צמחי בר לגננות – יולי 1957
מבוא: תערוכת הפרחים בחיפה
במסגרת תערוכת הפרחים בחיפה, הוצגו השנה כ-60 מינים שונים של צמחי בר. את חלקם הגדול הבאנו יום אחד בלבד לפני פתיחת התערוכה מהכרמל, מהקטע העשיר בצמחייה שבין הכניסה לוואדי מילק מצד העמק לבין שפייה שליד זכרון יעקב.
מרוות יהודה (Salvia judaica)
בכניסה לוואדי מילק מצאנו את מרוות יהודה (Salvia judaica), שהוצגה השנה לראשונה. מרוות יהודה היא צמח רב-שנתי הסביל להשקיית קיץ. לקראת האביב – והשנה היה זה בחודש מרץ – מופיעות התפרחות בגובה של 30–40 ס"מ. צבען סגול-ארגמן בגוון בולט ביופיו. הפרחים צפופים מאוד, ולמרות שקוטר התפרחת אינו עולה על 20 ס"מ (בצמח מבוגר), הרי שבקבוצה הפריחה בולטת למרחוק בזכות הגוון המיוחד.
לאחר נשירת הפרחים, הגביעים הצבעוניים נותרים לכל אורך התפרחת באותו הגוון, אם כי בצורה פחות בולטת, ומשווים לצמח צורה דקורטיבית למשך זמן ממושך לאחר הפריחה. בחוות נוי נשתלו אשתקד כמה צמחים של מרוות יהודה שפרחו כבר השנה. טרם התנסינו כהלכה בריבויה, אך יש לציין כי הצלחנו לרבותה מחתיכות שורש עם צמיחה. כמובן שנשתדל השנה לאסוף זרעים, שכן זוהי דרך ריבוי טובה שאינה משחיתה את הצמחייה בטבע. המרווה מופיעה כצמח בר בארץ בבתה ובשדות בגליל, בהרי יהודה ובשפלה, והיא נמנית עם הצמחים אוהבי השמש.
פיגם מצוי (Ruta chalepensis / bracteosa)
צמח שני וחשוב, המוכר לנו היטב גם מתערוכות קודמות ומגידולו בגינות הנוי, הוא הפיגם המצוי (Ruta bracteosa). זהו בן-שיח בעל עלים כחלחלים וריח חריף, האהוב מאוד על בני עדות המזרח (גם כותבת הרשימה, רות בנימין, שייכת לחובבי הריח המיוחד הזה). הריח עולה כאשר נוגעים ושפשפים את העלים. הפריחה הצהובה מתחילה באביב המאוחר ונמשכת כחודשיים-שלושה. גובה השיח עם התפרחות הוא כ-40 ס"מ, ובתנאי השקיה אף למעלה מזה. הפיגם מתפתח יפה גם בשמש, גם בחצי-צל וגם בגינה המושקית.
משום מה מצאתי שבכמה מקומות בגנים טועים ומחליפים את הפיגם בצמח נוי אחר – כתרן כחלחל (Coronilla glauca), אשר מרחוק דומה במקצת לפיגם בעליו הכחלחלים ובפרחיו הצהובים. אך הכתרן שייך למשפחת הקטניות, ומקרוב אפשר להבחין בנקל בפרחיו האופייניים לבת-משפחת הפרפרניים. נוסף לכך, לעליו אין כל ריח. ריבוי הפיגם נעשה מזרעים, שנקל לאספם בקיץ. קבוצה נאה של פיגם בשימוש גנני אפשר לראות בגן הנדיב בזכרון יעקב, וקבוצה גדולה אחרת ראינו בטיול הגננים בקריית האוניברסיטה בירושלים. גידולו הטבעי של הפיגם הוא בבתה ובגריגה ברוב אזורי הארץ: בשפלה, בשרון, בגליל, בכרמל ובהרי יהודה.
אחירותם החורש (Spartium junceum)
בחיפושנו אחר כמה מן הצמחים היפים ביותר נסענו לגליל המערבי. הצמח שבלט ביותר בעונה זו (פסח) היה אחירותם החורש (Spartium junceum). רק פרטים בודדים ממנו אפשר למצוא על הכרמל, ואילו בגליל הוא מרהיב את העין, בייחוד באזור הצפוני. האחירותם ידוע היטב בגינות, ולא פעם שמענו מפי המבקרים בחוות נוי שלא ידעו כלל כי זהו צמח בר.
געדה כרתית (Teucrium creticum)
צמח אחר שמצאנו בגליל הוא געדה כרתית (Teucrium creticum). בצורתה, ובייחוד בעליה, היא דומה לרוזמרין הרפואי (Rosmarinus officinalis). בעונה זו פגשנו אותה בתחילת פריחתה. צבע הפרחים לילך-ורוד וצורתם כשבולים ארוכות המגיעות לעיתים עד גובה של כמטר. הפריחה נמשכת תקופה ארוכה, כמעט עד סוף הקיץ.
גם הגעדה יכולה להתפתח בתנאי השקיה והיא מגיעה לממדים של שיח קטן. צורתה נאה כל השנה בגלל גוון העלים. אשתקד מצאתי כמה שיחי געדה כרתית בשולי "דרך הים" ליד חיפה ואספתי חומר לריבוי; הצלחנו להרבותה מייחורים עשביים למחצה עם מעט עלים. הגעדה אוהבת מקומות פתוחים לשמש, ומקומה בטבע הוא בגריגה ובבתה בכרמל ובגליל.
יערה איטלקית (Lonicera etrusca)
צמח אחרון שברצוני להזכיר ברשימה זו הוא היערה האיטלקית (Lonicera etrusca), שאף אותה מצאנו בגליל, למרות שאפשר למצוא אותה גם בכרמל; בחולות חדרה מצאתי פרט ("אכסמפלר") נהדר שלה. היערה האיטלקית נבדלת מן היערה התרבותית (Lonicera caprifolium) בעיקר בפריחתה שהיא עונתית בלבד (אפריל–יוני) ובגידולה העדין יותר.
בטבע מצויה היערה האיטלקית בחצי-צל בין עצים, שעליהם היא מטפסת ומסתבכת בכותרתם. בכללותה ובצורת טיפוסה היא דומה ליערה האדומה התרבותית (Lonicera sempervirens). רוב ענפיה מעוצים ושבירים. הפרחים ריחניים מאוד וצבעם קרם-ורוד. העלים בהירים ולבידים בצדם התחתון. אם אין ליערה במה להיאחז, היא גדלה כסבך נמוך ונדמית לשיח רחב. אפשר להשתמש בה כצמח כיסוי בצל. בגינה אפשר להשקותה גם בקיץ, והריבוי נעשה על ידי ייחורים עציים המשתרשים בקלות. מקומה בטבע הוא בחורש ובגריגה.
צמחי בר מעניינים נוספים שהוצגו בתערוכה:
- פעמונית קיפחת (Campanula rapunculus): צמח רב-שנתי בעל פרחים כחולים הפורח באביב. התפרחות מגיעות לגובה של עד מטר אחד (ראינו אותן גם בטיול להרי ירושלים).
- זיפנוצה מחוספסת (Pennisetum asperifolium): דגן קישוטי שיחי הנושא פריחה כמעט בכל השנה. מצוי בגינות.
- שלהבית דביקה (Phlomis viscosa): בן-שיח גבוה בעל פריחה צהובה יפה מאוד, הפורח באביב.
- מרוות ירושלים (Salvia hierosolymitana): צמח רב-שנתי בעל תפרחות גבוהות (כ-60 ס"מ) בצבע ורוד עד ארגמן, הפורח באביב.
- צפורנית נפוחה (Silene vulgaris / inflata): צמח רב-שנתי הנושא תפרחות לבנות בתחילת הקיץ, בגובה של כ-40 ס"מ (תוקן מ-40 ק"מ במקור).
בברכה, רות שטיינר) חוות נוי)