רשימת הנושאים בחוברת
צמחי בצלים ופקעות לגן הנוי
בצמחי בצלים ופקעות אפשר להבדיל בין שתי קבוצות עיקריות:
א. צמחים המלבלבים בחורף, פורחים באביב ומתייבשים בקיץ. יש להוציא אותם מהקרקע לתקופת מנוחה בקיץ ולשתול אותם מחדש בסתיו (כמו נרקיס, פרזיה וכו').
ב. בצלים ופקעות שעליהם ירוקים במשך כל השנה או כמעט כל השנה. צמחים אלה פורחים בעונה האופיינית לכל מין, חלקם בקיץ וחלקם בעונות אחרות. עליהם הירוקים מוסיפים לגן ערך קישוטי גם כשאינם בפריחה. בצלים אלו מתרבים במקומם סביב בצל האם, ויש לדללם כעבור מספר שנים בהתאם לצפיפות ולקצב הגידול.
הקבוצה השנייה חשובה מאוד לגנן, וממנה אביא כמה דוגמאות ברשימה זו. הבצלים הם צמחים חסונים בדרך כלל ומסתגלים גם לתנאים קשים. מקור עשיר לצמחים אלו הוא דרום אפריקה.
קבוצה ב': בצלים ופקעות תדירי-ירק
אגפנתוס אפריקני (Agapanthus africanus), משפחת השושניים
בעל עלים רחבים באורך של כ-40 ס"מ. התפרחת כדורית בצבע תכלת-סגול ומופיעה בקיץ, בקוטר של כ-10 ס"מ, נישאת על גבעול זקוף בגובה של עד מטר אחד. קיימים בחו"ל זנים ומינים נוספים הנבדלים בצבע פריחתם (מלבן ועד סגול עמוק) ובהבדלים קטנים במבנה הפרחים. יכול לגדול בשמש מלאה וגם בצל למחצה. הריבוי נעשה על ידי חלוקה; הבצלים אינם מתרבים מהר ויש צורך לחלק או לדלל גוש צפוף רק כעבור 4–5 שנים. לשם הכלאות חדשות או ריבוי בכמויות גדולות, ניתן להרבותו על ידי זרעים הנאספים בקלות אחרי הפריחה. מוצאו מדרום אפריקה.
קניפופיה אשכולית (Kniphofia uvaria), משפחת השושניים
בעלת עלים קשים וצרים בגובה של מעל 60 ס"מ. הפריחה בקיץ, בצורת אשכול זקוף בצבע אדום-אלמוגי. הקניפופיה אוהבת חום ויכולה לעמוד במידה רבה של יובש, אך לא תפרח בצל. הפרחים בולטים מאוד בצבעם ובצורתם, ונישאים על עוקץ בגובה של כ-60 ס"מ. ישנם זנים נדירים יותר בצבע צהוב, או צהוב וכתום יחד. הריבוי על ידי חלוקה באביב. שמה העממי באנגלית הוא "Red Hot Poker" (מחתה לוהטת), על שם כלי הברזל המשמש לטיפול באש בקמינים, בגלל צבעו ה"לוהט" של הפרח. הקניפופיה מתאימה למקומות חמים ביותר, גם לאדמות עניות. הצמח אוהב שמש ויכול לגדול גם בחצי צל. כעבור מספר שנים, כאשר נוצרת צפיפות יתר, כדאי לחלק ולשתול מחדש. מוצאה מדרום אפריקה.
זפירנתס גדול-פרחים (Zephyranthes grandiflora), משפחת הנרקיסיים
זהו צמח נמוך בעל עלים צרים ופרחים ורודים גדולים, הפורח במשך תקופה ארוכה מאוד, לעיתים מהאביב ועד הסתיו. הפרחים דמויי כוכב וכמעט שוכבים על הארץ. הריבוי נעשה על ידי חלוקת הבצלים. הצמח מתאים גם לשמש וגם לצל.
קרוב אליו הוא זפירנתס צחור (Zephyranthes candida), הנפוץ מאוד בארץ וגננים רבים מכנים אותו בטעות "קרוקוס". צבע פרחיו לבן, העלים גליליים וזקופים ובעלי ערך קישוטי גם ללא פריחה כשהם שתולים בקבוצה. צמח זה מתאים מאוד לצל, אך מצליח גם בשמש ובתנאים קשים. קיים גם זן צהוב, Zephyranthes citrina.
בצלים תדירי-ירק נדירים יותר:
- נרינה (Nerina), משפחת הנרקיסיים: מוצאה מדרום אפריקה, גובהה בינוני. בעלת תפרחות מעניינות בצבע סגול וגוונים דומים. תדירת-ירק.
- צירטנתוס כלאיים (Cyrtanthus hybridus), משפחת הנרקיסיים: צמח נמוך, בדומה לזפירנתס. פורח כמעט כל השנה בפרחים דמויי פעמונים מאורכים בצבע קרם, המופיעים יחד על עוקץ אחד בגובה 30 ס"מ. מוצאו מדרום אפריקה.
- אמריליס יפהפה (Amaryllis belladonna), משפחת הנרקיסיים: בעל עלים רחבים וארוכים, בדומה לקרינון הנפוץ. לקראת הקיץ העלים מתייבשים, ועל הצמח הערום מופיעה תפרחת נהדרת וריחנית, לרוב בצבע ורוד, אך ישנם גם גוונים של לבן וורוד כהה יותר. אוהב צל. מוצאו מדרום אפריקה. (זהו ה"אמריליס" האמיתי; הצמח שנהוג לכנותו בארץ בשם זה הוא למעשה היפאסטרום, שאינו ריחני ופורח באביב תוך שמירה על עליו).
- ספרקליה הדורה (Sprekelia formosissima), משפחת הנרקיסיים: אחד הפרחים היפים ביותר מבין הבצלים. צבעו אדום, עלי הכותרת שלו ארוכים ובלתי שווים, ובשל כך הוא מכונה בחו"ל "Orchid Lily" (שושן-סחלב), ואכן צורתו האקזוטית מזכירה סחלב. הפריחה נמשכת ימים ספורים בלבד, אך מראהָ הנהדר של קבוצת צמחים מפצה על כך. מוצאה ממקסיקו.
קבוצה א': בצלים ופקעות בעלי תרדמת קיץ
בנוסף לבצלים הנפוצים יותר בקבוצה זו (כמו נרקיס), אציין עוד כמה סוגים יפים שיש להעתיק ממקומם ולשתול מחדש מדי שנה, או להשאירם יבשים באדמה למשך הקיץ.
וטסוניה לבנה (Watsonia iridifolia), משפחת האירוסיים
העלים וגובה התפרחת דומים לאלה של הסייפן. הפרחים דמויי פעמונים קטנים, בדרך כלל בצבע לבן. קיים גם מין ורוד (W. fourcadei). הריבוי נעשה על ידי פקעות. השתילה בסתיו והפריחה באביב. מוצאה מדרום אפריקה.
צמחים נמוכים לקדמת הגן:
להלן שתי דוגמאות לצמחים נמוכים המצטיינים בפריחה מיוחדת. בשל גובהם, יש לשתול אותם בחזית הגן, לפני צמחים גבוהים יותר, ובקבוצות גדולות כדי להבליטם.
- פרריה גלית (Ferraria undulata), משפחת האירוסיים: פרח בעל צורה מיוחדת, בצבע מנומר – סגול-חום עם לבן (צבע דומה לפרח האריסטולוכיה). פורחת באביב.
- לכנליה תלת-גונית (Lachenalia aloides 'Tricolor'), משפחת השושניים: מספר פרחים תלויים על עוקץ נמוך בצורת פעמונים, בצבעי אדום וצהוב. גובהה אינו עולה על 10–15 ס"מ. פורחת באביב.
בצלי בר מקומיים:
אלו שניים מבצלי הבר היפים והפחות ידועים, הדורשים טיפול דומה (לא להשקות בקיץ):
- כדן אשכולי (Muscari racemosum), משפחת השושניים: עלים דקים ופריחה בצורת אשכולות זעירים בצבע סגול כהה, בגובה 10–15 ס"מ. גדל באזור יד מרדכי, בכרמל ובשומרון.
- עריוני צהוב (Asphodeline lutea), משפחת השושניים: גדל בכרמל ובגליל. העלים דקים וקצרים, מסודרים בדורים סביב הגבעול. התפרחות מגיעות לגובה של כ-60 ס"מ, קישוטיות מאוד, בצבע צהוב-כתום. הפרחים נפתחים בהדרגה ומבטיחים פריחה ממושכת.
סיכום
את רוב הבצלים התרבותיים ניתן להשיג במשתלות; את הנדירים יותר שהזכרתי, ורבים אחרים, מצאתי במשתלת נפטולסקי בגבעתיים.
בשל התאמתם הנוחה לתנאים שונים, ואף הקשים ביותר, פריחתם הבולטת ודרישות הטיפול המועטות שלהם, חשוב לשלב את גידולי הבצלים בכל גינת נוי.
רות שטיינר,
