על הפריחה
בחורף זה בלטה הפריחה של המטפס פירוסטגיה כתומה (Pyrostegia ignea) ממשפחת הביגנוניים (Bignoniaceae). סינונים: Bignonia venusta. הפריחה מופיעה בשפע החל מחודש דצמבר-ינואר ועד מרץ, בשינויים קלים, לפי מזג האוויר באותה השנה והאזור. צבע הפרחים כתום-מבריק, והפרחים בולטים מרחוק. הפריחה יפה בעיקר בשמש. זהו צמח תדיר-ירק המטפס בעזרת קנוקנות ואף נאחז בעצמו בקירות מחוספסים. הריבוי על ידי ייחורים במרץ. מולדתו ברזיל.
בתחנת עמק חפר נשתלו 6 צמחים לאורך קיר של 15 מטר, בשנת 1954. השנה התכסה הקיר כולו בשטיח של ירק, ובפברואר הוא פורח לכל אורכו. הצמח מתאים מאוד גם לכיסוי פרגולה או סוכה.
מהצמחייה הנמוכה נוכל להזכיר את בן-השיח המשתרע ארקטוטיס בן-כלאיים (Arctotis hybrida), ממשפחת המורכבים. הפריחה מתחילה מוקדם באביב ונמשכת תקופה ארוכה, בממוצע ינואר-יוני. צבע הפרחים שונה לפי הזנים, בהם ורוד, לבן וצהוב. העלים לבדיים-מכסיפים. הצמח, שגובהו מגיע ל-40 ס"מ בערך (כולל הפרחים), גדל בשמש מלאה, ומתפתח היטב גם באדמות קלות ועניות. הריבוי על ידי ייחורים במשך כל החורף והאביב. בתנאים טובים אפשר להרבותו גם יותר מאוחר. הוא ניתן לריבוי גם על ידי זרעים, אבל אז עלולה לצאת תערובת, ואף פרחים פחות יפים. מוצאו מדרום-אפריקה.
בתחנת עמק-חפר פרחו בתקופה זו כמה זני ארקטוטיס, מהם שנאספו בגנים שונים בארץ, ומהם זנים חדשים שהוכנסו מחו"ל.
צמחי-בר לגננות
הרבה מדברים בזמן האחרון על שמורות טבע, ושילוב צמחיית הארץ המקורית בגנים. ברצוני להזכיר כאן צמח יפה, פחות ידוע אך נוח לגידול: חננית-הבתה (Bellis sylvestris) ממשפחת המורכבים.
זהו צמח רב-שנתי המצוי ברוב האזורים, ובשרון – בעיקר באדמות נזאז. הפרחים לבנים, עם גוון של לילך או ורוד לפעמים, נישאים על גבעול שאורכו כ-20 ס"מ. העלים ערוכים בשושנת על פני הקרקע, ולכל צמח שפע פרחים, הפורחים תקופה ארוכה למדי, החל מהאביב המוקדם. שיא הפריחה בינואר-פברואר. הריבוי על ידי זרעים, וקל גם להעביר מהחלקה נבטים או גושי צמחים מבוגרים, הודות לשורשיהם השטחיים.
החננית מכונה גם "בת-חן" ו"מרגנית".
בתחנת עמק-חפר אנו מגדלים את החננית כבר משנת 1950, בהשקאה לא מרובה ובשמש מלאה. פריחתה יפה כמעט כל השנה.
הצמח השני שברצוני לתאר הוא האזוביון הגדול (Lavandula stoechas) ממשפחת השפתניים. בן-שיח בגובה 60 ס"מ בערך, המצוי בעיקר בשרון ובשפלה. פורח מפברואר עד מאי. התפרחת צורתה כשיבולת זקופה עם פרחים קטנים מרובים מסביב וכמה חפים גדולים בקצה. צבע הפרחים והחפים סגול עמוק. העלים הצרים הם אפורים ומהווים ניגוד יפה לגון התפרחות. האזוביון מתפתח יפה בתנאי השקאה מצומצמת. הוא נשתל בתחנת עמק חפר בשנת 1954, ופריחתו ממושכת עתה יותר מאשר במרחב. הריבוי על ידי ייחורים עשבוניים באביב; וקל גם להעביר נבטים קטנים ממקום הגידול בשדה.
בחירת זנים
אחת המטרות העיקריות בגננות-הנוי שלנו צריכה להיות בחירת צמחי-הנוי המצטיינים בתכונותיהם, ריבויים והפצתם בגנים. לשם כך עלינו לשאוף ליצירת מלאי של צמחי-אם מובחרים, ולסימון הצמחים הרצויים לריבוי.
כיום יש לנו בארץ אוסף עשיר למדי של צמחי-נוי ממינים שונים. הגיע הזמן לברר את החומר הרב הזה, תחת להוסיף ולהביא עוד ועוד צמחים חדשים מחו"ל.
מאחר שכבר ידועים לנו פחות או יותר הצמחים הסטנדרטיים המתאימים לתנאים שלנו, צריכים אנו להתחיל לברור את החומר הרצוי לנו ביותר, ולהרבות אך ורק ממנו.
לדוגמה אזכיר צמח נפוץ כמו ההיביסקוס הסיני (Hibiscus rosa-sinensis). בגנים שלנו אפשר לראות גיוון רב של טיפוסים שונים, החל בשיחים בעלי פרחים יפים ומלאים וכלה בצמחים החסרים כל ערך דקורטיבי.
דוגמה שנייה: הלגרסטרמיה ההודית (Lagerstroemia indica) המצויה בגנינו וכוללת שיחים בעלי צבעי פריחה מרובים ושונים, בעוד שהגננים מעוניינים כרגיל בגוון הכהה בלבד.
בכל משתלה טובה בחו"ל מחזיקים באופן מיוחד מטע-אם של צמחים בדוקים ומסומנים לשם ריבוי, ואז גם הגנן יודע בדיוק מה הוא קונה ושותל. שפע הצמחייה שיש לנו כיום כבר בארץ, מאפשר לנו להרבות רק את הצמחים הבדוקים בעלי התכונות המצוינות ביותר.
אימוץ צמחים
אֵלֵאַגנוּס קוצני (Elaeagnus pungens) ממשפחת עץ-השמן (Elaeagnaceae). שיח תדיר-ירק שהוכנס לתחנת עמק-חפר מקליפורניה בשנת 1951, מוצאו יפן וסין.
הערך הדקורטיבי של הצמח הוא בעיקר בעליו הקשים אשר בצדם התחתון גוון מכסיף, כתוצאה משכבת עבה של קשקשים בהירים. הצד העליון של העלה ירוק כהה, ובעלים הצעירים נמצא אותו כיסוי מכסיף. הגבעולים והצימוח הצעיר הם בעלי גוון החלודה, והכול יחד מהווה משחק-צבעים מאוד דקורטיבי.
הפריחה בנובמבר. הפרחים דמויי פעמונים קטנים, לבנים וריחניים, אבל אינם מתקיימים זמן רב. הפרי – גלעין בשרני אדמדם. השיחים הגדלים בתחנת עמק חפר פרחו, אבל הניבו פירות בודדים. הצלחנו בריבוי מייחורים חצי-עציים באביב ובסתיו.
הצמיחה מהירה וצפופה. ענפים קטופים מיטיבים להחזיק מעמד במים בחורף – כמה שבועות. ראיתי שיחים דומים בגנים באנגליה ובדרום-איטליה, בתנאים שונים. בחו"ל מגדלים גם זנים אחרים של צמח זה, בעיקר בעלי עלים שגונם מעורב גם בלבן או צהוב.
אשתקד ריבו את עץ השמן מצמחי-האם שבתחנת עמק חפר, והשנה יחולקו צמחי-אם למשתלות ולנקודות-תצפית.
נזכיר גם את הולמסקיולדיה אדומה (Holmskioldia sanguinea) ממשפחת הוורבניים, שיח שמוצאו מההימאלאיה, שהוכנס לתחנת עמק-חפר מקליפורניה בשנת 1951.
השיח חשוב בעיקר בגלל פריחתו בסוף הסתיו, שעה שאין הרבה צבע בגן. צבע הפרחים כתום-חלודה, מבריק. כך גם גון הגביע הגדול, והוא נשאר על הצמח זמן ממושך גם לאחר שהפרחים נושרים, ומעניק לשיח את צבעו המיוחד לתקופה ארוכה, כמעט עד לאביב. הפרחים מופיעים לכל אורך הענפים, והגביעים הצבעוניים אינם נושרים גם בנשוב רוחות חזקות. השנה ראיתי בתחנת עמק חפר אחרי הסערות חלק גדול מהגביעים (בסוף פברואר). אף שהשיח, לפי טבעו, הוא תדיר-ירק, הנה אצלנו רוב העלים נושרים בתחילת החורף.
לא הצלחנו להרבותו מייחורים עציים בחורף, אלא רק מייחורים עשבוניים ביוני. השנה חנט השיח בפעם הראשונה כמות גדולה יותר של זרעים, וננסה לזרוע אותם.
גידול שתילים באדמה
ברצוני לעורר בעיה זו של ריבוי, שעדיין לא זכתה לתשומת הלב הראויה.
לדעתי, אפשר להגיע יותר מהר לצמחים גדולים, בריאים וחזקים, אם מגדלים אותם באדמה ולא בעציצים, המגבילים את ההתפתחות הנורמלית של השורשים. אמנם הגידול בעציצים מאפשר שתילה והובלה גם בקיץ, אך האם יתרון זה שקול כנגד בריאותם וחוזקם של הצמחים הגדלים באדמה?
אני מציעה לגננים שברשותם משתלת-עזר לנסות שיטה זו – מאחר שאצלם אין בעיה של הובלה למרחקים או הזמנת שתילים בעונה לא נוחה.
עלינו לבדוק מהם הצמחים תדירי-הירק הניתנים להעברה בקלות, ומהי העונה הנוחה לכך – שהרי לא כל הצמחים מגיבים באופן שווה.
לגבי צמחי-נוי נשירים רצוי לנהוג כבעצי פרי נשירים: גידול בשורות ישרות במשתלה, עיבוד ממוכן בין השורות ונטיעה באביב.
רות שטיינר
Bignonia hava - Bignonia (1) |
Elaeagnus hava - Elaeagnus (3) |
Hibiscus hava - Hibiscus (25) |
Lavandula hava - Lavandula (1) |
Pyrostegia |
