גננים נאבקו בעבר ללא הצלחה עם צמחים שונים ולא מתאימים.

**Quisqualis indica – סיפור הצלחה של צמח מטפס:**

מקרה מעניין במיוחד של צמחים שהוכנסו לאחרונה הוא הצמח המטפס *Quisqualis indica*, מדגימה יחידה שנמצאה גדלה מתחת להריסות וילה נטושה ב'עכו' בשנת 1949. מצמח זה, ששמו אף לא היה ידוע אז, מקורם מאות המטפסים היפים בכל רחבי הארץ, המעטרים קירות בפריחותיהם הריחניות והצבעוניות, אך אינם דורשים הרבה טיפול או השקיה, וגדלים בהצלחה שווה באזורי האקלים השונים של ישראל.

**פתרון לריבוי צמחים קשי-ריבוי**

במשך השנים, **חוות־נוי** פתרה בעיות רבות של צמחים קשי-ריבוי, וכתוצאה מכך הפכה צמחים נדירים, בין אם מינים ותיקים או מינים שהוכנסו לאחרונה, זמינים לשימוש נפוץ. להלן שלושה מהצמחים החשובים יותר:

* **Thunbergia grandiflora**
* צמח חזק, יפה, חובב חום (מהודו). בעבר, הוא יוצג בישראל על ידי צמח יחיד ונדיר בבית הספר החקלאי מקוה ישראל. מאז שהכנסנו את שיטת הריבוי בערפל בשנת 1955, הדגמנו את הרבייה הווגטטיבית (על ידי חלקי צמח) הקלה שלו. כיום צמח זה נפוץ בגנים רבים ברחבי ישראל.
* **Holmskioldia sanguinea**
* הוכנס מקליפורניה בשנת 1951, והוא חשוב בשל פריחתו בסתיו, כאשר רוב צמחי הגן האחרים סיימו לפרוח. צמח זה חידה את הגננים שניסו ללא הצלחה להרבותו מייחורים עציים, מכיוון שנראה היה כשיח נשיר קל להרבייה. מחקרנו הראה שהוא רק נראה נשיר, בגלל שינוי האקלים. מרגע שהתייחסנו אליו כצמח ירוק-עד, והרבינו אותו מייחורים עשבוניים, השגנו תוצאות טובות. כיום צמח שימושי זה מופץ באופן נרחב בישראל.
* **Viburnum tinus**
* שיח בר המותאם לגינות, ובביקוש רב בזכות יכולת ההסתגלות שלו. לפני שבדקנו אותו, הוא הורבה בדרך כלל מזרעים בלבד, אשר נבטו במשך חודשים רבים, ולכן הגביל את 

בטח, אשמח לערוך את הטקסט הזה.

---

**חוות הנוי לצמחי נוי: הקמה, מטרות ופעילות**

**הקמת החווה ומטרותיה:**

חוות הנוי לצמחי נוי הוקמה בשנת 1949, במסגרת המחלקה לשעבר לחקלאות של ממשל המנדט הבריטי. המטרות העיקריות היו:

1. **איסוף כל צמחי הנוי הגדלים ברחבי ישראל** למטרות הדגמה.
2. **התאקלמות של צמחים שהומלצו בארצות אחרות**, ולאחר תקופת ניסיון ותצפית, הפצתם לגננים ומשתלנים.
3. **ניסויי ריבוי** עם הצמחים שהוכנסו לאחרונה, כמו גם עם מינים קשי-ריבוי מבין צמחיית הגן הקיימת.

ב**חווה** נשתולים כיום כ-1500 מינים שונים, רובם נאספו מקומית, ומספר קטן יותר של צמחים שהוכנסו. כולם נשתולים יחד כדי להקל על תצפית והשוואה לצמחים קיימים. גננים מכל רחבי הארץ מבקרים בחווה כדי לקבל מידע ממקור ראשון על חומר צמחי מתאים לשימושים ספציפיים.

**מקורות צמחיים וחילופי זרעים:**

רוב החומר הצמחי החדש מתקבל כזרעים, ובחילופי זרעים מהאוסף שלנו. רשימות זרעים מהחווה נשלחות ל-450 כתובות ב-80 מדינות. המקורות העיקריים לזרעים הם הגנים הבוטניים או מוסדות מדעיים דומים במדינות רבות ברחבי העולם, כולל אוסטרליה, יפן, דרום אפריקה, קניה, ודרום אמריקה, בנוסף לאירופה וארה"ב.

**הכנסות חשובות:**

* **Bolusanthus speciosus**: עץ קטן שהוכנס מקליפורניה, שם הוא מכונה "עץ הווסטריה", בזכות אשכולות התפרחות הכחולות הבוהקות שהוא מייצר בקיץ. צמח זה מצליח במיוחד בערבה, בקיבוץ יוטבתה, שם הוא גדל בעוצמה מפתיעה בתנאים קשים של חום והשקיה מוגבלת.
* **Cassia sturtii** מאוסטרליה: שיח כמעט פורח-עד, המצליח מאוד בערד, ולאחרונה נעשה בו שימוש לשתילה בשולי דרכים בזכות דרישותיו הצנועות.

 צמחים בעלי עניין מיוחד שהוכנסו בין השנים 1949 ו-1962

BOTANICAL NAME	SOURCE	YEAR OF ENTRY	TYPE	CONDITIONS RECOMMENDED
AGONIS FLEXUOSA	Australia	1958	tree	hot, dry location
AJUGA REPTANS	France	1949	cover plant	deep shade
ALOE MARLOTHII	South Africa	1954	succulent	hot, dry location
ARMERIA MARITIMA	England	1956	cover plant	seashore
BAPTISTIA AUSTRALIS	New Jersey	1951	perennial	hot, dry location
BOLUSANTHUS SPECIOSUS	California	1951	small tree	" ", Arava
BOMBAX MALABRICUM	England	1952	tree	" ", (thorns)
CAILLIEA GLOMERATA	Negev Arid Zone Stn.	1958	shrub	" "
CALLISTEMON RIGIDUS	Rehovot Stn.	1957	small tree	" "
CASSIA STURTII	Australia	1951	shrub	roadside
ELAEAGNUS PUNGENS	California	1951	shrub	near seashore
ERIOdiversePHALUS AFRICANUS	"	1958	sub-shrub	hot, dry location
GREVILLEA BANKSII	Ilanot Forest Stn.	1953	tall shrub	" ", (very beautiful)
GREWIA OCCIDENTALIS	Lehavot Habashan	1954	shrub	" "
HAKEA VITTATA	Australia	1953	shrub	" "
ILEX CORNUTA	California	1950	" "	cold location
KOELREUTERIA PANICULATA	Tunis	1952	tree	" "
LIQUIDAMBAR STYRACIFLUA	France	1951	" "	" "
MELALEUCA ACUMINATA	"	1950	shrub	hot, dry location
MELALEUCA NESOPHILA	"	1958	" "	" "
PITTOSPORUM HETEROPHYLLUM	Tunis	1958	sub-shrub for cover	" "
PROSOPIS ALBA	South America	1953	tree	" "
QUISQUALIS INDICA	'Akko	1949	climber	" ", (very beautiful)
SCHINUS LENTISCIFOLIA	Tunis	1948	tall shrub	" "
SEVERINIA BUXIFOLIA	Florida	1953	shrub	thorny hedge
SYRINGA PERSICA	California	1951	" "	cold location
THUNBERGIA GRANDIFLORA	Miqwe Israel	1950	climber	hot, dry location, (very beautiful)

 

המלצות לשתילה במקומות בעייתיים

צמחים לאזורים קרים (For Cold Regions)

BOTANICAL NAME	FLOWER COLOR	FLOWERING SEASON	REMARKS
ACER SYRIACUM	greenish	spring	small tree
AJUGA REPTANS	blue	"	low plant
CERATOSTIGMA PLUMBAGINOIDES	blue	all summer	"
CHAENOMELES LAGENARIA	red	end of winter	deciduous, ornamental berries
COTONEASTER FRANCHETII	white	spring	"
COTONEASTER HORIZONTALIS	pinkish	"	"
COTONEASTER PANNOSA	white	"	"
DEUTZIA GRACILIS	"	"	"
FICUS PUMILA	-	"	climber
FORSYTHIA SUSPENSA	yellow	end of winter	deciduous
HEDERA HELIX	-	autumn	climber
HIBISCUS SYRIACUS	white, mauve	summer	deciduous
MYRTUS COMMUNIS	white	"	climber
PARTHENOCISSUS TRICUSPIDATA	-	all summer	deciduous
POLYCONUM BALDSCHÚANICUM	white-silvery	"	deciduous, climber
ROSMARINUS OFFICINALIS	blue-mauve	year-round	"
ROSMARINUS OFFICINALIS var. PROSTRATUS	"	"	honey plant
SAMBUCUS NIGRA	white	summer	"
SORBARIA SORBIFOLIA	"	"	deciduous
SPARTIUM JUNCEUM	yellow	spring	"
SPIRAEA BUMALDA	rose	all summer	fragrant
SPIRAEA REEVISTANA	white	spring	deciduous
SPIRAEA VANHOUTTEI	"	"	"
SYMPHORICARPOS MICROPHYLLUS	pinkish	summer	"
THUJA ORIENTALIS	-	"	"
VIBURNUM JAPONICUM	white	"	"
VIBURNUM ODORATISSIMUM	"	" , autumn	"
VIBURNUM RHYTIDOPHYLLUM	"	"	"
VIBURNUM TINUS	mauve	end of winter	deciduous
VITEX AGNUS-CASTUS	rose	summer	"
WEIGELA FLORIDA	blue-violet	spring	"
WISTERIA SINENSIS	"	"	"

 

צמחים לקרבת הים (For Near Seashore)

ACACIA CYANOPHYLLA	yellow	spring	spreading tree
BOUGAINVILLEA GLABRA	mauve	most of the year	half-climber
CARISSA GRANDIFLORA	white	year-round	fragrant, thorny
CASSSIA CORYMBOSA var. PLURIJUGA	yellow	autumn	spreading shrub
CASSSIA STURTII	"	year-round	shrub
ELAEAGNUS ANGUSTIFOLIA	greenish-yellow	spring	deciduous, small tree
ELAEAGNUS PUNGENS	white	autumn	fragrant, spreading, large shrub
JASMINUM MESNYI	yellow	end of winter	climber or shrub
LAGUNARIA PATERSONII	rose	summer	small tree
LAVANDULA OFFICINALIS	violet	spring	herb, aromatic leaves
LEONOTIS LEONURUS	orange	all summer	sub-shrub
MYOPORUM ACUMINATUM	white	summer	large shrub
NERIUM OLEANDER	white, rose	all summer	"
NERIUM OLEANDER var. NANUM	rose, salmon, red	"	shrub
PISTACIA LENTISCUS	red	spring	spreading shrub, ornamental berries
PITTOSPORUM TOBIRA	white	spring	shrub
POINCINANA GILLIESII	yellow-red	most of the year	"
RETAMA ROETAM	white	winter	fragrant
SANTOLINA CHAMAECYPARISSUS	yellow	summer	herb, silvery, aromatic foliage
SENECIO CINERARIA	"	"	silvery foliage
THEVETIA NEREIFOLIA	salmon, yellow	most of the year	large shrub
THYMUS CAPITATUS	mauve	summer	herb, aromatic foliage

 

צמחים לאזורים חמים והשקיה מוגבלת (For Hot Regions, and Limited Irrigation)

BOTANICAL NAME	FLOWER COLOR	FLOWERING SEASON	REMARKS
ACACIA CULTRIFORMIS	yellow	spring
ADHATODA (JUSTICIA) VASICA	white	most of the year
AGONIS FLEXUOSA	"	summer	climber
ARAUJIA SERICIFERA	"	most of the year	half-climber
BOUGAINVILLEA GLABRA	mauve	"	"
BOUGAINVILLEA SPECTABILIS "MISS BUTT"	red-violet	all summer	very fragrant
BUDDLEIA MADAGASCARIENSIS	orange	end of winter	thorny
CAILLIEA GLOMERATA	white-pink	summer
CALLISTEMON PINIFOLIUS	red	"	deciduous, climber
CALLISTEMON RIGIDUS	"	"	"
CAMPSIS RADICANS	"	all summer	"
CAMPSIS RADICANS "YELLOW TRUMPET"	yellow	"	"
CASSSIA ARTEMISIOIDES	"	most of the year
CASSSIA AURICULATA	"	summer, autumn
CASSSIA CORYMBOSA var. PLURIJUGA	"	autumn
CASSSIA DIDYMOBOTRYA	"	year-round
CASSSIA MEXICANA	"	all summer
CASSSIA STURTII	"	year-round
CENTHRANTHUS RUBER	rose	all summer
CLERODENDRON INERME	white	most of the year	pungent odor to foliage
CLERODENDRON SPECIOSUM	rose	all summer
CRYPTOSTEGIA MADAGASCARIENSIS	light lilac	all summer
DODONAEA VISCOSA	-	autumn	fragrant
ELAEAGNUS PUNGENS	white	summer	edible fruit
FEILOA SELLOWIANA	rose	"
GREWIA OCCIDENTALIS	mauve	most of the year
HIBISCUS ROSA-SINENSIS	red	year-round