חרציות, צמחי בר ודגשים על ריבוי והתאמה
חרציות (Chrysanthemum indicum):
רגילים לחשוב על חרציות כפרח לקטיף, בעל גבעול ארוך הדורש קשירה כדי שיהיה זקוף. חרציות אלו בגן-הנוי גורמות לעבודה רבה, וכשמתחיל הקטיף נפגמת צורת השיח ושוב אינו מקשט בגן. בחוות־נוי ביררנו כמה זנים אשר תכונותיהם מתאימות יותר לגן-הנוי. המשותף להם: צמיחה צפופה וגדושה, גבעולים קצרים שאינם זקוקים לקשירה, וכמובן, פריחה דקורטיבית וממושכת על השיח.
זנים מצטיינים (לפי תצפיות בחוות־נוי):
Kristina: פרח גדול, לא מלא, בצבע ורוד חזק, עין צהובה. גובה השיח בינוני.
Lee Powell: פרח בינוני, לא לגמרי מלא, בצבע צהוב כחמניה. גובה בינוני.
Old Gold: פרח בינוני בצבע חום-נחושתי, השיח נמוך.
Judith Anderson: פרח פומפון צהוב, השיח נמוך מכל החרציות שבמאגר.
Fred Rockwell: פרח סגול כהה, קטן, עם עין צהובה, השיח נמוך מכל החרציות שבמאגר.
Irene: פרח לבן, פומפון. דומה לזן לקטיף Pinocchio, אבל הגבעולים חזקים יותר ואין צורך בתמיכתם. שיח בינוני.
צמחי בר:
אזוביון גדול (Lavandula stoechas, משפחת השפתניים)
בן-שיח המגיע לגובה של כ-70 ס"מ, בעל עלווה אפורה ותפרחות בצבע סגול עמוק באביב. מקום גידולו בשרידי חורש בשרון ובשפלה.
געדה כרתית (Teucrium creticum, משפחת השפתניים)
בן-שיח גבוה, עד 1 מטר, עלים דומים לרוזמרין הרפואי, תפרחת בצבע סגול-ורוד בהיר, החל מתחילת הקיץ ובמשך חודשים אחדים. מקום גידולו על הכרמל, בהרי יהודה ובגליל.
געדה קיפחת (Teucrium procerum)
רב-שנתי, עשבי לחלוטין, עלים בהירים וגזורים דק. תפרחות בצבע כחול בקיץ. מקום גידולו בשרון ובשומרון, בסביבת קיבוץ דליה.
געדה מפושקת (Teucrium divaricatum)
צמח משתרע המתאים למסלעות ומדרונות, בעל תפרחות בגוון ארגמן במשך הקיץ. מקום גידולו בשרון, כרמל וגליל, ובהרי ירושלים.
נפית כפופה (Nepeta curviflora, משפחת השפתניים)
רב-שנתי בגובה של כ-50 ס"מ. העלים שעירים במקצת, התפרחת בגוון כחול בהיר בתחילת הקיץ. צמח נפוץ.
מרוכיון מצוי (Marrubium vulgare, משפחת השפתניים)
רב-שנתי בעל עלווה אפורה-כספית, מתאים מאוד לכיסוי שטח פתוח לשמש ומנוקז היטב. התפרחות המופיעות בקיץ אינן בולטות, אך הערך הדקורטיבי – בעלים ובגבעולים הלבידים. גדל בצדי דרכים כמעט בכל הארץ.
לוע הארי הגדול (Antirrhinum majus, משפחת הלועניתיים)
צמח גדול וחזק מלוע הארי התרבותי שמגדלים בגינות. פרחיו הוורודים והגדולים מופיעים בטבע במשך כמה... (המשפט נקטע).
צמחי בר:
אחד מצמחי הבצל היפים ביותר הוא:
Scilla hyacinthoides (בן-חצב יקינטוני, שושניים)
פורח באביב בתפרחות גבוהות עד 1 מטר בערך, בצבע תכלת-סגול. יפה מאוד כשקבוצה גדולה של בצלים אלה שתולים יחד. הפרחים טובים לקטיף, מחזיקים זמן רב במים, והגבעול באגרטל מתכופף ונוטה לאור.
בצלי בן-חצב הם בגודל של בצל מאכל בערך. הוא נפוץ בחורש ובבתה ברוב האזורים. בקיץ הצמחים "יבשים".
עירית נבובה (Asphodelus fistulosus, שושניים)
צמח בעל עלים גליליים וירוקים כל השנה, ועל כן מתאים הצמח גם לגינה המושקית. הפריחה מתחילה בינואר ונמשכת בטבע עד תחילת הקיץ, ואילו בתנאי תרבות נמשכת היא גם במשך הקיץ.
התפרחת בגוון לבן-ורדרד, מגיעה עד 60-70 ס"מ.
הצמח נפוץ בשדות בור, בעיקר בשפלה. כאן המקום הראוי לו, שהיא העירית הגדולה A. microcarpus, הידועה בכל הארץ בתפרחותיה הגבוהות באביב, מתייבשת בקיץ.
עדעד הביצות (Limonium vulgare, משפחת העפריתיים - Plumbaginaceae)
צמח בר אחר, ירוק כל השנה אף הוא. פריחתו חלה באביב ועד סוף הקיץ. התפרחות העדינות צבען סגול-לילך, בגובה של כ-60 ס"מ. העלים הגדולים יפים כל השנה ולצמיחה הצעירה ברק נחושתי. מקום גידולם הטבעי הוא במלחות הנעמן על יד עכו, ובבית-שאן, אבל הוא מתפתח טוב גם בתנאים רגילים של הגן.
בחוות-הנוי יש לנו מספר צמחים הגדלים זה שנים אחדות בתנאי השקאה ופורחים יפה מדי שנה. עדעד הביצות מתפתח טוב גם בשמש וגם בחצי-צל. הפרחים הם בעלי אופי "אלמוות", ויפים לסידור באגרטלים. הריבוי על ידי חלוקה.
עדעד כחול (L. sinuatum)
רב-שנתי, הגדל בסלעים קרובים לים, ודומה ל"אלמוות" הכחול המתורבת, שמוכרים בקיץ לקטיף (שהוא כנראה זן מתורבת ממנו). מצאתיו גדל בסלעים של חוף טנטורה, ובין הסלעים בקיבוץ עברון. הוא נהנה מאוד מתנאי תרבות ותוספת השקאה, ומעדיף מקום בשמש מלאה.
עדעד רתמי (L. oleifolia)
השני הוא צמח קטן למסלעות. העלים הקטנים מהווים כעין כרית קטנה, בקוטר של 10 ס"מ. התפרחות עדינות, כחולות, כ-15 ס"מ, ומופיעות בסוף הקיץ. אפשר להרבותו על ידי חלוקה. בית גידולו הטבעי גם כן בין סלעים וגבעות כורכר בקרבת הים.
רות שטיינר
מדריכה לנוי.