אימוץ צמחים
פריחה בולטת בעונה זו בגן של תחת־הנוי היא פריחתה של הולמסקילדיה אדומה Holmskioldia Sanguinea ממשפחת הורבניים Verbenaceae.
השתילים הראשונים הכניסו ע"י המדור מקליפורניה בשנת 1951. התפתחותם היתה נורמאלית, ובשנה השניה לנטעיתם פרחו לראשונה. מיד משכה הפריחה המעניינת תשומת־לב רבה, בעיקר בגלל שתי תכונות מיוחדות: א. גון הפריחה בצבע חלודה, וצורת הפרחים מיוחדת במינה ומאוד דקורטיבית. ב. עונת הפריחה בסתיו המאוחר, שעה שרוב הפריחה בגן נסתיימה.
מולדתה של ההולמסקילדיה באזורים הסובטרופיים של ההימאלאיה, ולפי ספרו של ביילי (Bailey, Hortus II 1952) הרי שכיום אופייני השיח לאמריקה הטרופית.
השיחים הגדלים אצלנו בחוות־הנוי הגיעו כעבור 3־4 שנים לגודל של 1.5x1.5 מטר בממוצע. הפריחה מופיעה על הענפים לכל אורכם, וזה מחייב גיזום חזק מדי שנה. התחלת הפריחה באוקטובר, והיא נמשכת במשך שלושה חדשים בקירוב. כשמסתיימת הפריחה, עדיין נשארים על הענפים הגביעים הצבעוניים, בצבע חלודה אף הם, ומשווים לשיח גוון נאה גם במשך החורף. הגביעים האחרונים נושרים עם בוא רוחות חזקים בסוף החורף, או עם העלים נושרים, למרות שמבחינה מורפולוגית הצמח אינו נשיר, והעלים אינם נושרים בתנאי חורף חם.
בקשר לריבוי הלבטנו בשנים הראשונות. כי התייחסנו אליו מהתחלה כאל שיח נשיר. הריבוי מייחורים עציים בחורף לא הצליח, ורק כשעברנו לשיטת ריבוי שונה, ראינו נחת. עוד נצטרך להמשיך בניסויים, אבל עד כה ברור, כי עונת הריבוי המתאימה יותר היא בתחילת הקיץ, מאפריל עד יוני, וסוג הייחורים הנותן תוצאות טובות הוא הייחור העצבי עם צמיחה צעירה, או יותר מאוחר ייחורים עשבוניים.
בדרך כלל מתחילה באביב צמיחה חזקה, שאפשר לנצל אותה יותר מאוחר לריבוי זה.
בשיחים היותר מבוגרים ראינו גם חנטת זרעים. הזרעים נובטים, אבל איסוף הזרעים איננו נוח, ורצוי יותר הריבוי בדרך הווגטאטיבית.
- Senecio petasitis סביון פאראטיפיטוס צילום מקורי
נראה כי ההולמסקילדיה הוא צמח חשוב מבין הצמחים שאומצו בשנים האחרונות, בהיותו פורח בעונת הסתיו המאוחרת, שבעונה זו עדיין חסרים לנו שיחים פורחים בגינות־הנוי.
השם העממי שלו בשפה האנגלית הוא: Chinese Hat plant, כלומר ״צמח הכובע הסיני״ — בגלל צורת הפרח המיוחדת.
בכמה משתלות כבר החלו לגדל את השתילים הללו.
צמחים פורחים בחצי־צל
סביון פטאסיטיס, Senecio Patasitis מים Compositae
הובא בזמנו אלינו ממקור ישראל, והתפתח יפה באופן מיוחד לאחר שנשתל בקיר צפוני של הבניין, בחצי־צל.
צמח זה בעל עלים גדולים ודקורטיביים במשך כל השנה. העלים שגודלם עד 20x20 ס״מ. הם רבים ולבידים בצדם התחתון, ומכאן שמו העממי בעלוות: ״עלה קטיפה״, פראטיים קאליפורני.
השיח הוא גבוה, והוא הגיע אצלנו ל־1.5 מטר, רוחבו מטר אחד. פריחתו חלה באביב המוקדם, ונמשכה כחודשיים. התפרחות הן בצורת סבכה, וצבע הפרחים צהוב.
בסוף הפריחה רצוי לגזום גיזום חזק, ואז באה צמיחה חדשה מלמטה.
הריבוי ע״י ייחורים עציים למחצה, אחרי הפריחה.
מולדת דרוידמקסיקן, (רצ״ב תמונה).
סטרובילנאטס דייריאנוס, Strobilanthes Dyerianus משפ' קיציצים Acanthaceae
זהו שיח עשבי בגובה של 1 מטר ויותר, בעל פרחים ורודים בצורת פעמונים. הפריחה חלה בחדשים נובמבר-דצמבר, והיא דקורטיבית מאוד.
העלים בגוון ירוק כהה ומבריקים, לגבעולים ישנה נפוחות בולטת שעל כל עין, וזה משווה להם צורה כאילו הם בנויים פרקים־פרקים.
הריבוי קל, מייחורים עשביים, ובמשך כל השנה כמעט.
המולדת — בורמה.
צמחי בר
כף־הצפרדע האזמלנית Alisma Lanceolatum משפ' כף־הצפרדע, Alismataceae
זהו צמח ביצה שאספתי ממחולה בשנת 1953. מאז
הוא גדל בחדוה ופורח כל קיץ, ואף מרבה מהזרעים שנשרו.
כקריזנטרדע האוסטלי הוא צמח רב־שנתי בעל עלים אזמליים יפים, בגודל 8x4 ס״מ. אנו מגדלים אותו בתוך עציץ מס. 18, השרוי באופן קבוע ברטיבות ע״י כך שהוא נתון בתוך מים במשך כל השנה.
כקריזנטרדע מתחילה לפרוח באביב לאחר שנת העלים מתחילים בהתפתחות מזורזת. בגבעולי התפרחות עולים לגובה 40—60 ס״מ. התפרחת בצורת סבכה, והפרחים ורודים.
התפרחת נמשכת עד סוף הקיץ והיא דקורטיבית מאוד. בתום הפריחה מתפתחים הזרעים, שנושרים על הברך, ואחר־כך נובטים.
צמחים אלו גדלים בר מחוץ לחולה ברוב הביצות והאגמים בשפלה ובשרון.
צמח זה מתאים להיות שתול בקבוצות בשפה רכה, קטנה, ובמקומונת של ברך.
חוות נוי, רות שטיינר
Senecio hava - Senecio (2) |
