מורן החורש: מזיקים, ריבוי וייעוץ מעשי
אחד הצמחים החיוניים ביותר לגננות־הנוי שלנו הוא מורן החורש, ממשפחת היערתיים. שיח חדיר־ירק זה מקשט בעליו הכהים, המבריקים את הגן במשך כל השנה, ובסוף החורף משופע בפריחה לבנה המכסה את כולו. לאחר הפריחה מופיעים פרותיו הדיקורטיביים בצבעם הכחול מבריק, ואין הם נושרים תקופה ארוכה למדי. אפשר למצוא את השיח נושא פרותיו המבריקים עוד בחודש אוקטובר, היינו למעלה ממחצית השנה לאחר הפריחה.
מזיקים:
Heliothrips, הטריפס האדום – Retithrips. אלו הם מזיקים קטנטנים מוצצים הנמצאים בצדו התחתון של העלה. לפעמים יכולה להיות התקפה קשה המשווה לכל העלה גוון כספי, ולפעמים מצויים עליו טריפסים בודדים בלבד, והשיח נשאר נקי בכללו.
חמרי ההדברה המתאימים הם אגרוסייד 10, או ה.ב.מ. כלורדן, או גפרת ניקוטין ולינדטקס 0.15%, דיאלדרין ריסוף 0.3%. בדרך כלל אפשר להווכח ששיח שמצבו טוב וצמיחתו רעננה, אינו נתקף במידה רבה.
ריבוי:
ריבויו של מורן החורש נעשה ע"י זרעים ויחורים. לרוב, רגילים לחכות כמעט שנה שלמה מן הזריעה עד לנביטה, אך אפשר לזרז את הנביטה ע"י קילוף, גרוד הזרעים או קירור. אבל בינתיים עובדה היא שאין למצוא במשתלות (בדרך כלל) את מורן החורש בכמויות הדרושות לגננים.
בזמן האחרון החלו גננים שונים לרבותו רבוי וגטטיבי, ע"י יחורים עשביים ויחורי ראש, התוצאות טובות למדי. גם מספרות חו"ל ידוע על רבוי וגטטיבי של המורן. אף בחוות־נוי אנו מרבים אותו ביחורים, ובצלחה המניחה את הדעת, אמנם עדיין מוקדם לפרסם הוכחות מפורטות לרבוי וגטטיבי של מורן החורש, אבל מההסתכלות שלנו עד כה למדנו כי תוצאות טובות יותר קבלנו מיחורים עשביים למחצה עם עלים או צמיחה צעירה, ויחורי ראש. מכל העונות, נראית לנו העונה המתאימה ביותר לריבויו: אמצע אפריל, סוף אוגוסט ואמצע אוקטובר. תאריכים אלו עוד נצטרך כמובן לבדוק בשנים של מזג אויר שונה. יש לקוות שגם גננים אחרים ינסו רבוי זה שהוא נוח מאוד. אם נמצא במשך הזמן שיטה אחידה וקלה לרבוי מורן החורש, נוכל לגדל שתילים אלו במשתלות ובגנים.
שיטת עזר היא הרבוי ע"י הברכות. אין להמליץ ביותר על שיטה זו כי היא יקרה ולא מעשית לכמות גדולה של שתילים.
לבסוף, לכל אלו החושבים לעסוק ברבוי וגטטיבי של מורן החורש, בין שע"י יחורים ובין שע"י הברכות, אני ממליצה לנטוע כמה שיחים כמטע־אם. קבוצה צפופה, או שורה בתור גדר חיה בלתי גזומה – ימלאו תפקיד זה, המאפשר לגנן, ועוד יותר מכך גם לשתלן, את האפשרות של הספקת חומר רבוי בכל עת, מבלי לקלקל את השיחים בגן. מטע־אם כזה מאפשר גם פיקוח יעיל יותר על צמחי־האם, וחוסך את ההתרוצצות להשגת החומר בעת הרבוי.
רות שטיינר
חוות נוי
:
